לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Disrupt/ive/ion

羅生門
לפני 6 חודשים. 1 במאי 2024 בשעה 11:57

אין טעם דומה לשלמות המאפיינת, גם הניחוח שובה אותי. למן הפעם הראשונה, האהבה הראשונה שלי והפעם הראשונה בה באמת הבנתי; לניחוח יש את העוצמה לסובב ראשים.

אני כותב בדמעות. אחרי ימי-התרחקות, היה קשה לי. כמה שנות היכרות אדם צריך לעבור, כדי לדעת שהוא מכור שלא יכול וגם לא רוצה להשתחרר? כל מה שטוב בעולם הזה מצוי בך.

במקומות הקשים ביותר בחיים, בשמחות ותמיד בתקווה, היינו אחד. נתת לי לצקת בך כל מה שרק ארצה. לא הגבלת אותי מעולם ולא הערת לי, גם כשאכלתי אותך כמו חיה רעבה, גם כשליטפתי בלשוני בעדינות ענוגה.

מהפגישה הראשונה, ידעתי שלעולם לא ניפרד וכל הזמן אני שב ונזכר כמה משמעות יש בך.

אני אוהב אותך לחם.

לפני 6 חודשים. 30 באפריל 2024 בשעה 20:54

בוקר חם. בתי אוחזת בידי בזמן שאנו צועדים מזיעים. היא משתחררת בעדינות מאחיזתי ולוקחת את כף-ידי ומנגבת באמצעותה את הזיעה מפניה באגביות.

"מה את עושה?" שאלתי משועשע, "אני נראה לך מגבון?"

"אתה אבא".

צהלתי מבפנים.

לפני 7 חודשים. 24 באפריל 2024 בשעה 18:21

הלילות מתחלפים לבקרים ואני משקיף. כמגרש שדים נודד בין ארץ לארץ וזוכה לטעום מיני תופינים.

חם לי באופן תמידי; אולי זה גיהנום, אולי אפריל השנה ואולי הכדור באמת נכחד על צירו. לעתים נדירות, נזקקתי לכסות ולהבנה, השונות מעולם הייתה חותם ובחדר וכיתה מלאי מעילים, מעיל היווה מעשה כניעה. 

ואתה מתבגר.

החדר, הופך לעולם ואתה עומד על דקויות ההבדל בין קמוץ לקפוץ כדי לתאר מצב, למצב שלום.

אנשים שפעם היו נראים חכמים, כבר פחות, גם אתה ובכלל; התבגרות היא בראש ובראשונה ראיית הפגמים באור אמיתי. גם האדרה עצמית, אתה באמת מזיין יותר טוב וללא ספק משופע הומור רבגוני ועומק השקפתי ומחר-מחרתים, יבוא ילד בן 20 ויאמר לך, תראה איזו יפה חברה שלי רבקה, במלעיל ואתה תביט בו ותחשוב לעצמך, לפני שעה, לשון הגיעה לי לקיבה ותהנהן. תאמר לו, תצליחו ותשמור עליה בכאפת עידוד קטנה לכתף. בהתנשאות של מבוגר עם שמונה שיערות לבנות בזקן, אבל שופע כריזמה, אתה, לא הזקן. אולי גם.

פתאום, יש מעט סימנים שגב יכול לכאוב, פעם, זה לא היה אפשרי ולפעמים, אתה כבר לא דופק שעה ברצף כמו מתעמל על אספרסו כפול, אתה עדיין מתקיים, בטוב אפילו.

בילדות, כשהיינו מגיעים למקום בתולי, היינו משתוממים. חורשה קטנה הרגישה כמו סוף העולם, אין לאן ללכת אחריה. אתה מאמין שתספיק לראות הכל וגדל לתוך זה ואתה כל-כך עסוק בכך, עד שאתה מפספס את התהליך.

היום, חורשה היא רק חורשה וכך הלכה למעשה מתחילה דעיכה. אתה חייב לפנטז ולבנות טירות מכושפות מקרטונים ולהאמין שפעם, דרקונים עפו חופשי ושנסיכות, אכן קיימות ושאולי, הן לבושות שמלות שחורות נטולות תחתונים או חזייה, למען שימור גישה חופשית בימי הקיץ הרותחים, נניח.

ואתה חייב להאמין שהיא תבין אותך ושהיא מרגישה נסיכה כשהיא רוויית נוזלים ובכי התנגדות ואתה מתאמץ, ממש מתאמץ להאמין שאם תסמן באצבע לכיוון הביצים, אולי משהו יקרה ואתה עוצם עיניים ונמתח.

לפחות כבר לא חם בביצים.

אתה המרזב.

לפני 7 חודשים. 14 באפריל 2024 בשעה 19:47

שוב מגיע הזמן הזה בחודש. היא כבר גדושה עד כלות. הבקרים כבר נפתחים בסטירות, זה קונה לה כמה שעות שקט. כניעה מובילה לרכות, כמו צמר גפן הנמתח בעדינות באצבעות מהודקות; צורת החיים היחידה שאני מקבל. 

