הן המצפן לטיב הקשר הזה עבורי, זו הדרך של הנפש שלי לתקשר איתי ברבדים העמוקים ביותר, ממש כמו החלומות שלי, זו הדרך שלה להזהיר אותי מהאם זה יהיה קשר שימלא אותי ולא רק ירוקן, שיעניק לי ולא במסווה של ירושש, שיחזק אצלי ולי את הביטחון ולא רק יערער...
וממש הבוקר הבנתי את זה, רגע אחרי שחזרת לחיים שלי אחרי חודשים של שקט ממך ושל הדיפה שלי, של זוגיות שהיתה לי ומילאה אותי, ואיך שנגמרה חזרת וחזרו איתך גם ההודעות שלך שהופכות אותי, והקול שלך שקבוע מרטיב אותי והחוכמה שלך לקרוא אותי ולומר לי מה מה נכון לי ומה לא נכון לי וזה שאתה קטן ממני ואיכשהו מולך זו אני זו שכל הזמן קטנה, וחזרו המילים הבוטות שלך שהן כ"כ רחוקות ממני ומגרות ומפתות, שונות כ"כ מהמהות שלי, וחזר בי הדחף לשמוע אותך כל הזמן, ולענות לך להודעות ולשיחות, ולקרוא אותך כותב לי אני אוהב אותך לראשונה, ולשמוע כמה חשבת עלי וכמה שאין לי לאן לברוח ממך, ובלי להרגיש צעד אחרי צעד, תוך יום אחד, אני שוב שם איתך, כל כולי איתך והכל עם חיוך כזה מפושק, מטופש, והבטן שלי כואבת, הומייה ואני סוג של מריירת עליך, נוזלת את עצמי לדעת רק מהמחשבה שעוד רגע אני ארגיש אותך ממש,
ודווקא איתך ואולי בגלל זה גם כל העוצמות, לא שכבתי מעולם, וכבר היינו קרובים בנפש ובגוף וכבר הרגשת בנוח לקחת ממני בלי גבול אבל עם גבול, וכבר לקחת ממני מידי והרגשתי שנתת כ"כ מעט, שחתכתי ממך את כולי בשבריר שניה, נעלמתי לגמרי מהחיים שלך והשארתי אותך מחפש אותי מאז,
ובמשפט אחד "בא לי ללכת איתך לאיבוד" שנגע בי איפושהו בתוך האיבוד שבו אני הולכת עד בלי די ברגע אחד חזרת שוב בקול תרועה רמה לחיי,
והפנטזיות הן חזרו איתך, בעוצמות שרק איתו אני מכירה, פנטזיות של חיבור מיני עמוק ומטורף, של ניצול ושימוש וחוסר אונים, פנטזיות של מעשים מרצון וכאלה שלא מרצוני, פנטזיות על נשים וגברים, על אינסוף גבולות שקורסים עמוק מבפנים ועליך, באמצע של הכל מלהטט בתוכי, וזה הכי רחוק ממני, מהילדה הטובה, הפחדנית, האמיצה, שאני, ועדיין אתה בין קודש לחול בדיוק כמוני, והיום הבנתי אחרי הפעם הרבעית שאני נוגעת בעצמי מהבוקר עליך ובגללך, שאין בי רצון להרפתקאות האלו, אין בי רצון עוד לרוחות הסערה, אין בי רצון שתבוא ותטלטל, ונענע, ותמוטט את הסירה, ויש בי כמיהה עמוקה לשקט, לילדים שלי, לרוגע שבי, לאיזון, לבית, לאיש שלי, לפיתה המושקעת שהוא מכין לי
ולכלבה שלי,
לכלבה.
* תובנה *