אני כותבת

אני עוברת ככ הרבה

ואני ככ צריכה חיבוק

וזה כנראה הדבר שיש הכי פחות סיכוי שיקרה בזמן הקרוב, בעיקר כי אני לא מרשה לרוב האנשים לחבק אותי, אני צריכה להרגיש מאוד מאוד בטוחה בשביל זה

אני פשוט, יש ככ הרבה אנשים שאכפת להם ממני

אבל אני עדיין מרגישה ככ לבד כרגע

ואני שונאת את זה

כל החיים שלי, כולם ראו מי יכולתי להיות וכמה אני מבוזבזת. כמה חכמה ישלי וכמה אני לא מתפקדת. כמה אני רגישה וכמה אני אכזרית בהתקפי הזעם שלי. כמה טוב יש בי וכמה מעט טוב אני מצליחה לראות סביבי.

ופתאום, יש משהו חדש, מישהי אחרת. והיא רואה בי את כל מה שכולם ויתרו עליו כבר מזמן. היא מאמינה שאני יכולה להיות כל מה שכולם כבר השלימו עם האובדן שלו.

זה קודם כל ולפני הכול מפחיד. זה מפחיד כשיש ציפיות ממך פתאום, אני רגילה שלאף אחד לא באמת אכפת, שלצעדים שלי אין שום משמעות. פתאום ישלי אחריות על הכתפיים, יש משמעות לבחירות שלי. ואני כל הזמן פוחדת לעשות את הצעד הלא נכון.

ומצד שני, זה נותן לי תקווה, שאולי אני כן יכולה יותר. אולי ויתרתי על עצמי כי כולם סביבי ויתרו עלי והתייאשתי, אולי ויתרתי מוקדם מדי. אולי אם אעשה את הבחירות הנכונות ישלי סיכוי לקום מין האפר. אולי כן מגיעה לי אהבה, ואמונה, ואולי היא זו שרואה אותי באמת?

אני ככ רוצה לגלות עוד כמה שנים שזה נכון, שכולם ויתרו עלי מוקדם מדי. אני רוצה להצליח כדי לעשות להם דווקא, כדי להוכיח להם שאני לא מי שהם חושבים, שלא היה צריך לוותר עלי.

ואולי זו סיבה מספיק טובה כרגע.

גמרתי ואני מרגישה שהיה לי מייקאפ סקס עם עצמי

הייתי ככ עסוקה בימים האחרונים בלכעוס על עצמי ולשנוא אותי

לא נתתי לעצמי או לגוף שלי טיפת חמלה או אהבה אמיתיות, הלקיתי את עצמי על זה שהייתי צריכה אותן בכלל

ומתוך כאבי הגדילה הללו משהו סופסוף השתחרר

ויכולתי לנשום

ומפה לשם היתה לי אורגזמה ככ עוצמתית

אני חושבת שאולי השלמנו לרגע, אני והגוף שלי

אולי נתתי לו פשוט להיות ולהשתחרר וזה מה שהניב אורגזמה ככ חזקה

אני מרגישה כמו ילדה קטנה בטנטרום שמחבקים אותה כדי להרגיע אותה והיא פשוט בוכה וצורחת ונאבקת 

ואני לא מבינה את זה

כי כל החיים שלי רק ייחלתי למישהו שיוכל להכיל אותי ולאהוב אותי למרות כל החרא, שיחבק אותי בטנטרום

וכשאני מקבלת את זה, אני בועטת בזה במקום להוקיר תודה

אני לא מבינה את עצמי

אני רוצה לשחרר אני ככ רוצה

למה זה לא עובד לי?

זאת בדיוק הבעיה 

כולכם עושים רומנטיזציה למחלות נפש עד שאתם פוגשים את הדבר האמיתי

כולם בטוחים שהם יתקנו אותי

אבל אי אפשר לתקן אותי

אני מקולקלת ושבורה מהיסוד

אני לא פיית החלומות המשוגעת שלכם, אני סתם משוגעת

מהסוג שלא מצחצח שיניים ולא אוכל ולא מתקלח 

מהסוג שהחדר שלו מבולגן ויש מלא כלים בכיור 

מהסוג שאי אפשר להציל

אני יודעת שכולם יעזבו במוקדם או במאוחר, אני מכירה אינטרקציות איתי יותר טוב משאתם מכירים את עצמכם

אני יותר מדי לשאת

כולם אומרים את זה בסוף

פשוט תוותרו עלי וזהו

חבל על התסכול שלכם ועל הכישלון שלי

-אוליביה ואנה

I heard songs romanticise

Her bloodshot eyes and getting high

They drift off on fitted sheets

He'll kiss her over Colgate teeth

שמעתי שירים עושים רומנטיזציה

לעיניים האדומות מחוסר שינה שלה ולסטלות

הם נסחפים על מצעים מסודרים

הוא ינשק אותה על שיניים מצוחצחות

How can I love myself

When I'm so draining to everyone else?

