אני כותבת

תאי העור מתחלפים כל שבע שנים. זה אומר שאחרי 7 שנים ישלי עור חדש שהם אף פעם לא נגעו בו. ועדיין אני מרגישה אותם עלי בכל מקום.

וכן, היו פגיעות שקרו פחות מ7 שנים מעכשיו, אבל לא אותן אני מרגישה כרגע.

אני כבר לא יודעת אם הגוף או המוח זוכרים. הגוף שלי מכווץ גם ללא הפלאשבקים, והפלאשבקים משחזרים שוב ושוב את סיפורי הזוועות.

אני עייפה, התרופות לא עוזרות לא משנה כמה אני מסממת את עצמי. אני לא ישנה, אני אוכלת מעט או יותר מדי, אני לא נושמת. 

אני הורסת את החיים החברתיים שלי, אני בורחת מהכול ומכולם.

באלי לצרוח.

 It's been seven years since I saw you
Wonder what poor soul you moved onto
Ooh, tell me, why do I still feel you?
They told me that this skin would be brand new
But that's not true

עברו שבע שנים מאז שראיתי אותך

תוהה לאיזו נשמה אומללה עברת

תגיד לי, למה אני עדיין מרגישה אותך?

הם אמרו לי שהעור יהיה לגמרי חדש

אבל זה לא נכון

I still feel you all around me
Pull the trigger, heart is pounding
I can't take this part of life
My mental health has been declining
Horror movie on rewind
I can't go out with you tonight
I got a date with cyanide
Talk about social suicide, oh

אני עדיין מרגישה אותך בכל מקום סביבי

מושכים את הטריגר, הלב דופק

אני לא יכולה להתמודד עם החלק הזה של החיים

הבריאות הנפשית שלי הולכת ומידרדרת

סרט אימה בחזרות

אני לא יכולה לצאת איתכם הלילה

ישלי דייט עם ציאניד

הדיבור על התאבדות חברתית

It's been seven years since I saw you
Wonder what poor soul you moved onto
Ooh, tell me why do I still feel you
They told me that this skin would be brand new
But that's not true

עברו 7 שנים מאז שראיתי אותך

תוהה לאיזו נשמה אומללה עברת

תגיד לי למה אני עדיין מרגישה אותך

הם אמרו שהעור יהיה לגמרי חדש

אבל זה לא נכון

Medication's my new best friend
Oxys mixed with shots of captain
Couch hoppin' by 17
My body used as currency
Drugged up every single day
But nothin' makes it go away
Drugs just help temporarily
And honestly, it's scaring me

תרופות הפכו לחברות הכי טובות החדשות שלי

אוקסי מעורבב עם שוטים של קפטן

הגוף שלי משתמש במטבע הזה

מסוממת כל יום

אבל שום דבר לא לוקח את זה ממני

תרופות רק עוזרות באופן זמני

ובכנות זה מפחיד אותי

It's been seven years since I saw you
Wonder what poor soul you moved onto
Ooh, tell me, why do I still feel you?
They told me that this skin would be brand new
But that's not true

עברו 7 שנים מאז שראיתי אותך

תוהה לאיזו נשמה אומללה עברת

תגיד לי למה אני עדיין מרגישה אותך?

הם אמרו שהעור יהיה לגמרי חדש

אבל זה לא נכון

Fuck your family, you know you robbed me
Called your slaughterhouse a party
Told the boys, "Yeah, she's so naughty"
RIP my former body
Golden boy fueled by achievements
Looks are so goddamn deceiving
I'm the proof, yet you believe him
They see an angel, I see a demon

המשפחה שלך יכולה ללכת להזדיין, אתם יודעים ששדדתם אותי

קראת לבית המטבחיים שלך "מסיבה"

אמרת לבנים "כן, היא כזאת שובבה"

הגוף הישן שלי ז"ל

ילד זהב מונע על ידי הישגים

מראה יכול להיות ככ מטעים

אני ההוכחה, ועדיין אתם מאמינים לו

הם רואים מלאך, אני רואה שד

עשיתי מין וגינלי בהסכמה בפעם הראשונה בחיי

היה לי ממש טוב ואני רציתי ויזמתי את זה והוא היה הכי טוב אלי בעולם

אז למה אני מרגישה ככ מוזר? כמעט... אשמה... כמעט כאילו עשיתי משהו רע

למה באלי לבכות?

