אחרי שראיתי היום שלושה סרטים אפשר לומר שנמאס לי מהסינמטק. ההימאסות הזאת לא תימשך זמן רב, אבל בהחלט נמאס לי מהפסטיבל הזה. מחר אני הולכת לסרט אחרון בצהריי היום ואני לא חוזרת לשם יותר עד שכולם מתחפפים. תזדיינו לי מהקולנוע. היום אמרתי לשותפה שלי שהבחורה שיצאתי איתה חושבת לנסוע לאי שלי, ושזה לא מוצא חן בעיניי. אני רכושנית למקומות. השותפה לא הזדהתה עם הסנטימנט.
הבחורה שפגשתי פעמיים וחצי התחילה להתנדף. מפתיע אותי כמה דייקתי בהבחנה שלי, השותפה שלי הביאה זאת לתשומת לבי. הנחתי שבגלל שהיא התלהבה ממני כל כך מהר, זה גם ירד לה מהר. לא תיארתי לעצמי כמה מהר ומדויק זה יהיה. מאז שהיא ישנה אצלי ביום ראשון היא הלכה והתרחקה. הסרט העיקרי שהיה לי בראש הוא נרטיב מוכר, אולי עשיתי משהו שגרם לה להרגיש לא בנוח כשהתחרמנו. אתמול שלחתי לה הודעה ושאלתי באיזו תחושה היא יצאה ממני, שחשבתי שאולי עשיתי משהו. היא אמרה שהיא באמת חשה ריחוק שהיא לא ידעה איך לתווך, שהלב רוצה להיפתח אך יודע שמוגן יותר להישאר סגור. נשמה שלי יצאנו פעמיים. העניין הוא שאני באמת לא שופטת אותה, אין בי בכלל שפיטה. אני מבינה את המקום שהיא נמצאת בו ויש לי חמלה כלפיו. אין ספק שזה הוריד לי מאד, כנראה הבחורה חיה בתוך איזו הזיה לא נעימה. בכל מקרה אמרתי לה שזה ממש הגיוני שהלב לא רוצה להיפתח, אנחנו מכירות שבוע, ולא צריך למהר לפתוח אותו או חלילה לעשות לו משהו בכוח. התכתבנו עוד כמה הודעות והיא שוב התנדפה.
מלכתחילה לא הייתי סופר בעניין שלה, חצי מהעניין שלי היה כי היא הייתה מאד בעניין שלי. החצי השני הוא שהיה לי נעים איתה, השיחה הייתה נחמדה, מעניינת יחסית, והיה נעים להתמזמז ולהתכרבל. לא היו ניצוצות ולא פרפרים, אבל היו רגעים נעימים ורגעים עם תשוקה וחשבתי שיכול להיות נחמד לחודש הקרוב עד שהיא עוזבת את העיר. אך כנראה שלא. ואני חוזרת לנקודה של קצת לרחם על עצמי בלבדות שלי.
אני מאד עייפה עכשיו, יושבת ושותה חליטת זוטה לבנה קרה כי מישהי אמרה לי שזה מקרר ואני סובלת בצורה יתרה מהחום. האמת שיש לזה טעם נחמדה, לזוטה. עושה לי חשק להיכנס לענייני חליטות וצמחי מרפא.
נפסיק לבינתיים.