And I've been told

I'm heavy to hold

איך אני יכולה לאהוב את עצמי

כשאני ככ שואבת אנרגיה לכל אדם אחר?

ואמרו לי 

שאני כבדה מדי להחזיק

They say they won't run away

"Fix You" is only pretty when it's sung by Coldplay

They'll kiss me

Manic dream pixie

Don't wanna love me 'cause it feels too risky

הם אומרים שהם לא יברחו

"לתקן אותך" זה יפה רק כשיר של קולדפליי

הם ינשקו אותי

פיית חלומות מאנית

לא רוצים לאהוב אותי כי זה מרגיש סיכון גדול מדי

And I understand

It's all I've been told

I'm heavy to hold

ואני מבינה

זה כל מה שאמרו לי

אני כבדה מדי לשאת

I hear cars pull up outside

Ring doorbells but they're never mine

Sitcoms on VHS

Laugh tracks echo the friends that left

אני שומעת מכוניות חונות בחוץ

מצלצלים בפעמוני דלת אבל הם אף פעם לא שלי

סיטקומז בטלוויזיה

צחוק מוקלט נותן אקו לחברים שעזבו

How can I brave this storm

When I just burn them trying to keep warm?

It's all I've been told

I'm heavy to hold

איך אני יכולה לשרוד את הסערה הזו

כשאני פשוט שורפת אותם בנסיון לשמור על החום?

זה כל מה שאמרו לי

אני כבדה מדי לשאת

They say they won't run away...

Lay me down

I'm getting tired

I'll be around

If you decide

I'm hard to love

There's no denying

If you've had enough

Thanks for trying

תשכיבו אותי

אני מתעייפת

אני אהיה באיזור

אם תחליטו

אני קשה לאהוב

אין אפשרות להכחיש את זה

אם הספיק לכם

תודה שניסיתם

They say they won't run away....

היא... שונה

היא אחרת מכל מה שאני מכירה

היא מחפשת להוציא מתוכי גרסא טובה יותר של עצמי, היא מחפשת לתת לי כוח

אני לא יודעת אם אני רוצה כוח, אני לא יודעת מה לעשות עם כוח, אבל אני יודעת שמה שקורה עושה לי טוב, אני יודעת שישלי שקט ברגעים מסויימים

שיתפתי אותה שאני צריכה כאב ואין לי ממי לקבל אותו

לא ציפיתי לכלום, באמת. דיברנו על האופציה של סשנים ודי הורדנו אותה מהפרק. רק רציתי כלים איך להתמודד עם החוסר בכאב בלי ללכת לסוגים פחות בריאים של כאב, כי את זה היא לא מרשה לי, ולי יש נטיה מעוותת להמיר כאב בכאב מסוג אחר.

מפה לשם, היא מהר מאוד אמרה שהיא תקפוץ אלי היום להכאיב לי.

אני לא יודעת מה היא מתכננת, זה נשמע שונה ממה שאני רגילה ומכירה, אבל אני זקוקה לזה כל-כך ואני כל-כך שמחה שזה מגיע ממנה כי אני סומכת עליה שהיא רוצה בטובתי ולא תעשה שוםדבר שיפגע בי.

אף פעם לא עשיתי סשן אצלי. זה אומר להיות בדממה, וזה אומר שהמרחב פיצקי. ומצד שני, זה יהיה מדהים להצליח לבנות בועה של בטחון בתוך הגיהנום שאני חיה בו כרגע.

זה נשמע טוב, זה נשמע נכון, וזה נשמע גם מפחיד כי כל שינוי מפחיד אותי

אבל היא תהיה איתי בזה, אז אולי זה קצת פחות מאיים

אולי זה פשוט טוב?

אני אף פעם לא אהיה טובה מספיק

המחשבות הטורדניות שלי צורחות את המילים הללו עלי

אני לא מצליחה להלחם בהן

וזה רק מוכיח שוב שאני אף פעם לא אהיה טובה מספיק

וגם לפגוע בעצמי זו לא אופציה

אני פשוט עייפה 

אני ככ צריכה כאב

לא מתוך הרס עצמי, מתוך פורקן, מתוך שחרור

ואין לי ממי לבקש את זה כרגע

ואני ככ מתוסכלת 

אני פשוט צריכה לפרוק את המוצפות הזו איכשהו בצורה לא הרסנית

אני אפילו לא יודעת כמה אני מסוגלת באמת לספוג, ישלי תחושה שבהצלפה הראשונה אני פשוט אפרוץ בבכי של הקלה ופורקן ואצטרך חיבוק ושוםדבר מעבר

אבל אני צריכה את ההצלפה הזו, כלכך

אני הולכת להגיד משהו נורא שנוי במחלוקת למי שיקרא את המילים של השיר, אבל אני חושבת שהוא נורא אופטימי, לפחות בסיומו.

