לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לא מספיק?

מגרה מוֹחוֹת, לְבָבוֹת ואיברי מין...
לפני ארבעה חודשים. יום שלישי, 30 בדצמבר 2025 בשעה 14:13

"מה אתה רוצה? למה אתה עושה את זה?

למה ככה? מה אתה עוד רוצה? למה אתה עוד כאן?

מה אתה רוצה ממני? מה אני יכולה לתת לך? איך אתה נשאר...?

למה אתה לא עוזב כמו כלום.

איך לא נמאס לך..."

 

את הכול את לוחשת לעצמך... עם העיניים מביטה אליי... עם קולך מחפשת אותי... 

עייפה מעצמך ומאחרים, בוכה ומאוכזבת מהכול... 

 

אני רוצה שתשתי מים. שתאכלי כמו שצריך. שלא תהיי קצרה בכסף. 

שתבלי עם החברות שלך. שתצאי ותראי גברים. שיחזרו אחרייך. שילטפו אותך וינשקו אותך. אבל לא כמוני. 

שכל זין שייכנס אלייך, לכל חור, יגרום לך לחשוב עליי, ולהיות רטובה בגללי, בזמן שהוא מעלייך. 

החיים שלך יהיו במסלול שאת רוצה, גם אם יש התלבטויות. גם אם זה לא היכן שאת רוצה כרגע.

אני רוצה שתהיי מאוזנת. פיזית. רגשית. נפשית. קוגניטיבית,

ואם צריך, אני אאזן אותך לשם. 

 

אני רוצה שהכול יהיה בסדר אצלך. 

שתוכלי לעשות בחירה מודעת להגיע הנה. 

להיות תחתיי. 

עירומה. 

רגשית ופיזית. 

שתבחרי את זה כי את רוצה. ומרגישה חייבת. 

כי בא לך. 

כי זה מרגיש נכון. 

כי הבנת דברים.

ויש לך אופציה לבחור בחייך.

שהחיים שלך מסודרים, ושאת בוחרת להיות בבאלגן. איתי. יחד.  

 

כי איתי את תהיי עירומה, כאובה, מלוכלכלת, מטונפת. 

מתוך בחירה. ולא בגלל שהחיים הביאו אותך לזה. 

כי רואים את האדום והשחור הכי טוב על צבע לבן חלק.

אני רוצה אותך מודעת. בעלת בחירה.

 

כי להגיע לכאן ללא בחירה, זה קל.

אבל אם יש לך בחירה ואת נותנת לי אותה, זה יותר משתלם.

לפני ארבעה חודשים. יום שבת, 27 בדצמבר 2025 בשעה 13:12

אני רואה כאן באופן חלקי, את הבדסמ הישראלי.

מרגיש לי שחור. חסר מעצורים. (קורה. גם אצלי הראש שלה נדפק בקיר בזמן שאני מזיין אותה, וזה לא מעניין. הכוס שלה דימם מרוב האצבעות שהכנסתי. גם הציפורניים שלי היו עם עור ובשר מהגב שלה.)

שזה בסדר, זה טוב.

אבל לפעמים לא רואה מעבר כאן. בגלל מעטה האנונימיות ואידיאולוגיות דפוקות של מיניות ו/או בדסמ. 

 

משפטים ו-וייבים שמגיעים משולטים גם משולטות, ואת האמת גם מנשלטות:

אם אתה לא שולט בכל התחומים אתה לא שולט.

אני רוצה/צריכה את זה בכל הכוח, ללא מעצורים, לא רוצה את המשחקים וכו וכו.

אי אפשר ללמד בדס"מ, יודעים ומרגישים את זה מהרגע הראשון. בגיל צעיר. תמיד. נולדים עם זה. 

אני אעשה מה שאני צריך/ה ורוצה, ואת/ה תקומ/י לבדך.

רק אם הוא גבוה/חזק/מבוגר ממני הוא באמת יכול לשלוט עליי.

אם את/ה מתחלף, זה לא יעבוד, אתם משקרים לעצמכם/ן. 

אין לי גבולות. 

אתה צריך להיות שולט במיטה וגם מחוצה לה. 

