שדה פרחים

היה לי יום של סערה פנימית גדולה

המון המון המון ספק עצמי, חוסר מוטיבציה, פקפוק בדרך שאני הולכת בה עם היצירה

השתדלתי לתת לזה מקום ולא להתמוטט מזה

עשיתי כמיטב יכולתי

ואז ראיתי עבודה של מישהי מהלימודים, בחורה מתוקה מתוקה, איזו בחורה יפה, יופי פנימי כזה שמקרין החוצה, מעבר לזה שהיא פאקינג יפיפייה 

ואיזו עבודה יפה, ישבתי והסתכלתי עליה איזה 50 דקות, איזו נדיבות הייתה בה שם

כל כך נהניתי והתרגשתי להתבונן בה

הרגשתי את החיים בכוליותם

כשהיא סיימה היא חייכה אלי הרבה, איזה מבט מטריף יש לה

אמרתי לה כמה שזה היה לי משמעותי ומיוחד, היא אמרה שהיא הרגישה אותי שם איתה וזה היה לה חזק

בכלל זה היה לי קטע כמה שהרגשתי שהיא שמחה לראות אותי, היא מהבחורות האלה שאני לגמרי מאויימת לידן מכמה שהיא יפה ונשית, אבל היא בתכלס כזאת נשמה טובה שאין לי מה

היא נתנה לי את המספר שלה ואמרנו שנקבע לשבת לדבר, הקלטתי לה עכשיו כמה דקות של מחשבות על מה שהיא עשתה כי זה עורר בי כל כך הרבה

בעיקר המתנה הזאת של לשים את עצמך ולאפשר לאנשים להיות איתך, לראות אותך, היא מתנה גדולה ומעוררת השראה

וזה חיזק אותי בדרך שלי, במה שאני מבקשת להביא ליצירה שלי

איזה רכבת הרים משוגעת וואו