הוא מזעזע, כן. הוא מספר על חיים של גיהנום ופחדים ושדים שרודפים. הוא מדבר על התעללות קשה, על סדיזם רע, על כעס ואשמה ובעיקר על פחד. הוא מתאר איך התודעה של קורבנות התעללות יכולה להפוך לגיהנום עלי אדמות.

אבל בסוף, בסוף יש הבנה שאפשר לשנות את זה. שיש אנשים שדופקים בדלת, שרוצים להיות איתך במעמקי השאול. שאפשר להוציא את הפחד החוצה, לסלק אותו, רק צריך לאזור אומץ ולפתוח את הדלת לרגע.

מי כמוני מבינה את הפחד לפתוח את הדלת. הרבה אנשים חושבים שהם מכירים אותי ולא יודעים כלום. אני מספרת שברירים ממה שהולך אצלי בראש, את המחשבות הקלילות, ולאחרים הן ככ הרבה לשאת. ואני בעיקר יודעת להעמיד פנים שאני בסדר כשאני לא. כשאת עוברת טראומה בילדות וצריכה להסתיר אותה מכולם, את לומדת לנגב את הדמעות, למצמץ קצת כדי להעביר את הלחלוחיות והאדמומיות בעיניים, לחייך למראה חיוך קורן, ולהמשיך בחייך כאילו כלום לא קרה, כאילו לא עברת ואת ממשיכה לעבור שבעה מדורי גיהנום. כאילו הראש שלך לא מלא במחשבות שלא צריכות להיות בו. כאילו את בסדר.

העניין הוא, שכשאני שומרת על האחוזה נעולה, אני לא מאפשרת גם לטוב להכנס. אני מרחיקה אותו. אני נשארת עם כל הרע שיש בתוך האחוזה שלי, ללא שום קונטרה של טוב.

והימים האחרונים גרמו לי לחשוב, אולי הבית הזה רעוע מדי, אולי אפשר וצריך לשרוף אותו מהיסוד ולבנות משהו חדש ומיטיב במקום. אולי אפשר להתארח לרגע בארמון של מישהי אחרת, ללמוד איך תודעה חיובית ומיטיבה נראית, ולבנות לאורה את הבית שלי. 

אולי לא הכול חייב להיות רע לנצח.

אולי אני יכולה לפתוח את הדלת לרגע עבור האנשים הנכונים.

אולי יש תקווה, גם לבית הסיוטים שאני חיה בו.

 
Insidious is blind inception
What's reality with all these questions?
Feels like I missed my alarm and slept in (slept in)

בוגדנות היא ראשית עיוורת

מה המציאות עם כל השאלות הללו?

מרגיש כאילו פספסתי את השעון המעורר שלי וישנתי יותר מדי

Broken legs but I chase perfection
These walls are my blank expression
My mind is a home I'm trapped in
And it's lonely inside this mansion

רגליים שבורות אבל אני רצה אחרי שלמות

הקירות האלה הם ההבעה הריקה שלי

התודעה שלי היא בית שאני כלואה בה

ובודד לי בתוך האחוזה הזו

Yo, my mind is a house with walls covered in lyrics, they're all over the place
There's songs in the mirrors, written all over the floors, all over the chairs
And you get the uncut version of life when I go downstairs

התודעה שלי היא בית עם קירות שמכוסים במילים, הן בכל מקום

יש שירים על המראות, כתובים על כל הרצפות, על כל הכסאות

ואתה מקבל את הגרסא הלא ערוכה של החיים כשאתה יורד במורד המדרגות

That's where I write when I'm in a bad place and need to release
And let out the version of NF you don't want to see
I put holes in the walls with both of my fists 'til they bleed
You might get a glimpse of how I cope with all this anger in me

זה המקום שאני כותבת בו כשאני במקום רע וצריכה לשחרר

ומשחררת החוצה את הגרסא של עצמי שאתם לא רוצים לראות

אני יוצרת חורים בקירות עם שני האגרופים שלי עד שהם מדממים

אולי תקבלו הצצה לאיך שאני מתמודדת עם כל הזעם בתוכי

Physically abused, now that's the room that I don't want to be in
That picture ain't blurry at all, I just don't want to see it
And these walls ain't blank, I just think I don't want to see 'em
But why not? I'm in here, so I might as well read 'em