למה אני שונאת את עצמי ככ? 

פוסטראומה מורכבת זה ה-דבר תנסו בבית ילדים

למיניות קינקית עם נשים

אני מרוצה עם השולט שלי, באמת, סופר טוב לי

אבל אלה עולמות אחרים

וחסר לי מגע נשי כל-כך

אישה וגבר שמזיינים לי את הפה זה תחושות שונות לגמרי, ואני מתגעגעת לתחושה של אישה

כנל לגבי כל מגע אחר

אוף

אני מתגעגעת

לפעמים זה ממש מתסכל לחכות שהוא יאשר לי לשוחח עם מישהו.י.

אני אוהבת את זה. אני אוהבת את המסגרת, את התחושה של השליטה שלו עלי. אבל לפעמים, בעיקר כשמשהו מרגש אותי ואני רוצה להגיב לו, זה מתסכל קצת לחכות לתשובה שלו. 

בקיצור, אני מתוסכלת

שאני לא יודעת אם אני רוצה כאב

או זין בפה

או זין בתחת

או פשוט חיבוק ענק...

השיר הזה נשמע אחרת כשלא היתה לך ילדות.

אני מזדהה עם כל מילה ומילה בשיר, רק שאני את התהליך הזה עברתי בגיל 5. 

והיום? היום אני משוועת להזדמנות לחוות את כל הדברים האלה. כי אין לי זכרונות מתחת לגיל 5. אני רוצה לדעת מה זה להיות ילדה. אני רוצה לרוץ במרחבים ולצחוק ולצעוק בהתלהבות ולהתגלגל בדשא או במורד דיונה. אני רוצה להיות מחובקת ואהובה ועטופה.

אני רוצה להיות ילדה, להשלים את כל מה שנאלצתי לפספס.

"אומרים שדברים היו פשוטים אז, למרות שאני לא זוכרת מתי" וזה בדיוק העניין, שבשבילי דברים אף פעם לא היו פשוטים. להיות ילדה שנתונה לחסדיהן של דמויות מתעללות או מזניחות לא היה פשוט. להיאנס שוב ושוב לא היה פשוט. וזו הילדות שלי. זה מה שאני זוכרת ויודעת ממנה.

ואני ככ רוצה לחזור לשלב שבו משחקים בברביות, להרגיש את התמימות שאף פעם לא היתה לי, להרגיש ילדה מוגנת כמו שאף פעם לא זכיתי להרגיש ולהיות.

Another day, another sin

Another day I'm late again

Oh, just like that my money's spent

Where did it all go?

Another night, another heart

Another one leaves in the dark

And I'm searching for my counterpart

Where did they all go?

עוד יום, עוד חטא

עוד יום אני מאחרת שוב

בדיוק ככה הכסף שלי מתבזבז

לאן הוא כולו הלך?

עוד לילה, עוד לב

עוד אחד שעוזב בחשיכה

ואני מחפשת את החלקים המשלימים שלי

לאן הם כולם הלכו?

And I lock every single door

And I look behind me even more

Now turned into someone that I swore

I would never be

ואני נועלת על דלת אפשרית

ואני מסתכלת מאחוריי אפילו יותר

ועכשיו הפכתי למישהי שנשבעתי שלעולם לא אהיה

I wish I could go back to playing Barbies in my room

They never say that you gotta grow up, quite this soon

How fast things change, and now I'm here and all I wanna do

Is go back to playing Barbies in my room

הלוואי שהייתי יכולה לחזור למשחק בברביות בחדרי

הם מעולם לא אמרו שצריך לגדול כל-כך בקרוב

כמה מהר דברים משתנים, ועכשיו אני פה וכל מה שאני רוצה לעשות

זה לחזור לשחק בברביות בחדרי

I see it on my father's face

Another line that comes with age

I know that time will have its way

Where did it all go?