פסע אחר פסע, אני מובילה לשם, כדי לזיין ענן, אתה צריך להירטב. מחיר זעום, שווה לכל נפש מיוסרת ומייסרת כאחד.

הדלגית עבדה היום, אחרי נשיכות מקבעות. ניחוח העור הנחרך, מהפנט כל פעם מחדש, בתוך קווים דמיוניים אשר אני משרטט, העור מקבל תזכורות בעלות ממוענות אישית. הכוס שלי כבר למד להרטיב עבורי בכל מקרה.

הדיסוננס בין אהבתי לזעקות גמירותיה, לבין החמלה המתעוררת כשהיא מתחננת, היא מתחננת עבורי ככלבת אשפתות גאה, שם מתעורר לו שעשוע.

בעבר, טרום עידן אינוס הנפש, שרה באמתחתה פאסון רב. הייתי אוהב לשמוע הגיגי חייה ולסיים את סיפוריה בסטירה. מבטי הזעם החלו מתגלמים לכעס, שבתורו, התחלף לעלבון, כשהחלו מגיעים מבטי מבוכה, התחלתי לקשר את הכניעה עם הכוס, משם, מבוכתה פשתה בנזילה.

אני נותן לה לטעום ולהריח את הכוס מאצבעותיי, זה נשמע כמו עניין פעוט, אך לאחר כשנת מניעה טוטאלית, היא לומדת להעריך האכלה בכפית, כולל זרע ומיצי כוס, יש שם עבר משותף, בעבר, בחיים אחרים, היא נגעה שם.

הגמירה מרעידה אמות סיפים ומשחררת זעקות של חודש וצפונה, על הקצה, כמו שאני אוהב. אחרי הרדמות לתוך גמירה, הפשטתי כדי לקלח, שם אני מדקדק עד קוצה של שערה.

עשרות סימנים כחולים, סגולים ושחורים קיבלו את ידיי, "ממה כולם?"

"ממך, חטפתי הרבה החודש".

"מסתבר. זה יפה. תבשלי עבורי בעירום, אני אוהב לראות אותך כך".

במיטה, לאחר מכן. בעומקם של דברים, היא שאלה שאלת מחץ.

"אתה ממצה הכל מהר, מה יקרה כשתמצה אותי?"

"זה שונה, אני ממצה עניינים רדודים ודברים שלא באמת מאתגרים, אני אוכל כל יום ביצים כבר מעל עשור, זה לא נמאס לי, יש צורות הכנה, חברויות ארוכות שנים, התמדה".

"מה יקרה כשתיקח הכל?"

"אמצא עוד".

"וכשזה יגמר?"

"אתחיל להנות".

יום חדש, סטירות חדשות. עד הגמירה הבאה.

לפני 7 חודשים. 13 באפריל 2024 בשעה 17:50

תדעו שלא סבלתי אתכם.

לפני 7 חודשים. 12 באפריל 2024 בשעה 13:45

מבוא לשליטה.

1)דבר מעורפל, תן לה להבין מה שהיא רק רוצה. תקן במעורפל, אתה נתפש כחכם ממנה.

2)בחוכמה עסקינן, תסביר לה באדיקות שלא הוכיחו מעולם שכדור הארץ סובב סביב השמש. תהיה חלוץ. זה מעיד על יכולת ממשית להחזיק שיחה.

3)גם במידה ואתה מבין שטעית, אין סיכוי בעולם, לא בערך, בעולם שאכן תודה בזה. תזרוק לה בריחוק וקור, "אין לך שמץ של מושג". זה עושה את העבודה, בוודאות. נקודות בונוס במידה ואין לך מושג מהי המילה שמץ.

4)ככלל, תרבה במילים שאין לך מושג מה הן מביעות, לדוגמא: את נראית כאילו זיינתי אותך בפין-פציל. זה מטריף.

5)אל תפסיק לשאול בורסיות שונות ובזמנים שונים: כמה את רטובה? את רטובה? אני מרטיב אותך? זה ריר? למה יש שם ריח של פטריה? זה מרטיבות? אחד מהדברים שכל נשלטת חושקת בהם, דאגה לרטיבות.

6)זכור, אתה שולט ואתה לא אמור להסביר את זה, לשם כך יש סוגריים. במידה והיא לא מבינה, תחליף. יש נשלטות כמו קרפיונים בבריכה צפופה, גם הריח דומה.

7)תצביע על אביזרים שונים ותשאל בנונשלנט, חטפת פעם עם מראת איפור? למשל. אתה קונה לעצמך נקודות זכות משמעותיות.

8)חוש אופנה מועיל: זה שהיא מידה 68, היא יכולה להידחס גם למידה 28 ועדיין להראות כמו שחקנית רוגבי סקסית. במידה ולא ניחנת בחוש כזה, תזרוק מונחים כגון: פשש, זה טום פורד? זו גזרה שמזכירה לי את סתיו 98, המעצבת הראשית של מייקל קורס נתנה את הטאצ'. אתה אש, אל תדאג.

