החיים שלנו מלאים בשאלות.
אף אחד לא הבטיח לנו תשובות, אלו ביננו שחיים את השאלות הללו, שזה מפריע להם לישון בלילה, מחפשים את התשובות בעצמם.
אני מחפש, אין לי בררה.
מצידי, הבוקר סגרתי חטיבה ראשונה, משהו שלם שעומד בפני עצמו, ארבעה סיפורים, ארבעה שבועות.
הסיפורים מקוריים לחלוטין, התמודדתי לבד עם השאלות, עם התשובות שמצאתי לעצמי ולעולם, הסיפורים הם כלי.
שחררתי את השדים שלי ממרתף הנפש, לא את כולם, אבל רבים מהם.
כל סיפור נברא משאלות והבנות, כאבים וקשיים.
להסביר מה עומד מאחורי סיפור כזה, זה קצת כמו להסביר למה בדיחה מצחיקה, ועדיין חשוב לי שיהיה ברור על איזה שאלות ניסיתי לענות, לכן אני מפרסם את זה זמן משמעותי מזמן פרסום הסיפורים.
מה עובר על ילדים בדסמיי"ם דתיים, שחיים בחברה בה כמעט ואין מודעות אפילו למין רגיל? איך מתמודדים עם זה? האם מספרים למישהו? איך החבר/ה מקבלים את זה? ואיך היה יכול להראות דייט דתי-בדסמ"י? סיפור ראשון - פגישה.
איך בחור דתי עם כישרון כתיבה משקיע מאמצים בכתיבה באתר זימה? האם זה מעיד בהכרח על שינוי מוכרח בנפשו? מדוע הוא עושה את זה? והאם יוכל להצדיק את מעשיו מול סמכות חינוכית? סיפור שני - "תקלה קטנה, רבותיי."
מה גרם לי להפסיק להתכחש לצד הטמא בחיי? מה גרם לי להשקיע מאמצים משמעותיים, מבחירה, בעולם המין החריג שאני שייך אליו בעל-כורחי? מה אלוקים מבקש ממני בכך שלא נענה לבקשותיי להיפטר מהיצר? ו... הסיבה לחטא הידוע, המלכוד שאני ורבים כמוני נמצאים בו, הבין מי שהבין מסוף הסיפור השלישי - רק חלום!
ומה הגורמים הפסיכולוגיים לנטיות בדס"מ? האם אנחנו "סוטים"? האם יש לנו תקווה לנהל חיים נורמליים בהרמוניה עם הצד הזה בנפשנו? איך אפשר להסביר לונילי-שמוכן להקשיב-את ההיגיון מאחורי נטיות הבדס"מ? הסיפור שסוגר את החטיבה הראשונה - אופס...
(לא, אני לא נרקסיסט, שמתי לב שהרבה מהסיפורים נכתבו מעמדה אישית שלי, תקראו עד הסוף, יש הצעה.)
הסיפור הראשון בחטיבה השניה, שפורסם הבוקר, מכיל עוד יותר מהשדים האישיים שלי, השאלות שבערו בי ביצירתו ייכתבו בברור בעזרת ה' בקטע הבא של "מילים מאחורי הקלעים".
הסיפורים נוצרים משאלות והבנות, כאבים וקשיים, מטרתם תשובות והסברות.
העולם הדתי בדסמ"י מלא בשאלות והבנות, קשיים וכאבים, אני לא רב, לא פסיכולוג וממש לא צדיק, אני רק בחור שאוהב לכתוב סיפורים.
וזה מה שאני מציע, איזה הבנות ושאלות יש לכם? האם הצפת השאלות, התשובות, הקשיים, הכאבים, וההבנות שלכם בצורת סיפור נגיש לקריאה, עשויים לעזור למישהו?
האם אוכל לסייע לכם ולהנגיש חלק מעולמכם בסיפור, לכל מי שייקלע לבלוג הזה?
אנונימי לחלוטין, ולגיטימי לחלוטין.
האמיצים מוזמנים לכתוב בתגובות על ניסיונם בעולם הדתי-בדס"מי, ולהסתכן בפתיחת דיון חשוף על דבריהם.
מי שלא רוצה להסתכן, מוזמן לשלוח בהודעה פרטית.
(נ.ב. למען הסר ספק, אני לא מבקש עזרה כי "מתחילים להיגמר לי הרעיונות", למעשה, יש חצאי-טיוטות שיספיקו לחודשיים בערך, ועוד רעיונות גולמיים לא מעטים. 🤫)
הסיפורים הם כלי, והם מכילים את השדים שמשתחררים לאט-לאט.
גברותיי ורבותיי, מה השדים שלכם?
האם בתפילה, היגיון וכתיבה, אוכל להפוך אותם למלאכים?
יהיה רצון שיהיו כל מעשינו לשם שמיים באמת.
