טוב נהגתי כמו מטומטמת
היו איזה 10 דק שנעתי בין בכי לצחוק לבכי לצחוק
אין לי איך להסביר את מה שקרה
הפסקתי לנסות
לפעמים אני בוכה בספונטניות מאד
עם טריגרים כמעט לא נראים לעין
לפחות התחלתי לצחוק בלי סיבה
יש בי צד שמרגיש שהוא אמור לחשוש
ויש בי צד שיודע שככה נראים חיים וככה גם נראית החלמה
לפחות ככה נראים החיים עכשיו, כי פשוט ככה הם
הגב שלי תפוס בקטע מגעיל כבר שבועיים
מאז שחזרתי לעבוד
כי אני לא מהחומר שנועד לשבת על כיסא 8 שעות מול מחשב
זה לא החומר שאני
בא לי לחזור ללמוד ולהכחיש את החלק הזה של החיים שלי שזקוק לכסף
היו עוד דברים שרציתי לכתוב
משהו על כמה קשה לי אינטראקציה עם נשים
ועל לא לדעת איך לעשות את זה אבל אני רוצה להיות פתוחה לאהבה
רוצה להשאיר את זה לאלוהים, שהיא תדאג לזה
אין לי שמץ אני מתה מפחד וכו וכו וכו איך לעזאזל נכנסים שוב לקשר איך נותנים למישהי לאהוב אותי איך אוהבים שוב וכו וכו
מוסרת לאלוהימה שהיא תטפל בעניינים
שתעשה את העניינים הנסיים שלה
משחררת את האחריות הזאת
תודה