היה.. יום.
אני חולה מאד מאז אתמול בלילה. מה זה מאד, האף שורף ולא מפסיק לנזול, מתעטשת כל הזמן, מעוכה מאד.
עקצה אותי דבורה באצבע בבוקר. לפני כן נשרטתי משיח קוצני באצבע ביד השנייה וזה התנפח וחם ושורף עד עכשיו משום מה. העקיצה הייתה אולי הכי פחות נוראית שחוויתי בימיי רוויי העקיצות.
וכל היום יש הפסקת חשמל, הצלחתי לעשות רבע מהעבודה שהייתי צריכה לעשות היום ואצטרך לעשות את השאר מחר.
היא נסעה אחה"צ חזרה לרישיקש, להשלים את הקורס מורי יוגה שלה. היה לה קר מדי בדראמסללה, ואני קצת שנאתי את רישיקש אז לא הצטרפתי. התחלתי להשלים עם העובדה שלא נפתח את הקשר בעתיד הקרוב, וגם שלא אפגוש את ההודית שוב לפני שנעזוב את הודו. למה אני קוראת לה ההודית במקום השם שלה, מה זה בכלל משנה. סמיקשה. אמרתי לבת הזוג שאני רוצה לכתוב לה הודעה כי הדברים נשארו פתוחים במידת מה. בתמימותי לא חשבתי שיהיה ככה קשה, חשבתי שאולי אוכל לראות אותה שוב. היא אמרה שהיא תרגיש עם זה בנוח רק אם היא תקרא את נוסח ההודעה, ואשלח לה הודעה שמבהירה שזאת לא הזמנה לפתוח שיחה. אמרתי שלא דחוף עכשיו לשלוח. תכלס אני לא מרגישה בנוח עם הסידור הזה, אני לא רוצה לשלוח לה איזו הודעה קרה ומרוחקת. אכפת לי ממנה, היא לא עשתה שום דבר רע. אבל כן הגדרתי שלא אראה את הסטוריז שלה באינסטגרם, ואני מתכננת לא להעלות משלי, כי הסיבה היחידה שלי להעלות כרגע זה כדי לראות שהיא ראתה. ברור שהיא ראתה, הבחורה הייתה אובססיבית אלי בצורה מאד מתוקה, קשה לי להאמין שהיא פשוט עברה הלאה.
אמרנו שאנחנו רוצה להתמקד בלבנות את הטוב שלנו, לבנות מחדש את האמון בינינו. דיברתי איתה בימים האחרונים על הצורך שלי בקשר פתוח, בחופש, בתחושה שאני נחנקת כשאני מרגישה שלוקחים לי אותו, שאני לא יכולה לעשות מה שאני רוצה. לא ידעתי שאני מרגישה ככה עד שנפתח לי אחרי הויפסנה, ופתאום זה הכה בי במלוא העוצמה. היא אמרה שזה קשה לה לשמוע אותי מדברת כל יום על הרצון שלי בקשר פתוח, ברצון לטייל לבד ולהכיר אנשים. שלמרות שאני אומרת שאני בוחרת בה ובקשר שלנו (ואני באמת), זה מרגיש נוכח בינינו שאני עושה פשרות כדי להיות איתה. אמרנו שנדבר על זה בטיפול. לא ברור לי מה קורה שם בשבילי, תחושת הייאוש כשאני מרגישה שהחופש שלי נלקח ממני. אובייסלי זה נוגע באיזו נקודה עמוקה בתוכי. אבל גם קשה לי התחושה שכאילו משהו לא בסדר בזה שאני רוצה אנשים אחרים, או חופש. זה לא בהכרח מה שהיא אומרת, אבל לא יודעת. לא יודעת כמה אני סומכת על המטפלת עם הדברים האלה, האמת. היא די אכזבה אותי, ואולי כדאי לדבר על זה בטיפול. כשהיא שאלה אותי אם אני מתחרטת, ממש לא אהבתי את זה.
אני מרגישה שאיזה גבול שאני לא אוהבת מתחיל להיחצות, של מה מותר לי להרגיש או לחשוב עליו, לפנטז עליו. כשנכנסתי לאינסטגרם של סמיקשה כדי להשתיק את הסטוריז, הסתכלתי קצת על התמונות והסרטונים שלה. זה עשה לי טוב. היא מתוקה מתוקה. נעים לי לחשוב עליה, נעים לי לפנטז עליה. ופתאום זה מרגיש שזה לא סבבה. כי אמרתי שאני בוחרת בקשר, אז לחשוב עליה זה לשחק באש? להיכנס לה לאינסטגרם זאת פעולה אסורה? לפני זה פלרטטתי עם נשים לפעמים, עכשיו זה לא סבבה? אני מבינה שחציתי את הגבול בין סתם לפלרטט, בין רק להרגיש רגשות/משיכה, לבין לעשות עם זה משהו שלא נכלל בהגדרות הזוגיות שלנו. אבל גם, כאילו, לא יודעת. אני לא מרגישה שעשיתי משהו כזה נוראי, באמת. אני לא רוצה לעשות את זה שוב, לעשות משהו מאחוריי הגב שלה, ואני גם לא מקטינה לרגע את מה שהיא מרגישה כלפי זה. אבל זה שהיא מרגישה משהו כ"כ חזק כלפי זה, זה לא אומר שמה שאני עשיתי היה כזה נוראי...