They say that things were simple then

Although I don't remember when

I wanna know what happens next

Where do we all go?

אני רואה את זה על הפנים של אבי

עוד קו שמגיע עם הגיל

אני יודעת שהזמן ינצח

לאן הוא הלך?

אומרים שדברים היו פשוטים אז

למרות שאני לא זוכרת מתי

אני רוצה לדעת מה קורה הלאה

לאן כולנו הולכים?

And I lock every single door

And I look behind me even more

And now turned into someone that I swore I would never be

ואני נועלת כל דלת אפשרית

ואני מסתכלת מאחוריי אפילו יותר

ועכשיו הפכתי למישהי שנשבעתי שלעולם לא אהיה

Oh, I wish I could go back to playing Barbies in my room

They never say that you gotta grow up, quite this soon

How fast things change, and now I'm here and all I wanna do

Is go back to playing Barbies in my room

הלוואי שהייתי יכולה לחזור לשחק בברביות בחדרי

הם מעולם לא אמרו שצריך להתבגר ככ בקרוב

כמה מהר דברים משתנים, ועכשיו אני פה וכל מה שאני רוצה לעשות

זה לחזור לשחק בברביות בחדרי

Pink canopies and grass-stained knees

Putting fireflies in a jar

Getting home before it's dark

Scotch-taping posters on my wall

Rolling pixie sticks to smoke

Couldn't wait 'til I was older

חופות ורודות הברכיים מוכתמות מדשא

לאסוף גחליליות בצנצנת

לחזור הביתה לפני שמחשיך

פוסטרים מודבקים בסקוטץ' על קיר חדרי

לגלגל מקלות פיות לעישון

לא יכלו לחכות עד שהתבגרתי

But I wish I could go back to playing Barbies in my room

They never say that you gotta grow up, quite this soon

How fast things change, and now I'm here and all I wanna do

Is go back to playing Barbies in my room

Back to playing Barbies in my

I wish that I could go back

I wish that I could go back

I wish that I could go back

Back to playing Barbies in my room

אבל הלוואי שהייתי יכולה לחזור לשחק בברביות בחדרי

הם אף פעם לא אמרו שאצטרך להתבגר ככ בקרוב

כמה מהר דברים משתנים, ועכשיו אני פה וכל מה שאני רוצה לעשות

זה לחזור לשחק בברביות בחדרי

הלוואי שהייתי יכולה לחזור

לחזור לשחק בברביות בחדרי

במשך הרבה שנים הגדרתי את עצמי לסבית.

כשכל החברות שלי התחילו לדבר על בנים, לי השיחה היתה נעשית משעממת.

כשחברות שלי היו מפתחות קראש על השחקן בסרט, אני הייתי מפתחת קראש על השחקנית.

בהתחלה לא הבנתי מה לא בסדר איתי. לא הבנתי שמה שקורה לי עם נשים זה קראשים, וחשבתי שאני פשוט מתפתחת מאוחר. כשאפילו החברות שלי, האחרונות בכיתה להתחיל להסתכל על בנים, התחילו לעשות את זה, הרגשתי מקולקלת. לא הבנתי למה אצלי זה לא עובד.

שנה אחרי שיצאתי מהארון כלסבית, התחלתי להכנס לקשרים עם גברים מבוגרים. לא הבנתי את זה אז, אבל חיפשתי לשחזר טראומות של התעללות מינית מהילדות. אנשים בגיל שלי לא הרגשתי בנוח לחשוף לתכנים שפינטזתי עליהם, וגם כשחשפתי, הם לא ידעו מה לעשות עם זה, אז הלכתי על מבוגרים. 