דרישה לעבודה/הכנסה מסוימת (שלרגע לא יהיה שכיר בטעות), כי מישהו צריך לפנק נשלטת בכל טוב.

או שאי אפשר להיות שולט וגם שיהיה לך בוס בעבודה.

כל בנות ובני 30/35/40 שלא נראות כמו הגיל שלהן. שמבטיחות ונשבעות שזה נכון, אבל אין ולו סימן או תמונה אחת להוכחה הכה קלה הזו. 

 

אני לא מדבר על פוסט בבלוג שמדבר לרגע על הצורך/חובה/פנטזיה שמרגישים ברגעים מסוימים.

אני מדבר על אידיאולוגיה, תפיסה של בדסמ.

יש שחור ולבן. אין אפור, אין אמצע. אין גם וגם. אין מכלול של דברים. 

יש שולט/ת, שהוא ייקרע אותך, ישים אותך על הרצפה, הוא יעשה את העבודה והוא ילך.

יש נשלטות שצריכות ומגיעה להן הכול, והן חייבות לקבל הכול על מגש של כסף (יחס, כסף, הסעות, שולט שהוא מספק) אבל גם להיות על הרצפה ושהשולט יהיה מספיק חזק כדי לא לתת. אבל כן לתת.

השולט צריך לספק הכול וגם להיות מכיל ואוהב לכל הטנטרומים שמגיעים.  "הוא אוהב אותי ונשאר איתי למרות שאנחנו רבים שלוש פעמים בשבוע"

 

מישהו עצר פעם וחשב האם מה שאנחנו רוצים זה בעצם מה שמגיע לנו?

האם אני נותן פיזית ונפשית לנשלטת את מה שהיא נותנת לי? כבני אדם נמצא את אלו שדומים לנו. האם את מאפשרת ונותנת כמו שאת מבקשת? (וזה לאו דווקא על לתת ולקבל שווה בשווה. אלא בתוך ההיררכיה.)

האם את. ברמה של מה שאת מבקשת ורוצה? 

.נאה דורש נאה מקיים.

 

 

לעומת בדסמ שאני מרגיש ורואה בחו"ל

שרואים את ההכנות, את האחרי. 

רואים את האיפור המרוח, והחור תחת בחוץ, הדם, והבכי, והקיא, והניסיון בריחה.

ורואים גם את הדאגה, את הצחוק, ההתרגשות, את ההכלה.

כאלו שמראים BTS או פאשלות. דברים שלא תוכננו בסשן, בסרטון וכו...

 

האנושיות. 

 

רואים את ההכנות, ההשקעה ,החשיבה. רואים את זה שהשולט עושה מסאז ברגליים לנשלטת (אוי א-ברוך... שולט שמראה רגש חוץ משליטה אכזרית??), או שולטות שמחבקות נשלטים ונשלטות. שני בני אדם, סתם, פשוטים משהו. שיתופי פעולה בין שולטים גברים (מי היה מאמין שבמערכת היררכית תמצא אפשרות לשני בעלי כוח לעשות משהו יחדיו...).

לא כמו כאן, צוק בים ומציצה.

זה שאמרת לו לעשות לך מנוי, לא הופך אותך לשולטת.

שולטות (או אפילו נשלטות, ששש...) שמבקשות נהג/מנקה/מבשל/מעמיס דירות (ולא נכנסות למערכת היחסים הבדסמית הזו), אתן נהנות מהשליטה בו או פשוט שמחות מזה שהוא עושה משהו? שקיבלת משהו. 

 

 

המשפט הזה... "אם את/ה מתחלף, זה לא יעבוד, אתם משקרים לעצמכם/ן."

כאילו אין גוונים לבני ובנות אדם. שאי אפשר להנות גם ממלוח וגם ממתוק. גם מים וגם מבריכה. 

גבר שהוא בוס בכיר והוא גם נשלט. דווקא יש שאוהבות את זה. מרגש אתכן להפיל אותו ולדעת שהוא מנהל אנשים. שיש לו את הכסף. שהוא מגיע הבייתה והוא שטיח רצפה באמבטיה. 

או נשלטת שרושמת את מה שהיא רוצה, אבל היא אישה חזקה שמטפסת בסולם העבודה שלך?