וכאילו, אני יכולה להבין. היו רגעים בקשר שלנו שאני הרגשתי מאד מאד מאד חסרת ביטחון, ועשיתי לה את המוות על הרבה פחות. לפני כמה ימים דיברנו על משהו ששכחתי, על חברה משותפת שלנו. הן התחילות להיות חברות קרובות יותר, והיא אמרה לי שהיא הרגישה שיש ביניהן איזשהו וייב/משיכה, אבל שהיא לא עודדה את זה ובכוונה נמנעה מלדבר על נושאים שיגבירו את זה, כמו סקס. ואז היינו בטיול קמפינג עם הרבה חברות, שתמיד יש כרבולים אפלטוניים בדברים האלה, ואמרתי שאני לא סבבה עם זה שהיא תתכרבל איתה. והיא התעצבנה על זה, ואמרה שאני לא יכולה להגיד לה עם מי להתכרבל אם היא רוצה להתכרבל איתה, ופשוט סירבתי, לא הסכמתי. אני חושבת על זה עכשיו ושוב מתעצבנת מכל הסיטואציה הזאת. אני באמת הרגשתי מאד מאד מאד לא בטוחה בקשר בזמן הזה, לא סמכתי עליה, אבל אני לא בטוחה מה זה אמר מבחינתי כל כך, שאני לא סומכת עליה. מה זה אומר שהיא לא סומכת עלי עכשיו? היא אמרה שהיא מרגישה שה core wound שהופעל הוא שהיא לבד בעולם ושאף אחד לא שומר עליה ולא דואג לה והיא צריכה לעשות הכל לבד. למה זה שהרגשתי משהו למישהי, ועשיתי איתה משהו, מאיים על זה? מה הופעל אצלי אז, הסיטואציה ההיא עם החברה המשותפת? אולי לא בטחתי בה שהיא באמת איתי, נוכחת איתי. אבל מה הופעל אצלי, שלא קשור אליה. אני לא בטוחה. גם משהו שקשור בלבדות. לא סמכתי עליה שתישאר? הרי הדברים שטירגרו אותי כל הזמן בקשר היו התחושה שאני לא נלקחת בחשבון, וזה שהיא לא איתי, לא נוכחת איתי. עכשיו אני חושבת, אם היא הייתה מעדיפה להיות עם הבחורה ההיא, היא הייתה יכולה פשוט ללכת. אולי זאת הייתה התחושה שלא נלקחתי בחשבון? לא יודעת, הכל קצת מבולבל לי שם.
בכל אופן. עכשיו אני חולה ולבד. החשמל סופסוף חזר לפני שעה אז אני יכולה להטעין את המכשירים. מחר יש לי הרבה עבודה וגם קצת חרדה סביב דברים שקיבלתי עליהם פידבק שלא עשיתי נכון, ויש לי קושי טכני לעשות (צריך מיקרוסופט על המחשב ואני לא יכולה להוריד, וזה די היה דרישה לעבודה איתם ועכשיו זה עושה לי בעיות שאין לי, ולא אמרתי להם שאין לי. צריכה להתמודד ולמצוא את הלופ הול מחר). עוד כמה ימים, כשארגיש טוב יותר, אסע לאזור מנאלי, אני רוצה ללכת לושישט. מקווה שלא יהיה שם יותר קר מכאן כי זה קשוח לי עם החולי. יש בי התרגשות מסוימת לטייל קצת לבד, וגם חשש, וגם געגוע לבת הזוג שעדיין מתלבטת אם הייתי צריכה לנסוע איתה לרישיקש, למרות שלא נראה לי. ומתגעגעת להודית שלי. לא אכתוב לה בינתיים הודעה, אני מקווה שבת הזוג תירגע מהתגובה הכועסת הראשונית הכועסת שלה. כאילו, אני דוגרי מרגישה כלפיה רגשות חמים של אהבה, אני לא יכולה פשוט לכבות את זה. וגם אני לא רוצה. וגם מעצבן אותי שאני סוגשל נדרשת? כאילו מה אם כן אני פשוט באמת רוצה ללכת לפגוש אותה שוב? בת הזוג תטיל וטו ותגיד שהיא לא יכולה להישאר איתי? או שזה פשוט כל כך יכאיב לה שזה לכשעצמו תהיה סיבה שלא ארצה לעשות את זה? וזה הרי לא קשור רק לסמיקשה, זה יקרה שוב, אולי בעתיד הקרוב. אני ארגיש רגשות למישהי אחרת ואתייסר מזה שאני לא יכולה לעשות עם זה משהו. ואז מה? אני אמורה פשוט לעבד את זה עם עצמי ובטיפול, לראות מה יושב שם בשורש, שגורם לי לרצות נשים אחרות כשאני מגיעה לרמה מסוימת של מחויבות בזוגיות? יש בזה משהו שגורם לי להרגיש כאילו אני איזו מכורה לבגידות או משהו מהתחום. ואני לא בטוחה שהמטפלת שלנו מעורה מספיק באמונוגמיה כדי לספק תפישה שהיא לא הטרו סאחית.
