שדה פרחים

מביטה במראה, אני נראית כמו ילד יפה ועייף

קצת עצוב

רחם מדממת

אני מתחילה לכתוב וישר הכל רוצה להתנסח, כל המילים רוצות להימצא

רגשות עמומים, אני רואה את זה עכשיו, הם עמומים כבר זמן

חושבת על הנשמה היפה מהסופש

שוכבת במיטה, כאובת וסת

מה יקרה אם לא אמהר למצוא את המילים לתאר את הרגשות? את החוויות?

מרגיש כמו בלגן פנימי בלי המילים

מה יקרה אם פשוט אשאר

עם הבלגן, הבלבול, חוסר הוודאות

בלי לנסות לעשות סדר

להגיע לריק

לשבת שם

להיות