 

אז אין גם וגם? 

 

*בודדים הגברים והנשים, בכלוב, שעושים את הדברים כמו שאני רואה במקומות אחרים. שמספרים על כישלונות, תהיות ומחשבות, קשיים (גם שולטים ושולטות). שמראים אחרי סשן קשירה את החיבוק וההכלה. שמראים רגשות אחרים חוץ משליטה או כניעה. זה מעניין, זה מדהים, זה מראה מכלול רחב של האדם שמולנו/מעלינו. זה חשוב.*

 

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 

עצם הבדסמ, זו הניגודיות, היציאה מהכללים. הבנה של הסודות העמוקים ושל הדברים שאנחנו אוהבים. 

איניטמיות חסרת מעצורים. 

אני רואה בניגוד הזה, בבדסמ, אנושיות. כן. איך אני רואה מכות לאדם אחר או שליטה בו/ה, כאב או שלילת חושים אנושי?

כי אני רואה שני אנשים שזקוקים ורוצים משהו, ומוכנים להגיע למקום שמאפשר את זה. הנשלטת והשולט.

שני א.נשים שמגיעים למקום מסוים ומורידים את התפקידים, היררכיות, מנהגים, נורמות. שנותנים אחד לשנייה ומאפשרים את הצרכים המיניים, החייתיים ביותר. 

מקום שבו הנשלטת צריכה ביטחון בכדי לשחרר והשולט צריך שחרור כדי להרגיש ביטחון.

 

שתי קצוות של התנהגות אנושית, שמיועדות זו לזו. 

סימביוזה הדדית.

אולי אולי, ולפעמים, קוֹמֶנְסָלִיזְם. (גם אני הייתי צריך לחפש את זה.)

לפני חמישה חודשים. יום שישי, 12 בדצמבר 2025 בשעה 14:09

To use it, not abuse it

 

בתור שולט,

יש הבדל דק בין להשתמש ל-לנצל (ו/או להתעלל). 

 

בכל פטיש או קינק (פיזי או מנטלי. אימפקט/כספי/משחקי תפקידים/קשירות/החפצה/השפלה וכו וכו...).

בכל התייחסות לנשלט/ת (כנועה או ילדה ואם בראטית).

בכל תקשורת (פרונטלי, וירטואלי, גם וגם).

בכל מספר משתתפים (מונוגמיים וא-מונוגמיים. צירופים, שלישיות רביעיות וחילופי זוגות. אורגיות ופליי משותפים).

 

היא, הוא, הם, הן, תמיד באחריותי ולשירותי.

חפץ. חור. משאב.

אך

האם אני מיטיב עם הנמצא/ת תחתיי? האם אני מאתגר אותה? האם אני מלמד אותה? מחנך ו/או מעניש? בודק אותה?

האם השימוש שלי בה ו/או השימוש של אחרים בה, מיטיבה? מה זה גורם לה או לו. (גם כאשר השימוש הוא בכאב, פחד, דמעות, כספי, מנטלי).

גם אם יש רק כאב וסימנים בקשר הזה, היא/הוא מקבלים משהו? (משהו פיזי/קוגניטיבי/נפשי). האם אני מראה לה שהיא מסוגלת ליותר ממה שהיא חושבת?

 

במה זה נוגע. 

איפה זה יושב.

אצלה/אצלו/אצלי.

 

איך מערכת היחסים הזו, משפיעה עליה? מה מערכת היחסים הזו עושה לי?

 

לכן, הצעת הגשה, לשולטים. שולטות. וגם לנשלטים/ות. 

להבין את עצמנו לפני שאנחנו מגיעים למערכת יחסים בדסמית, מורכבת, מסובכת. שאולי נוגעת בדברים עמוקים בחיינו וילדותנו. 

אם במקרה מוצאים מישהו/י לעשות את הדבר הזו איתו, ויש סבלנות וחקירה, דברים שנבנים ומתגלים. בקצב הנכון... 

זה נהדר.

 

כי ההבדל בין שימוש לבין ניצול, כשאנחנו פועלים בלי מודעות (זאת אומרת גם: בלי שליטה), הוא חבל דק שמתהלכים עליו.