בהתחלה חיפשתי נשים. מהר מאוד גיליתי שנשים (ברובן לפחות, אני לא אומרת שאין ולא היו מקרים מעולם) לא הולכות עם ילדות בנות 16. הן לא מחפשות קשרים של ניצול. אז עברתי לגברים. וזה כבר היה קל. גברים שיאנסו אותי מצאתי, בקלות והרבה מהם. וכשמה שאת מחפשת עמוק בפנים זה התעללות מינית, לא אכפת לך אם את נמשכת אליהם או לא, רק שהם משתמשים בך בדרכים מזוויעות.

שנתיים לאחר מכן, כשההורים שלי שלפו אותי מהעולם הזה בכוח, יצאתי ככ טראומטית מגברים שלא יכולתי אפילו לדמיין זין בלי לרצות להקיא. למעלה משנה מאוחר יותר, בחור חמוד שהכרתי בצבא בגיל שלי התחיל איתי (הציע לי לבוא איתו למסעדה), ואני רצתי להקיא רק מהרעיון שגבר חושב עלי באופן הזה.

כמה שנים מאוחר יותר, התחלתי להבין שאולי אני כן קצת נמשכת לגברים. 

בהתחלה חשבתי שזה רק מיני. אני אוהבת שהם משתמשים בי. לא יכולתי לדמיין תחושת בטחון אמיתית איתם שמאפשרת לבנות קשר אמיתי. אבל הבנתי שאני נהנית גם כשגברים משתמשים בי, וזו הנאה אחרת לגמרי מנשים ואני לא רוצה לוותר גם עליה.

אבל היום, היום אני יודעת שאני יכולה לאהוב גברים. לא יודעת אם רומנטית, למרות שמאוד יכול להיות שכן, אבל אני יכולה לאהוב אהבה בדסמית אמיתית בוודאות. אני יכולה להרגיש בטוחה בחיבוק של הגבר הנכון, אני יכולה לצפות בקוצר רוח להתכרבל איתו. אני יכולה לבכות שאני רוצה את החיבוק שלו בימים קשים. אני יכולה לאהוב אותו, להרגיש את המלאות הזו בחזה ובבטן. אני יכולה להיות גאה להיות שלו.

תודה אדוני, שעזרת לי לגלות את עצמי ♥️

יש דברים שקשה לי מאוד כשאנשים חושבים אחרת ממני, זה נשמע לי כמו רוע.

זה נשמע לי כמו רוע להסתכל על ה7.10 ולהגיד שזו התנגדות לגיטימית של עם כבוש.

זה נשמע לי רוע להסתכל על החפים מפשע הנרצחים בעזה ולהגיד שאין בעזה חפים מפשע, או שזה נזק משני תקין כשהסטטיסטיקות להרג חפים מפשע ביחס לחמושים הן מהגבוהות המלחמות בעשרות שנים האחרונות.

זה נשמע לי כמו רוע להסתכל על מקרה אונס ולהצדיק את האנס, לא משנה כמה טוב אתה מכיר אותו.

זה נשמע לי כמו רוע להתעלל בילדים, או להעלים עין מהתעללות שהם עוברים.

והרשימה ממשיכה.

אני יודעת שזה לא תמיד מגיע מרוע. שהעולם מורכב ודברים פוגשים אנשים שונים במקומות אחרים. ועדיין, יש קווים שאני לא מסוגלת להבין איך אנשים חוצים.

כל-כך הרבה שנים לא שלטתי בכאב שלי.

לא בחרתי בו. מכירים את זה שאם אתם דופקים את הזרת של הרגל בפינה של השידה זה בלתי נסבל אבל בסיטואציה בדסמית כאב יכול להיות מענג? זה בדיוק ההבדל.

הכאב שלי במשך ככ הרבה שנים היה כמו לדפוק את הזרת של הרגל בפינה של השידה. לא בחרתי בו, לא רציתי אותו. לא רציתי שיחזיקו לי את הידיים מעל הראש וירביצו לי בחזה כילדה. וזה כאב. לא רציתי שלא יכבדו את הלא שלי, וזה כאב כאבי תופת כל פעם מחדש. לא רציתי שיפשיטו אותי, לא רציתי שיצבטו לי את הפטמות, לא רציתי להיחנק על זין. לא רציתי אפילו ללקק אותו. 

