זה עצוב שעכשיו היא בחרדה והיא מתגעגעת אלי ואני מרוחקת, ויש בי מקום שאומר "יופי, עכשיו את יודעת איך זה מרגיש".
לא שאני עושה את זה בכוונה, משהו מזה. ואני מנסה לתקשר כמה שאני יכולה. אבל פתאום נחמד לי להיות לבד ולעשות את הדברים שלי. קיבלתי את המסר, את רוצה שאני אעשה את השיט שלי, אני עושה את השיט שלי. אני רואה בי כעס. גם פחדתי שהיא תקבל לא טוב את זה שאני אומרת שאין לי מקום להכיל הערב. אבל האמת שהיא קיבלה ממש טוב.
קשה לי שהיא אומרת שהיא מתגעגעת אלי. אחרי שהיא אמרה כל כך הרבה פעמים שזה רגש שהיא לא כל כך מרגישה, ושקשה לה להגיד לי חזרה כשאני אומרת לה כי היא לא מרגישה. אז קשה לי כשהיא אומרת לי. מה פתאום עכשיו את מתגעגעת?
אנאערף. אני כל כך עייפה באמת. אין אותי עכשיו. הימים האלה ארוכים ומלאים בהרבה זמן בבית וזה כיף לי ממש. היום עשיתי קניות ובישלתי. מחר אני מסיימת ב2 ואלך הביתה לארוחת צהריים ו5 שעות של כלום, עד שאלך לסרט עם השותפות שלי. אני לומדת ליהנות מהכלום הזה, אני פחות מרגישה צורך למלא אותו בה. זה עצוב לי, שאני פחות מרגישה את הצורך להתאמץ ולעשות בשבילה ובשבילנו. אני באמת מרגישה שהיא נטשה אותי בזמן שהכי הייתי צריכה אותה, ואני לא יודעת מה לעשות עם זה, איך להתקרב שוב, איך להרגיש שוב קרובה.