מאז שאנחנו יחד, חצי שנה, אני אומרת לה - נוווו מתי תשירי לי שיר שכתבת?? בשבועות האחרונים זה גבר. מאמי שלי ביישנית מטבעה, ועוד יותר כשהיא הלכה ללמוד מוזיקה בגיל 29 בלי לדעת לעשות כלום לפני.
בשישי היא נתנה לי את המתנות (כבר מהראשונה, קונכייה של שבלול שהיא נתנה לי כי היא מזכירה לה בית, התחלתי לבכות). ואז לאחרונה היא אמרה, אני הולכת לנגן לך שיר שכתבתי עלייך.
בערך מהשורה הראשונה התחלתי לבכות, וכשחיבקתי אותה בסוף כבר היה full blown נזלת.
והוא כל כך טובבבב
אני לא מפסיקה לשיר אותו
היא ביישנית ביישנית אבל כל מה שהיא עושה מדהים. בקטע אובייקטיבי. דיברנו הרבה בתחילת הקשר על איך היינו ילדות פלא ואיך זה דפק לנו את החיים הבוגרים. היא באמת פשוט טובה בכל מה שהיא עושה. אני כל כך אוהבת אותה.
ואת השיר שהיא כתבה לי
היו לנו כל מיני טאקלים סביב המוזיקה. זה לא היה קשור למוזיקה כמו לתחושה שהיא לא מתעדפת אותי, שלקח לי זמן להבין שהיא כן, אבל היא לא עזרה לי במיוחד להבין את זה בעצמה. בכל מקרה. כל מה שהיא הייתה צריכה כדי להפוך אותי לגרופית נלהבת זה פשוט לכתוב עלי שיר ולשיר אותו..... האמת שבנימה פחות הומוריסטית, באמת להכניס אותי לתוך העולם הזה שלה ולגרום לי להבין למה הוא חשוב לה, עוזר לי להיות תומכת ובאמת להבין למה וכמה זה חשוב לה. החמודה שלי לא נוהגת לחלוק את החיים שלה עם אנשים.
קיצר, חווית תיכון מתוקנת לבויפרנד שכותב לי שיר ומנגן על הגיטרה.
