בתוכך,
בא לי שתכניס אותי לרחם שלך,
שתתעגל מעלי כמו סהר, או בננה, שתסוכך עלי כמו סוכה, שתהיה השובר גלים שלי בפני הסערה,
בא לי שתשמור עלי פשוט,
פשוט תשמור עלי,
בלי שום רצון מעבר, בלי שום כוונה נסתרת, בלי שום איבוד שליטה, של הגוף, שלי, שלך,
בא לי לחזור להיות ילדה קטנה, בעולם שאבא שלי האמיתי חי וקיים, והוא רק שומר עלי והוא רק מגן, והוא רק מנחם אותי והוא רק מנחם,
בא לי שתאסוף לי את הדמעות, אחת אחת, אני אפילו לא יודעת למה אני בוכה, אולי כי אני כבר שבוע חולה וזה לא עובר ואני לא מצליחה לנוח, למרות שאני כל כך מנסה, אולי כי אין לי כוח יותר לאסוף שברים של אנשים, פרוקי חיים וחלומות, מלאים באובדנים ודמעות, מטעינה אותם בכוח שלי ונותרת נטולת כוחות, אולי כי עוד רגע זה נגמר ואין לי יכולת להכיל את זה, ואני לא רואה איך יהיה לי כוח לצאת ולעורר חזרה את חיי, לצאת מהמדבר הזה שבולע אותי, וקובר אותי בעודי בחיי, ואולי כי אני כל כך לבד, כל כך בודדה, לא מפסיקה להדוף את כולם, נושכת והודפת כל יד שמנסה ללטף, כמו גורה עזובה, כל חברה, כל חבר, לא רוצה אף אחד ובעצם רק רוצה שלא יוותרו לי, שלא יוותרו עלי.
בא לי שתשבע לי שרק תחבק אותי, רק תצמיד אותי אליך, קרוב קרוב, כי אני לא רוצה כלום מעבר, אני לא בנויה כרגע לכלום מעבר, וזה אף פעם לא קרה איתי, רק חיבוק, של גוף לגוף, רק חיבור, שאין בו שום כוונה לכלום גם כשהגוף רוצה, כי הגוף תמיד רוצה, ואיך שנוגעים בי עולה הרטטטטטט הזה שזורם ממני מקצה לקצה, וזה נראה שאני רוצה, אבל אני לא, לא כרגע, לא באמת, אין בי מקום בתוכי כעת, לכלום שהוא לא יציב ועקבי ונכון לי ושלי.
אני צריכה קביעות
אני צריכה אובייקט
אני צריכה קביעות אובייקט.
* התמוססות *
