לפעמים עם עצמי כשאני

ערב 

יום כיפור

חלק מהנשים פה שומרות 

חלק כביכול שומרות

בכל מקרה כולנו נשב עוד דקות מספר לאכול את ארוחת הערב הבשרית

כי אצלנו אסור לצום.

אני עדיין מחוץ למחלקה

נדיר למצוא פה רגע של שקט בלי ענני העשן 

כבר תקופהה שאני רוצה להכנס לכתוב פה, בעיקר מאז שהתחלתי לייצר חלב

ובמיוחד מאז שהוא נהייה... שתי.

דווקא יום כיפור עם כל האיסורים שלו מייצר כזה שקט שמאפשר לי להתחבר ולכתוב כמה מילים אקראיות.

מעניין לי להיות פה ולבדוק את יחסי ליום הזה.

לא אהבתי שחייבו אותנו לאכול בכלים חד פעמיים, ביקשתי לאכול ברב פעמי ולשטוף בעצמי אבל לא הסכימו. בסדר... אפשר להבין.

בכל אופן אני מודה על השהייה שלי כאן.

עדכנתי קצת את הפרופיל וזה היה לי ממש נחמד

מרגש אותי

הרבה זמן לא הייתי כאן

יש לי יותר נוכחות והבנה וגם נינוחות 

באתי למרות שידעתי שלא ניגע 

ביקשתי להכנס להתקלח ולישון לך במיטה

הסכמת

שמחתי כי הייתי כל כך עייפה 

אבל לא הצלחתי להרגע

החשכתי את החדר, הפעלתי מזגן, שכבתי לבד בחושך במיטה שלך שם 

הבחנתי בחוסר שקט שאוחז בגופי

כמה שהייתי רוצה שאתה תהיה זה שמחזיק 

ניסיתי ללטף את עצמי, יד עוברת על השניה, מגיעה מפשעה

אבל הכל היה גס ותפל ולא מדוייק

נזכרתי בפעמים ההן שהיית צמוד אליי וכמה המגע שלך היה עדין וחם

תפסתי את הכוס הדואב שלי בעוצמה 

זה לא היה נעים כל כך אבל התסכול היה שם

התהפכתי וניסיתי להרדם שוב אבל הדם שצף בגופי המעורר

ואז הגיעה היתושה שעקצה אותי אין ספור פעמים, ברגליים, בקרסול, בירך הפנימית, בסנטר, בצוואר ובשני מקומות שונים על המצח 

בחושך יכולתי לשמוע אותה ולסטור לעצמי בנסיונות עלובים להפסיק את המצב המתגלגל 

זה כאב ולא עבד המשכתי לזוז באין אונים במיטה לבד יודעת שעקיצות היתושה הזו שחדרה למרחב ולגוף שלי הן המגע היחיד שאקבל בעודי שוכבת מתענה שם במיטה שלך בכמיהה שלי.

אני פאקינג כלבה חרמנית 

מכה את הדגדגן בקצב

במקום לצאת לסידורים

דווקא קניות של דברים שווים, יכול להיות נחמד

ואני לא רוצה, במקום, אהיה שמחה להכנס למיטה עם איזה גבר נחמד בניחוח רימון וקינמון או רום וערמון או קוקוס חם ווניל או דשא ואוזניים של חתולים שניגע חם עור צמוד אל עור חם וקרוב 

דיי נו נמאס לי לעשות ביד עם צעצועים 

איפה מוצאות גברים שיבואו לגעת בי איך שאני רוצה ושזה יהיה נעים?

דיי, בוא תכנס את בין גפיי ונתנגע.

מפחיד להשאר לבד עם המסך שנראה כאילו

שואב את כל חיי לכדיי רצף מאונכים בצבע שטוח

לפעמים אני רוצה ללכת להיאבד כדי שאוכל להמצות.

הייתי רוצה לברר את התקוות.
אפשר?                                      (גם)
שקעתי לחשוב ונזכרתי שמותר  

הלוואי שהייתי מחובקת ומטופלת אז -

ועכשיו, בוא נאהב.

מה יש עוד לומר?
לגדול ולצמוח
חיבוק לאני של אתמול
ולאני של היום
ולמחר שבא 
הלוואי ואוכל לקבל אותך

בזרועות חזקות ולב פתוח 

אלו הדברים שאני עושה לצליליהם ביד
ואלו המילים שמביאות אותי להבנה

לחיבור

ולגמור באורגזמה רטובה ומחוברת

הלוואי שלא הייתי מעניקה לך את בתוליי

ואתה עדיין האדם הלא אלים היחיד שהיה ככה בתוכי

לפעמים אני נוגעת בעצמי 

וזה לא נעים 

מכאיבה לעצמי באיבר מין