גם כנערה, לא רציתי שגברים מבוגרים יזיינו אותי בכוס, או בתחת. לא רציתי שככה תיראה הפעם הראשונה שלי, ברכב של גבר שמבוגר ממני ב11 שנים כשהבתזוג שלו צופה ומאוננת. זה כאב כל-כך. אני לא יודעת אם יותר פיזית או נפשית. לא רציתי שיקשרו אותי או שיצליפו בי. לא רציתי שיצלמו את זה, ובטח לא שיפיצו. לא רציתי שיחנקו אותי עד עילפון. לא רציתי לצרוח מכאב ושימשיכו.

לא רציתי שום דבר מזה.

לא בחרתי שוםדבר מזה.

למדתי מהר מאוד איך ליצור כאב שאני יכולה לשלוט בו. 

כילדה הייתי דופקת את הראש בקיר וצורחת. זה היה ככ גרוע, שפעם הזמינו לנו משטרה הביתה כי חשבו שמרביצים לי, ואמא שלי פשוט הראתה אותי לשוטר ואמרה "אני לא יודעת מה לעשות".

באיזשהו שלב למדתי גם לעשות לעצמי חניקות דם (לא ידעתי שככה הן נקראות רק שזה חונק אותי) והייתי חונקת את עצמי, ממש עד סחרחורת. שוב ושוב ושוב. 

כנערה למדתי לחתוך את עצמי. יותר מספק מלחנוק את עצמי, ופחות רועש ודורש תשומת לב מלדפוק את הראש בקיר. והתאהבתי בזה. התאהבתי בבחירה על הגוף שלי. התאהבתי בשליטה בכאב שלי. התאהבתי בבחירה שלי איך וכמה יכאב לי, ואיפה. 

והעניין הוא, שהיום ישלי שליטה על החיים שלי, על הגוף שלי, על הכאב שלי. היום אני כבר לא באמת צריכה להלחם על כל רגע של שליטה כזו.

ועדיין, כשאני מרגישה שהחיים שלי מציפים אותי, שאני לא רוצה דברים שקורים בחיים שלי, המוח שלי חוזר לנתיב המוכר והבטוח. אני חוזרת לחפש איך להחזיר לעצמי שליטה על מה שקורה לי, בדרך הכי בסיסית שלי, שליטה בכאב שלי.

ולכן, אני נופלת לשם שוב ושוב. כי החיים לא צפויים, ובטח שלא בשליטה של אף אחד מאיתנו. כי דברים רעים קורים, כי דברים טובים נגמרים, כי יש המון כאב שאני לא יכולה לשלוט בו.

וכשאני חותכת, אני מרגישה בשליטה על הכול, או לפחות על הסבל שלי, וזה נותן לי תחושת בטחון.

אז כן, אני צריכה לחתוך לפעמים. זו הדרך שלי לא לעשות משהו גרוע יותר. זה הבסיס שבניתי עליו חיים. זה מציל לי את החיים.

צפיתי עכשיו קצת בMTV כי מישהו בהוסטל שם

ויצא לנו לדבר על זה שהקליפים שם הם על גבול הפורנוגרפיים

והוא התייחס הרבה ללבוש של הנשים

והעניין הוא, שזה לא הלבוש. נשים יכולות לא ללבוש כלום ועדיין לא להיות מוחפצות.

הראיתי לו קליפ, של שיר שאני אוהבת, שבו הזמרת מתפשטת לחלוטין אבל הצילום לא מחפיץ אותה והיא עושה את זה באיזושהי התרסה והפגנתיות שברור שאין בעירום שלה שוםדבר מיני

וזה בדיוק העניין

זה לא סביב מה היא לובשת

זה סביב איך אנחנו תופסים ורואים אותה כשהיא לבושה ככה

זה עניין של הפריים שאנחנו בוחרים להסתכל ממנו עליה.

מצרפת את הקליפ