זה כואב להרגיש שאני צריכה
כואב להרגיש שאני צריכה ושהיא לא יכולה לתת לי את מה שאני צריכה
קבענו שהיא מחר תבוא אלי ונלך בערב למופע עם חברה שלי שאני רוצה שהיא כבר תפגוש
היא לא בטוב ביומיים האחרונים ויודעת שהיא צריכה להסתגר, אמרתי לה אתמול שאם היא צריכה לוותר על מחר זה בסדר
עכשיו שאלתי אותה אם יש לה כיוון למחר, אם היא יודעת אם היא תרצה לבוא או לא, ובכלל לסופש כי היינו אמורות לבלות יחד וגם לטייל
והיא אמרה שהיא רוצה להיות לבד בבית, אם זה בסדר מבחינתי
שאלתי אם היא מתכוונת לכל הסופש, היא אמרה שהיא לא יודעת ואולי להיות מחר בערב לבד בבית יספיק לה
זה כמו חץ בלב
אני מרגישה כל כך רע, אני כל כך חולה, והיא מנותקת ומסוגרת ולא רוצה לבוא לראות אותי
אני יודעת שהיא לא בטוב, שהיא בחרדה, שהיא מוצפת, אני יודעת את כל זה. אבל זה כואב לי. ואין לי מה לבוא אליה בטענות, היא לא בתפקוד בעצמה, זה פשוט כואב. איכשהו כל פעם שאני חולה היא לא בטוב ולא רוצה להיות איתי. זה כל כך כואב. אני לא רוצה לבכות, אני כל כך חולה ואני יודעת שזה יכאיב לי, כל תזוזה מכאיבה לי, כל הפרצוף כואב לי. השותפות שלי כנראה לא יהיו בבית בסופש אז גם נראה שאני הולכת לבלות אותו לבד. אני לא רוצה להיות לבד. זה כואב לי. הנה הדמעות. זה לא הוגן.
אני לא יודעת אם לנסות למצוא תוכניות חדשות לסופש, כי אני לא רוצה להיות לבד. אבל בכל מקרה אני כל כך חולה שמי יודע אם אני אהיה בטוב בכלל.