מוזיקה היא אמצעי מנכיח ומרחיב תודעה, מקום מפגש של מילים ומחשבה, לחן והתאמה, לעתים רק לחן וזה מעולם גרם לי לתהות מה עובר במוחו של אדם.
מילים לבדן הן פרט שונה, אינן אבסטרקטיות כמנגינה: ספרות, שירה וכל מדיום כתוב אחר, טוב ונשגב ככל שיהיה, במרביתם המוחלט של המקרים בנוי ומושתת על הקיים, על כל מה שיש והנגשתו טמונה בפיתוח - מוזיקה שונה, היא תמיד פרי מוחו הקודח של אדם המתיימר לדעת איך היא תפרש.
הייתי בן שמונה ומשהו, כשהתחלתי לכתוב באותיות חורטות ונטולות רגש בתנועה, דרך הבעה כנראה. כשהייתי מקריא את שכתבתי, הסתבר שכן היה רגש ושלחו אותי לכמה מפגשים ללמוד פרוזה אצל סופרת: לא הייתי בשל עדיין וכהרגלי, זלזלתי. מפחיד לדעת שיש טובים ממך כשאתה צעיר, גם כשאתה מתבגר אבל זו דרכו של עולם וככל שאתה מפנים זאת מגיל צעיר, אתה מסתובב קל בעולם וברגעים המועטים שחוויתי את עצמי קל, נפעמתי. גם לקראת ארבעים, לתחושת המירוק הפנימי אין קצוות.
באחת מתוכניות הטלוויזיה שודר קליפ בשחור לבן שונה מהשחור לבן השגיר. כמו אנשים הפוצים פיהם ואתה מבין כי הם שונים; כי דעתם אמיתית ומגובשת ואתה מבין כי אתה יכול ללמוד מהם, להתווכח ולקבל זווית חיים שונה; להרחיב תודעתך.
עמדתי מהופנט, בן שמונה ומשהו החושב שהוא מחזיק את העולם בביצים כמו בפעם הראשונה בה הכאבתי, עמדתי והתרכזתי, לא משתי לכל אורך הקליפ. הכל התחבר, המלודיה, האטמוספרה השונה והמבט הריקני כשאתה בפסגה. אותה פסגה שאתה הצבת וכל השאר הם באמת רק קהל.
כמה יופי טמון בדברים שאתה מצפה להם, איך אתה בונה אותם מחשבתית ואיך החיים מתערבים ברצונותיך: חיכיתי ימים בטלוויזיה דלוקה ואז שמעתי את שם הלהקה, הציגו קלטת וגם הלוגו היה וואו. שוב עמדתי מהופנט בציפייה, הפסקתי ללכת ללימודי הפרוזה שהיו אחר הצהריים וביקשתי מאמא שלי קלטת של הלהקה: היא עלתה בזמנו 33 ₪, הוצאתי את דף הלוגו והבנתי כי הוא חד צדדי; אני אדם של יצירות המבטאות גאונות, לא של אלבומים המבטאים דרך או כורח.
הבנתי שני דברים בילדות: לעתים, נורא לקבל את מה שאתה רוצה ולעתים, מה שנראה ממש פשוט הוא תוצאה של עומק בלתי נתפש.
הלוואי שלהיות קל היה חד-צדדי כמו אותה עטיפה - יש טובים ממך.