ראוי לציין שבשבוע האחרון שיתפתי הרבה את בת הזוג בדברים שהיו חסרים לי כבר הרבה זמן, בתחושה שהייתי מורעבת ליחס, לתחושה שאני רצויה ומעניינת אותה, לאינטימיות. ואני מרגישה אותנו באמת קרובות מאי פעם, ומרגישה אותה מקשיבה ומפנימה באמת, מביעה כלפיי המון הבנה, חמלה, אהבה. זאת הסיבה שנשארתי איתה דרך כל החרא וזאת הסיבה שהבנתי שאני רוצה לבנות איתה בית, כי אני סומכת עליה במיליון אחוז שהיא נוכחת ושהיא איתי ושהיא נשארת לעבוד על כל מה שצריך לעבוד עליו. היא אמרה שזה לא נעלם מעיניה שאני אומרת שאני מרגישה אותה הכי נוכחת איתי מאי פעם, דווקא אחרי שעשיתי משהו שהיה יכול להיות עילה לעזוב אותי. שאולי בתת המודע שלי ניסיתי לבחון כמה היא באמת נשארת איתי דרך החרא. בכל אופן, שיתפתי אותה הרבה, בתחושה שהרגשתי מורעבת בקשר כבר שנתיים, והיא באמת מקשיבה. באמת הרגשתי אותה הכי אוהבת ואכפתית כלפיי בשבוע האחרון. ואני תוהה איך זה יהיה בשבילי עכשיו, אם זה יענה לי על הצורך. יש בי מקום שמרגיש קצת טו ליטל טו לייט, אבל גם מקום שלא. אני מאד מעריכה אותה על זה, על עכשיו. אני מרגישה שהצורך שלי בדברים אחרים מחוץ לקשר לא בהכרח קשור אליה, שזה שני דברים שונים שבמקרה מתקיימים בו זמנית. האחד הוא התחושה של המורעבות לאינטימיות וללהרגיש נחשקת (בסוף הלילה עם סמיקשה אמרתי לה שלא ידעתי כמה הייתי צריכה את זה, את המתנה שהיא נתנה לי. עוד קשה לי לנסח במילים. איזו אינטימיות טהורה, נוכחות טהורה ביחד, וגם היא פשוט גרמה לי להרגיש כל כך נחשקת ורצויה). הדבר השני הוא הצורך שלי בדברים מחוץ לקשר, שאולי קשור לדברים שלי ען מחויבות/אינטימיות, שצצים כשאני מתחילה להרגיש יותר ביטחון בקשר/עובר מספיק זמן. כן היו רגעים שפינטזתי על קשר פתוח כשהרגשתי לא מסופקת מבת הזוג, אבל שני הדברים שציינתי לא בהכרח צריכים להתקיים ביחד. הם יכולים להתקיים גם כל אחד בנפרד.
מה שרציתי לומר וקצת פספסתי, זה שאני תוהה כמה ארגיש מסופקת עכשיו, עם הנוכחות החדשה של בת הזוג, עם הבחירה המחודשת שלנו זו בזו, עם ההבנה הרבה יותר שלה של מה שחסר לי, והניסיון לתת לי את זה. מעניין אם זה שתיתן לי את הדברים האלה יצטבר בי כמו סוללה שנטענת בדברים טובים, וארגיש מסופקת יותר בקשר. החשד שלי הוא שאולי לא, ותחושת הסיפוק שלי פשוט קשור לתחושת הסיפוק שלי בחיים, ולזה שאני לא ממש, וממשיכה לנסות לחפש אותה. אולי בדברים חיצוניים. בגלל זה אני גם תוהה לגבי אמונוגמיה. אני לא בטוחה שזה גם מה שיספק אותי, להמשיך לנסות למצוא את זה בדברים חיצוניים לי, בנשים אחרות, שהן הדבר שאני תמיד הולכת אליו בחיפוש אחר סיפוק (ומשמעות?). מצד שני, לגבי הזוגיות, זה בהחלט יהיה נחמד לקבל יותר אהבה ואינטימיות מהסוג שאני זקוקה לו. וגם לגבי א.מונוגמיה, זה יכול לתת נחמה מסוימת, או עוד תחושת חיות, או פשוט לחקור חיבורים טובים ויפים זה דבר שמעשיר את החיים ביופי ושמחה שאני מעוניינת בו, והחיבור והמשיכה לדברים חיצוניים היא לא בהכרח דבר שצריך לעקור אותו.
בסוף ישבתי וכתבתי שעה במקום ללכת לישון, האף שלי כ"כ כואב וחבול מאינספור קינוחים. הלוואי שאשן טוב ואקום סבבה, או לפחות סבבה יותר.