עברתי התעללות פיזית, עכשיו זה חדר שאני לא רוצה להיות בו

התמונה הזו לא מטושטשת בכלל, אני פשוט לא רוצה לראות את זה

והקירות האלה לא ריקים, אני פשוט לא רוצה לראות אותם

אבל למה לא? אני כבר פה, אז אולי פשוט אקרא אותם

I gotta thank you for this anger that I carry around
Wish I could take a match and burn this whole room to the ground
Matter of fact, I think I'ma burn this room right now
So now this memory for some reason just won't come down

אני חייבת להודות לכם על הכעס הזה שאני סוחבת איתי

הלוואי שיכולתי לקחת גפרור ולהבעיר את כל החדר הזה ליסוד

למען האמת, אני חושבת אשרוף אותו ממש עכשיו

אבל עכשיו הזכרון הזה משום מה פשוט לא יירד

You used to put me in the corner, so you could see the fear in my eyes
Then took me downstairs and beat me 'til I screamed and I cried
Congratulations, you'll always have a room in my mind
But I'ma keep the door shut and lock the lyrics inside

נהגת לשים אותי בפינה, כדי שתוכל לראות את הפחד בעיניים שלי

ואז לקחת אותי במורד המדרגות והכית אותי עד שצרחתי ובכיתי

ברכותיי, תמיד יהיה לך חדר בראש שלי

אבל אני עומדת לשמור על הדלת סגורה ולנעול את המילים בפנים

Insidious is blind inception
What's reality with all these questions?
Feels like I missed my alarm and slept in (slept in)
And slept in

בוגדנות היא ראשית עיוורת

מה המציאות עם כל השאלות הללו?

מרגיש כאילו פספסתי את השעון המעורר שלי וישנתי יותר מדי

Broken legs but I chase perfection
These walls are my blank expression
My mind is a home I'm trapped in
And it's lonely inside this mansion
Inside this mansion

רגליים שבורות אבל אני רצה אחרי שלמות

הקירות האלה הם ההבעה הריקה שלי

התודעה שלי היא בית שאני כלואה בה

ובודד לי בתוך האחוזה הזו

Yo, my mind is a house with walls covered in pain
See, my problem is I don't fix things, I just try to repaint
Cover 'em up, like it never happened
Say I wish I could change, are you confused?
Come upstairs and I'll show you what I mean

התודעה שלי היא בית עם קירות מכוסים בכאב

תראו, הבעיה היא שאני לא מתקנת דברים, אני פשוט מנסה לצבוע מחדש

מכסה אותם, כאילו זה מעולם לא קרה

אומרת שהלוואי שהייתי יכולה להשתנות, אתם מבולבלים? תעלו במדרגות ואראה לכם למה אני מתכוונת

This room's full of regrets, just keeps getting fuller, it seems
The moment I walk into it is the same moment that I wanna leave
I get sick to my stomach every time I look at these things
But it's hard to look past when this is the room where I sleep

החדר הזה מלא בחרטות, ונראה שהוא רק מתמלא

ברגע שאני נכנסת אליו אני רוצה רוצה לעזוב

אני מרגישה בחילה בבטן כל פעם שאני מסתכלת על הדברים הללו

אבל זה קשה להתעלם מהם כשזה החדר שבו אני ישנה

I look around, one of the worst things I wrote on these walls
Was the moment I realized that I was losing my mom
And one of the first things I wrote was I wish I would have called
But I should just stop now, we ain't got enough room in this song

אני מסתכלת סביבי, אחד הדברים הכי נוראיים שכתבתי על הקירות הללו

היה הרגע שהבנתי שאני מאבדת את אמא שלי

ואחד הדברים הראשונים שכתבתי היה הלוואי שהייתי מתקשר

אבל כדאי שפשוט אעצור עכשיו, אין מספיק מקום בשיר הזה

And I regret the fact that I struggled trying to find who I am
And I lie to myself and say I do the best that I can
Shrug it off like it ain't nothing, like it's out of my hands
Then get ticked off whenever I see it affecting my plans

ואני מתחרטת על העובדה שאני מתקשה למצוא מי אני

ואני משקרת לעצמי ואומרת שאני עושה הכי טוב שאני יכולה

מנפנפת את זה כאילו זה כלום, כאילו זה לא בידיים

ואז מסמן וי כל פעם שאני רואה שזה מפריע לתכניות שלי

And I regret watching these trust issues eat me alive
And at the rate I'm going, they'll probably still be there when I die
Congratulations, you'll always have a room in my mind
The question is, will I ever clean the walls off in time?

