אני בדרך אליה עכשיו, לא התראינו שבוע וחצי וזה הזמן היחיד שיש לה להיפגש הסופש כי אמא שלה הגיעה מחול ואז במוצש יש לה מפגש עם חברים שלה.
משהו הפעיל אותי עכשיו. איך המורה שלי אומרת, יש שם חומר פעיל.
היא אמרה לי לבוא ב8 בגלל שהיא לומדת עד אחהצ ואז צריכה לעבוד מהבית. שאלתי אם יש לה אוכל ואמרה שלא, בסוף הגעתי לפתרון שאני אגיע שעה קודם ואכין לנו ארוחת ערב כדי שכשהיא מתפנה ב8 לא נצטרך עכשיו לבשל ויהיה לנו זמן ביחד. מחר בבוקר אני עובדת אז אני יוצאת באיזה 7 ממנה. אוקיי. היא אמרה לי עכשיו שהיא כנראה תסיים לעבוד עד שאני אגיע אבל היא חושבת לעבוד על מוזיקה (זה הלימודים שלה), היא תקועה על איזה שיר שהיא כותבת. בכללי קשה לה להקדיש זמן למוזיקה והיא מנסה להקדיש לזה יותר זמן. היא אמרה שהיא תראה אבל כי אולי היא לא תרגיש בנוח לעבוד על מוזיקה כשאני בבית.
אמרתי אני אכתוב על זה פה כדי לנסות להבין מה הפעיל אותי כי הרגשתי איך אני מתחילה לכעוס ולהיכבות.
רציתי שאם לא התראינו שבוע וחצי, במהלכם היה לנו את אחד המשברים החמורים שלנו, ואני מגיעה לזמן קצר, היא גם תרצה לנצל את הזמן כדי להיות ביחד. במיוחד שאני מגיעה מוקדם יותר כדי להכין לנו ארוחת ערב, שזה היה הצעה שלי ואני לא מתלוננת על זה. אבל זאת הייתה הצעה כדי למקסם את זמן האיכות שלנו יחד.
מה אני רוצה להגיד. זה גורם לי להרגיש כל כך קטנה ומצ'וקמקת. שאני מרגישה שלא חשוב לה הזמן שלנו יחד כמו שלי הוא חשוב. לא יודעת איך לפרק את זה לצרכים ורגשות. מרגישה שלא חושבים עלי ולא רואים אותי. היא הזמינה לי אתמול פרחים ושוקולד עם שליח וולט הביתה. זה היה חמוד. אני מעדיפה שהיא תשקיע אנרגיה בלגרום לי להרגיש שהיא רוצה לבלות איתי זמן.
