"חשבתי על זה לא-מעט. אולי הצלחתי להבין את השורש של הנטיות הללו."
"כן?" היא סקרנית.
"אולי." אני נושם עמוק "לפי חלקים מסויימים בתורה, האישה מקבילה לחלק הנסתר של המציאות, לרוח, לטוהר, ואילו הגבר מקביל לעולם הזה, החומרי, ולכן גבר חייב יותר במצוות מעשיות, וגם בגוף, הגבר מוחצן יותר והנקבה מופנמת יותר, כלומר, הגבר מגלם את החומר, העולם הזה, ואילו האישה מגלמת את הרוח, ניצוץ העולם שמעבר, העולם הרוחני, העדין יותר."
"מעניין... איך קישרת את זה לבדס"מ?"
"תשמרי על ראש פתוח, טוב?" אני מחייך ועוצם את עיניי, מתאמץ לדייק ככל יכולתי.
"נשמת האדם היא חלק אלוק ממעל, רוח טהורה, רוחנית, שאינה שייכת באמת לעולם הזה, כשאדם נולד, הנשמה נכלאת בחומר, בגוף, והגוף מתאמץ לכבול את הרוח אליו, לשלוט בה, לשלוט עליה, להשפיל אותה, לתת בה מעצמו, ניצחון החומר על הרוח.
ייתכן והמאבק הזה, שמתרחש כל הזמן בעומק המציאות הנסתרת, משפיע על בני אדם מסויימים, ולכן גבר -שמקביל לעולם החומר והגוף- יתאווה לכבול אישה, הרבה מעבר להיגיון, בכבלים רבים וחזקים בהרבה ממה שנדרש כדי להגביל תנועה או לשלוט, זה לא העניין כאן, בעומק המציאות הגוף רוצה לשלוט בנשמה כמה שיותר, וכאן, ברובד שאנחנו חיים בו, הגבר יסופק יותר ככל שהאישה תהיה כבולה יותר, מושפלת יותר, כואבת יותר תחתיו."
"תאוריה מעניינת." היא אומרת לאט, חושבת, "ומה לגבי שליטה נשית?"
אני מתאמץ לנסח דברים בהיגיון.
"ייתכן שבמקום מסויים, עמוק אף יותר, הגוף יודע שהנשמה היא העיקר, שהיא נעלה ממנו ונועדה לשלוט בו, ולא רק לשלוט בו, אלא לשלוט בו באמצעיים פיזיים גסים -האמצעים שלו, שליטה מלאה ומוחלטת, הנשמה בגוף, הרוח בחומר, השולטת בו בעולמו שלו, שליטה ראויה.
וזה עמוק עוד יותר, התגלמות הרעיון שהרוח, כלומר, הצד הנקבי והנסתר במציאות, היא זו שתשלוט בחומר, הצד הזכרי והבולט במציאות, נדיר יותר, אולי לכן הנטייה הזו נדירה יותר.
וכמובן שיש מתחלפים, ייתכן שאצלם המאבק ממשיך תמיד, מי ראוי לשלוט על השני - חומר מול רוח, חיצוניות מול פנימיות, גוף או נשמה, גבר או אישה."
אני פוקח את עיניי.
היא מחייכת.
"חלק מהתיאוריה הזו היא בהשפעתי?"
"האמת שלא, אני חושב על התיאוריה הזו כבר שנים, לפעמים זה נראה לי ברור כל-כך, ממש זועק מן המציאות, בעיקר ההבנה שהרבה מההנאה של הגבר באה מריבוי כבלים לאישה כשברור לחלוטין שאין לזה שום סיבה הגיונית, זה גרם לי להסתכל ולנסות להבין מה יש כאן בעומק המציאות, בשורש."
"הנטייה שלך לחפש סיבות לכל דבר..." היא מהורהרת "יש בזה משהו לא מובן מאליו, וגם התאמצת מאוד להסביר לי."
"כן, זה חשוב, אני מאמין שזה נכון."
"אתה כזה נשמה." היא אומרת.
"לא, את." אני עונה לה.