ואני מתחרטת שאני רואה את בעיות האמון האלה אוכלות אותי בעודי בחיים

ובקצב שבו אני מתקדם, הן כנראה עדיין יהיו שם כשאמות

ברכותיי, תמיד יהיה לך חדר בראש שלי

השאלה היא, אם אי פעם אנקה את הקירות בזמן?

Insidious is blind inception
What's reality with all these questions?
Feels like I missed my alarm and slept in (slept in)
And slept in

בוגדנות היא ראשית עיוורת

מה המציאות עם כל השאלות הללו?

מרגיש כאילו פספסתי את השעון המעורר שלי וישנתי יותר מדי

Broken legs but I chase perfection
These walls are my blank expression
My mind is a home I'm trapped in
And it's lonely inside this mansion
Inside this mansion

רגליים שבורות אבל אני רצה אחרי שלמות

הקירות האלה הם ההבעה הריקה שלי

התודעה שלי היא בית שאני כלואה בה

ובודד לי בתוך האחוזה הזו

So this part of my house, no one's been in it for years
I built the safe room and I don't let no one in there
'Cause if I do, there's a chance that they might disappear and not come back
And I admit I am emotionally scared to let anyone inside

אז בחלק הזה של הבית שלי, אף אחד לא היה כבר שנים

בניתי את חדר הבטחון ואני לא נותנת לאף אחד להכנס לשם

כי אם אתן, יש סיכוי שהם ייעלמו ולא יחזרו

ואני מודה שאני פוחדת רגשית לתת למישהו להכנס

So I just leave my doors locked
You might get other doors to open up but this door's not
'Cause I don't want you to have the opportunity to hurt me
And I'll be the only person that I can blame when you desert me

אז אני פשוט משאירה את הדלתות נעולות

אולי תצליחו לגרום לדלתות אחרות להפתח, אבל לא לזאת

כי אני לא רוצה שתהיה לכם ההזדמנות לפגוע בי

ואני אהיה האדם היחיד שאני יכולה להאשים כשתשאירו אותי מאחור

I'm barricaded inside so stop watching
I'm not coming to the door so stop knocking, stop knocking
I'm trapped here, God keeps saying I'm not locked in
I chose this, I am lost in my own conscience

אני בצורה בפנים אז תפסיקו לצפות

אני לא באה לדלת אז תפסיקו לדפוק

אני כלואה כאן, אלוהים ממשיך להגיד שאני לא נעולה בפנים

בחרתי בזה, אני אבודה בתוך התודעה של עצמי

I know that shutting the wall down ain't solving the problem
But I didn't build this house because I thought it would solve 'em
I built it because I thought that it was safer in there
But it's not, I'm not the only thing that's living in here

אני יודעת שלנעול את העולם בחוץ לא פותר את הבעיה

אבל לא בניתי את הבית הזה כי חשבתי שהוא יפתור אותן

בניתי אותו כי חשבתי שיהיה בטוח יותר שם

אבל זה לא, אני לא הדבר היחיד שחי פה

Fear came to my house years ago, I let him in
Maybe that's the problem, 'cause I've been dealing with this ever since
I thought that he would leave, but it's obvious he never did
He must have picked the room and got comfortable and settled in

פחד בא לבית שלי לפני שנים, נתתי לו להכנס

אולי זאת הבעיה כי אני מתמודדת איתו מאז

חשבתי שהוא יעזוב, אבל עכשיו מובן שהוא מעולם לא עשה זאת

הוא בטח בחר חדר ונעשה לו נוח והוא התמקם בפנים

Now I'm in the position, it's either sit here and let him win
Or put him back outside where he came from, but I never can
'Cause in order to do that I'd have to open the doors
Is that me or the fear talking?
I don't know anymore

עכשיו אני בפוזיציה, שזה או לשבת כאן ולתת לו לנצח

או לשלוח אותו החוצה למקום שהוא בא ממנו, אבל אני לעולם לא יכולה

כי בשביל לעשות את זה, אצטרך לפתוח את הדלתות

האם זו אני או שהפחד מדבר?

אני כבר לא יודעת

אני אמרתי הרגע לחברה שעדיף לה לבד מעם האנשים הלא נכונים

רגעים של אני של פעם לא חשבה שהיא תגיע אליהם, אמיתות שאני של פעם לא דמיינה שהיא תוכל להאמין בהן

אולי אני כן משתפרת, איכשהו

אולי בכל זאת יש סיכוי