9)אתה גבר, חוץ מצחצוח שיניים ודאודורנט פה פעם ביומיים, אין לך שמץ מחוייבות(ע"ע שמץ).

10)גם המשפטים הסתומים ביותר, נשמעים טוב בטון אסרטיבי מספיק.

11)אחרי חמש דקות היכרות, שלח לחפש צירופים, נשלטות צריכות את זה, מקום בטוח נמצא במערב, לא בכלוב.

12)קח אותה לפארק מיניאטורות, הזין נראה שם כמו גוליבר. היא תתרשם. בוודאות.

13)אתה לא חייב לאיש או אישה דין וחשבון, אתה שולט.

14)תכעס הרבה ותשתדל לצעוק לפחות פעמיים ביום, זה מעיד על כריזמה משובחת.

15)אומן פיתוי יורק הרבה, במיוחד על הרצפה.

16)לעולם אל תנשק בפה, זה מעיד על חולשה קונסטרוקטיבית, הופ, מילה חדשה.

17)תאמר שיש לך ניסיון של 30 שנים.

18)תתאים את עצמך אליה, זה מעיד על בטחון עצמי מהמעלה הראשונה.

19)תרשם לקורס בפיקוח משרד העבודה.

20)שלם אגרה, ברכות. אתה שולט ומוסמך בשליטה.

לפני 7 חודשים. 11 באפריל 2024 בשעה 16:35

גן-שעשועים, בנותיי מתקרבות אליי בריצה, לספר שליבן דופק. מהריצה, אמרתי.

זקן כפוף מלווה בכלב קטן עובר לידנו, הן נרתעות והוא קרב אליי: "הוא לא עושה כלום, הוא רק מחפש שילטפו אותו" אומר ומישיר מבט הפוגש את עיניי, "כמו כולנו" עניתי, הוא נעצב קמעה.

קמתי ושיחקנו תופסת, בנפש כפופה.

לפני 7 חודשים. 11 באפריל 2024 בשעה 6:53

בדרך אל האמת, לשם. אנו מוותרים על הרבה כאן ועכשיו. אמת נבנית, משקרים עצמיים וחצאי אמיתות, רבע פנטזיה ומשולשי פיצה, חצי פטה וחצי אנשובי. 

כשאני פוגש בעומק חלקי האלימות הקיימים בי, אני נרתע והיא, נלחמת להכיל. כשהיא פוגשת באהבה החולנית שלה אליי, היא נבהלת ואני, לומד מהותה של התמסרות.

המחול המכושף שלנו מסלים, נוסק לגבהים איומים בכל פעם. קתרזיס פואטי דו-חודשי, עד שנוכל להרגע משדינו. או עד שהם יגמרו אותנו חיים.

זה מחירה של אמת. לשעתה. 

לימדתי אותה לא להכנע לכלום, רק כשאי אפשר כבר ועומדים למות, עוד קצת אחרי, נמתח את חבלי הנשמה. הטוטאליות הרצחנית שלה והנוקשות שלי והקרח מתחיל לבעור. אנחנו משפשפים ביבי הנפש, בעוצמות שטרם ידעתי, ספק אם אי פעם אדע. אנחנו חולים. אנחנו פגומים ואנחנו לא רוצים שזה יהיה אחרת.

דפקתי לה סטירה באמצע הרחוב שגרמה לזעזוע והיא מנסה לפעמים להימלט על נפשה, אך כבר אין לה כנפיים, היא נלחמת בכל מאודה באכזריות, למדה לפגוע ברקמות-רכות, למדה את ניגון האנשים. לומדת ועושה אותי גאה. 

היא חיה רעה, שועטת ומנסה לנער מעצמה את הרוכב, שבמקום דורבנות כבר מצחצח חרבות מפלדת-דמשק.

קברנו ימים מתים בדרך, קברנו מאות ואלפי הבלים.

וברגע אחד מזוקק, המקומות העמוקים ביותר בנפשה המזוכיסטית, פגשו במקומות האלימים ביותר בנפשי הסדיסטית, האמת נבעה: "אני כל-כך שפוטה שלך שבא לי להקיא על עצמי".

ואני עונה לה, פעם הבאה אהיה עם אחרת, כדי להעניש והיא עונה, זה לא עונש, זה מוות.

ואני מבין, שמאז שנגעתי בה, אין כוס אחר עבורי ושום דבר אחר מלבדה, לא באמת מעניין.

ואני נשכב על המיטה בבגדיי, מהרהר לרגע אחד ומבין, פעם ראשונה שתחושה כזאת עוברת בתוכי, מביט לתקרה ואומר לעצמי: שמע, יא בן-זונה, אתה באמת מעריץ את האדמה עליה היא דורכת וזו, אמת לאמיתה.

לפני 7 חודשים. 2 באפריל 2024 בשעה 9:37

"אין לך ברירה".

"לא רוצה שתהיה לי".