מרגישה אותה קצת מרוחקת בהתכתבות ביומיים האחרונים
המוח שלי הולך ל
האם אני כותבת לה יותר מדי? האם זה מעיק עליה והיא מרגישה שהיא צריכה יותר מרחק? האם היא מרגישה שאני יותר מדי בעניין וזה מלחיץ אותה?
ויש את המקום היותר קשה שהוא
לחצתי עליה כשהיינו יחד? לא היה לה נעים להגיד שדברים יותר מדי לה? נגעתי בה יותר מדי? היא הרגישה אותי מאוכזבת שלא שכבנו? היא לא הצליחה להגיד שזה יותר מדי וחצינו גבול שלה? אני הייתי לא קשובה לה? היא נפגעה ממני?
שזה ממש מקום שהוא מאד מאד קשה להיות בו. כל זה בגלל שהיא קצת מרוחקת בהודעות, אבל אולי כל אלה סרטים סתם שלי, והיא עסוקה בכלל.
האמת שלא יהיה לי נורא בכלל אם היא מרגישה שזה יותר מדי התכתבות או להיפגש או אנאערף. אם היא לא עד כדי כך בעניין שלי. כי אני לא עד כדי כך בעניין שלה. זא נעים לי וכיף לי ונחמד ומספיק מעניין. כמובן שזה גם הקול שפוחד לחוות דחייה, אבל גם כאילו זה מחוויר לעומת אם היא הרגישה שחציתי גבול שלה. שתהיה לא בעניין שלי, הכל טוב, אבל אם היא מרגישה שחציתי גבול זה הדבר שבאמת מחריד אותי. שוב, ממש הגיוני שזה סרט שחיפשתי להזין את עצמי בו וזה נרטיב שחי בי ועכשיו אני זו שעוררתי אותו, ואין לו קשר למציאות.
בכל מקרה, משהו בה כן קצת לא יציב לי. אני תמיד סקפטית כלפי אנשים שמתלהבים מאד מהר מדי. היא מאד מהר הייתה ממש בעניין שלי. וממש התרגשה. אז בכלל בכלל לא יפתיע אותי אם מאד מהר היא תתנדף. אבל בסדר. אולי כל אלה הם סרטים שאני אוכל בראש שלי. אני חושבת שאולי מחר אשאל אותה איך היא מרגישה ביחס לזה שכשהיינו יחד היא הרגישה הרבה מהזמן אוברוולמד, אולי זה ייתן פתח לדבר רגע על הדברים. למרות שאני בכלל לא אוהב לדבר על דברים כאלה בוואצאפ. בכלל, בתקופה האחרונה כל התקשורת הוירטואלית מוזרה לי. זה קטע ביחס לזה שביליתי חודשים חודשים בצ'אט פה. אבל עכשיו פתאום התכתבות ווירטואליה מרגיש לי כל כך לא חלק מהחיים האמיתיים. מרגישה שאני הרבה יותר בתוך החיים, ופתאום המסך הזה פשוט לא קשור לזה.
מחר בצהריים אני אלך לסרט, ואולי אחכ אשב לכתוב קצת באיזה מקום חדש ונחמד שמצאתי. נעים לי שנעים לי. לא סתם אני מחפש גם סרטים לאכול מולה, בגלל שזה בעיקר היה נעים איתה. אולי זה גם נשאר בזה, בנעים, בזה שהתכרבלנו לפני שהיא הלכה ממני וכתבנו אחת לשנייה שהיה כיף, אולי זה לא השתנה מאז. ואולי כן. זה כן מוזר לי שהיא לא ענתה לי כל השעות האלה היום, מצד שני, זה באמת לא מקום שאני רוצה להיות בו, שאוכל סרטים ומנסה לנחש איך הצד השני מרגיש. אני רוצה מאד להיות במקום שפשוט חי את מה שקורה ומדבר כשדברים מרגישים בצורה כזו או אחרת. אם ניפגש שוב אולי אפילו אשאל אותה איך צורת התקשורת הזאת של התכתבות מרגישה לה. יופי אז זה היה רגע של אכילת סרט ואני חוזרת לחיות את חיי, ואולי מחר אעלה מולה את העניין של איך היא מרגישה אחרי שהיה לה מציף, ואולי שאני חוששת שחצינו גבול שלה. נראה איך אנסח. יאללה