במבי חושבת בקול רם.

אני מתגעגעת אליו. 

געגוע עמוק כזה ששמור למישהו שאת יודעת שהולך ומתרחק. מצאתי תמונה שלנו מלפני שנתיים בערך. אנחנו שוכבים במיטה, פנים אחד אל השניה. הוא עם הגב למצלמה, נשען עם הראש על ציצי אחד ומחזיק לי את הציצי השני ביד. הוא עם עיניים עצומות. אני עם הפנים למצלמה עם מבט נמס ואוהב. סנטר שעון על הראש שלו, חצי חיוך מרוח לי על הפנים והשיער שלי קצת פרוע מהסקס שהיה כמה זמן לפני. אנחנו שלווים. 

יש כל כך הרבה אהבה בתמונה. כל כך הרבה רוך ושייכות. תמונה שמסכמת את מערכת היחסים שלנו. או מה שהייתה מערכת היחסים שלנו. עכשיו אני כבר לא יודעת.

אני מתגעגעת ללדעת. ואליו.  

כל אחת צריכה חברה עם בריכה במרפסת. ובעיקר כזו שהבנות שלה בגיל של הבנות שלך. 

נפתחה עונת הרחצה. 

שיהיה לכולנו בהצלחה. 

הצלחתי לגמור. בערך. לא הייתי צריכה להגביר את העוצמה של הסטיספייר, לא הייתי צריכה לחכות הרבה. 

נשכבתי במיטה, הסטתי את התחתונים הצידה, הדלקתי את האהוב הרוטט והנחתי אותו על הדגדגן והיה נעים. מיד. מאוד.

וגמרתי. די מהר אפילו. לא בקול תרועה ולא בשאגות אדירות אבל בדופק מואץ וגניחות נעימות. 

אני חושבת שבסוף, יהיה ממש בסדר. 

הלכתי לנסות לגמור. 

יש פה כמה נשים, שאני פשוט מאוהבת בהן בסתר. אני עוקבת אחרי מה שהן כותבות, מתרגשת ממש כשהן עושות לי לייק ואם הן הגיבו לי, בכלל אני בעננים. 

יש פה נשים, משני צידי השוט, שהן פשוט מדהימות, חכמות, מצחיקות, עמוקות. עם חלק זכיתי לפתח קשרי חברות אוהבים וקרובים וחלק, אני מסתפקת בהערצה ממרחק. 

נשים זה מופלא.

חברות שמכירות אותך, קונות לך את המתנות הכי שוות. 

Ms pink, פעם הבאה זה יהיה כולל כפיות בלילה 😘

אני לא מצליחה לגמור בזמן האחרון. לפחות לא לגמור טוב, כמו שצריך כזה. מאמצים מושקעים. רבים. לא רק שלי. וכלום. זה מגיע לכאב לא נעים לפני שמגיעה איזו איוושה קטנה שיכולה להזכיר אורגזמה. 

את קרובה, אל תחשבי על כלום, את קרובה

הוא לוחש לי אחרי שכבר הספיק להחליף ידיים כי כבר התחיל להרגיש נמלולים ביד אחת מרוב מאמץ. 

בסוף הוא הצליח לחלץ ממני גמירה חלושה אבל אני כבר הייתי על סף בכי מרוב תסכול. וזה בן אדם שגרם לי לגמור תוך פחות מחצי דקה בעבר, שמכיר כל תא בגוף שלי ויודע לנגן עליו מנגינות מדהימות.   

גם הסטיספייר אהובי לא הצליח ממש לספק את הסחורה. נכנסתי למיטה ריחנית ומוכנה, מראש ויתרתי על האצבעות שלי כדי לא להיות מתוסכלת, הוצאתי אותו מהמגירה, כיוונתי אותו לעוצמה שאני אוהבת, הצמדתי לדגדגן וכלום. ממש כלום. הגברתי את העוצמה עוד קצת ועוד קצת ועל העוצמה הכמעט הכי גבוהה משהו התחיל לזוז. לקח עוד זמן והגברת עוצמה ובסוף גמרתי. סוג של. זו הייתה גמירה עלובה שכאבה לי בדגדגן ולא בקטע טוב. 

אני מתגעגעת לאורגזמות האדירות שלי. 

מה אני אגיד לכן, אם כבר מסיבת כיתה ביזארית ומופרעת, אז רק עם שותפה כזו לפשע. 

אורדורה, היית טובה אלינו. 

פעם הבאה נבוא גם עם ממתקים מהבית. 

היום בשיעור שהוא לא חינוך מיני, ישבתי עם חבורה של בנות בכיתה י׳ ודיברנו על סקס, חדירה, אוננות, צעצועי מין וסקס אוראלי. הן שאלו, התעניינו, סיפרו חוויות שלהן, פנטזיות ורצונות. 

הן שיתפו בפתיחות על חוויות שלהן והמחקר שלהן על הגוף שלהן, שאלו שאלות מהנסיון שלי ובעיקר, היו סקרניות בצורה הכי בריאה שיש. 

איזו זכות אדירה יש לי ללוות את הנערות האלה במסע שלהן לחקר המיניות שלהן, איזו זכות נפלה בחלקי שהן סומכות עלי ומתייעצות איתי וכמה אני אסירת תודה על המקום שיש לי בחיים שלהן. 

בימים שבו נוגסים לנו עוד ועוד מהשכר הכספי החודשי, אני נזכרת למה אני בכל זאת נשארת במערכת החינוך, שהשכר שלי מגיע לא בצורה של כסף אלא בזכות לעזור לנערות ונערים לגדול ולהתפתח ולעצב את עצמן בצורה הכי בריאה וטובה שאפשר. 

הן יצאו מהכיתה ואמרו אחת לשניה

אין, זה השיעור הכי טוב בעולם. 

אשריי, זכיתי. 

יש לי יכולת מופלאה לנהל שיחות שלמות עם אנשים בראש שלי, ואז להתאכזב במציאות כשזה לא תואם לשיחה (הבדרך כלל מצויינת, יש לומר) שניהלתי לגמרי עם עצמי. 

מה אני אגיד לכן, לפעמים פשוט כדאי (לי) לשתוק ולראות איך דברים מתפתחים. 

יאללה, אורדורה עוד כמה שעות. בואו להגיד לי שלום!!