אבל אני לא יודעת איך שלא הכל יהיה ביחס אליה
אני כל הזמן בדפוס החרדתי
גם אם אני מנסה לתפוס מרחק ולהיות בשלי או וואטאבר
אני עדיין בודקת מתי היא הייתה מחוברת ואם היא שלחה הודעה וכל החרא
אני עדיין חושבת עליה כל הזמן ועל הדבר הזה ככה והדבר ההוא ככה
והכל הכל הכל ביחס אליה
ולא בקטע טוב
ביקרתי לאחרונה בפנטזיות על שליטה וחשבתי, אני רוצה מישהי להיות אובססיבית עליה, שתמלא את כל המוח שלי, ושיהיה שם נעים, שארגיש שהיא איתי, שהיא מחזיקה גם, שאני לא לבד שם. שתיתן לי לשים את כל תשומת הלב שלי עליה ולא תנטוש אותי.
למרות שאולי אם היא הייתה שם איתי אני הייתי זו שבורחת. אולי אני פשוט לא מסוגלת לדפוס בטוח. אני כל כך עייפה מהמחשבות של עצמי. אני כל כך מותשת. בא לי שמישהי תהיה איתי שם, תגיד לי שבסדר. שהכל בסדר. אני צריכה להיות האדם הזה שיהיה איתי. התעייפתי כל כך.
אני מוכנה לברייק טרו, לקפיצת המדרגה שתקרה. שאבין שאני לא רוצה יותר את הסבל הזה, את מעגלי האימה, הלופים האינסופיים. אני לא רוצה יותר לקחת חלק בזה. אני לא רוצה יותר להיות בזה בראש שלי ולהיות בזה בקשרים שלי. אני רוצה ומוכן ליציבות, לבית אמיתי, לביחד אמיתי. מוכנה לסמוך על אנשים, מוכנה לתת להם להתקרב אלי, מוכנה להתקרב. מוכנה לפתוח את הלב ולעשות בית אמיתי. לא רוצה יותר את המשחקים האינסופיים, לא רוצה יותר את ההלוך ושוב האלה.
אבל אז אני לא יודעת מה לעשות. כי האינסטינקט שלי עכשיו הוא לרצות את קרבתה. אולי זה לא אינסטינקט אלא פשוט אני רוצה את קרבתה עכשיו, זה מה שאני רוצה. ויש את הקול שרוצה להדוף את זה. ואני כבר לא יודעת למי להקשיב, על מה לסמוך.