דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד

החוסר הזה,

בך,

במי שלא תהיה, בחיבוק הזה שיהפוך להיות זיון חפוז, כמו מתחזה, באיך שתסגור עלי מקדימה או מאחור, באיך שבא לי שתעבור חור חור, חור חור, באיך שאני צריכה את הדלק שלך בבוקר, שופך לתוכי, מטעין אותי.

תמיד זה בא בלילה כשאני הולכת לישון,

קטנה כזו בתוך המיטה הגדולה, מדמיינת את הידיים שלך, ואת השערות על החזה ואת הזין שלך, צריכה להרגיש את חום הגוף שלך, חודשים של שינה עם עצמי, לא זוכרת כבר איך זה היה כשישנתי לא לבדי.

תמיד זה בא בצהריים כשאני מסיימת את העבודה, ובא לי לחלוק עם מישהו את מה ואיך שהיה, בעניין החדש שנוצר, בחיים, בלחץ של הבר מצווה עוד רגע נושף בעורפי, ואז אני נזכרת שעוד אין אותך, שאין לי ממש את מי, שלא בא לי לשתף אף אחד שהוא לא מדוייק לתשוקות שלי, לאש ומים שאני, למי שאני,

הלב שלי פתוח, הגוף סגור וזה שילוב מעניין שאני עוד בודקת אותו, בעיקר בנפש שלי,

תמיד זה בא בבוקר כשאני מתעוררת שוב לבדי, ואז בצהריים ובלילה

וגם בין לבין כשאין לי אותך

בתוכי.

* כמיהה *