זה עצבות שאין לה תחתית
אני יכולה לומר ולכתוב ולמשוך את עצמי למטה
מהרגעים הבודדים בחודש האחרון שאני בלי רשתות חברתיות שאני מתגעגעת לרילז
פשוט לשרוף את המוח ולהתנתק
כל מה שיש לי זה את הכלוב ואי אפשר לפתוח אותו ליד המשפחה
אני רוצה שהיא תנחם אותי אבל כל מה שיש לי בראש זה שאני מעיקה עליה כשאני עצובה, שהיא לא יודעת מה לעשות איתי, שהיא מרגישה שזה אשמתה, שאני מפריעה לה בערב עם השותף המצחיק שלה שבלתי נסבל לי בזמן האחרון והיא יודעת את זה
אני לא יודעת מה לעשות כדי לא להישאר לבד עם התחושות שלי
אחרי שכתבתי את כל זה כתבתי לה שאני מרגישה נורא לבד ונורא עצובה
ונכביתי עוד יותר
להגן על עצמי מאכזבה
שהיא תגיד או תעשה את הדבר הלא נכון
שתי מצפות לזה כל הזמן, שהיא תגיד ותעשה את הדבר הלא נכון
שתינו מותשות
לא יודעת
לא יודעת מה אני צריכה
פשוט שיהיו איתי ויחבקו
אתמול כשהיא סופסוף חיבקה אותי הרגשתי כל כך מוצפת
מקודם אבא שלי עשה איזו תנועה וזה נראה כאילו הוא בא לשים עלי יד לחיבוק אבל הוא בסוף לא ועוד רגע בכיתי
אני מרגישה כל כך לבד פשוט לבד
בא לי ללכת לישון