אני כותבת

מרגיש לי שלא משנה מה אני עושה זה לא טוב מספיק

גם בחיים הפרטיים וגם בחיים המקצועיים

ולפעמים אין אופציה טובה ולפעמים ואני יוצאת בתחושה רעה גם מדברים שקיוויתי להם והם כביכול טובים

ואני פשוט עייפה מלהרגיש רע, עייפה מלהרגיש אשמה, עייפה מלהרגיש לא בסדר

אני פשוט ככ עייפה

כל העולם עולה לי על העצבים

ממש אבל

אנשים בחיים שלי (ובעיקר ההורים שלי) מעירים לי שאני מעשנת יותר מדי

וכאילו

מה הם יודעים מהחיים שלהם אין להם שמץ של מושג כמה אני אמורה לעשן אני הולכת לפי המרשם שלי

נמאס לי שכולם מתייחסים לזה כאילו אני עושה את זה לכיף שלי וכאילו זו לא תרופה שלי

ואפילו אם הייתי עושה את זה לכיף וזו לא היתה תרופה שלי - מה זה פאקינג עניינך

אחים שלי משתכרים ברמה של לדפוק את הראש כל סופש כמעט ואח שלי שותה גם במהלך השבוע פשוט פחות ואת זה מקבלים בצחוקים

אבל זה שאני מעשנת את התרופה שלי - זה מוגזם

תסתמו את הפה וצאו לי מהטיפול התרופתי. זה מה שישלי להגיד בנושא.

אלכוהול הוא סם הרבה יותר מסוכן למשתמש ולסביבה שלו מקנאביס.

אם אתם לא מאמינים לי, לכו תקראו מחקרים ותסתמו את הפה.

היה לי יום קשה

והוא שאל אם אני כשירה למפגש שלנו היום

ואמרתי לו שאני רוצה את החיבוק יותר מאת הסשן ואני לא חושבת שזה נכון להכנס לסשן בצורה כזו

ומצד שני אני בוכה מהמחשבה של לעבור עוד שבוע בלי החיבוק שלו

והוא אמר שהוא יבוא ונראה איך אני מרגישה

גם אם לא יהיה סשן

הוא יבוא

הוא יעשה את כל הנסיעה הזו בשביל לחבק אותי

ועכשיו אני בוכה הרבה יותר

הוא כל מה שיכולתי לבקש לעצמי ויותר

תודה אדוני 🥹♥️

אני בבית קפה

ויש כאן איזה פעוט מתוק

שממש מדבר איתי בלי מילים

הוא הראה לי את הצעצועים שלו ואיך הוא אוכל ושותה

והוא מה זה מרוצה מזה שאני מחייכת אליו הוא מאושר מזה

זה כזה חמוד

אני בדכ שונאת ילדים בגיל הזה אבל מדי פעם יש איזה אחד שמקסים אותי

אני לא מרגישה טוב פיזית

וזה יוצר לי פער בלימודים וכבר ביקשתי הארכה לתרגיל בית אז אני גם לא יכולה לבקש הארכה

וישלי דייט הערב ואני אפילו לא מצליחה לעמוד על הרגליים ואני לא רוצה לבטל אבל אין לי מושג איך אני מתקלחת ולוקחת אוטובוס כשאני בקושי מצליחה ללכת לשירותים

והכול פשוט ככ גרוע

אז אחרי שני סיוטים שאני בשבי באותו לילה

כל מה שישלי להגיד זה

תחזירו אותם כבר הביתה

לא משנה מה המחיר

פשוט תחזירו אותם הביתה, תעצרו את הסבל

בשבילי זה סיוט שאני קמה ממנו בבוקר

בשבילם זו המציאות

תחזירו אותם כבר הביתה

לא רציתי להפגש אתמול. לא רציתי את הסשן שהיה מתוכנן.

הייתי בחרדה איומה. 

אדוני אמר שאני צריכה לבקש למצוץ לו כדי שהוא ירשה לי. והוא גם די הציב דדליין. זה היה צריך לקרות אתמול.

ובאמת האמנתי שאני לא מסוגלת. ככ האמנתי שאני לא מסוגלת שניסיתי לבטל את הפגישה כי אמרתי שעדיף לא לנסות מאשר להכשל. כי לא רציתי לאכזב את עצמי, ובטח שלא אותו. פחדתי שאאבד אותו אם לא אצליח. פחדתי שהוא יוותר עלי.

אבל הוא לא ויתר, והחליט שאנחנו נפגשים למרות זאת. הוא הבטיח שגם אם לא אצליח, הוא לא יוותר עלי. ועדיין הייתי בלחץ מטורף. עדיין לא חשבתי שאעמוד בזה.

אנחנו נפגשים ונוסעים לחדר. אני יושבת לעשן לפני שנכנסים והוא איתי, וזה כיף לי. אני מזכירה לו שהתחצפתי, כמו שהייתי אמורה, והוא אומר לי "לא עכשיו, כשהידיים שלי עלייך".

אנחנו מגיעים לחדר והוא מחבק אותי, חזק.

אני מתלוננת שחם לי אז הוא מורה לי להתפשט. אני פושטת את השמלה, נשארת בחוטיני השחור, ונשכבת במיטה, והוא נשאר הבוקסר ונשכב לידי. אנחנו שוכבים מחובקים והוא מתחיל להעביר את הידיים שלו על הגוף שלי. מהר מאוד הוא מתחיל להכאיב לי, בכל מקום אפשרי. צובט פטמות, נושך. "אני מזכירה שהתחצפתי אדוני" אני אומרת. הוא נושך את השד שלי, חזק. אני מייללת בכאב. "את חושבת שאת במקום להתחצף אלי?" הוא שואל. "לא אדוני" אני משיבה, רועדת כולי מכאב. אני מפסיקה לרעוד והוא ממשיך להכאיב לי, אבל פחות.

ואז הוא מגיע לכוס שלי. הוא משחק בדגדגן שלי. "מישהי רטובה" הוא אומר "או שזו זיעה?" הוא שואל, ואני אומרת "לא, אני רטובה ממש" ומסמיקה. הוא דוחף לתוכי אצבע וזה כואב ככ ומענג ככ במקביל. הוא משחק בדגדגן ובכוס שלי. באיזשהו שלב הוא עם שתי אצבעות בפנים והאגודל שלו משחק לי בדגדגן. "אני יכולה לגמור אדוני?" אני שואלת. "כן, תגמרי" הוא אומר, ואני כולי רועדת, גומרת עם האצבעות שלו בתוכי. 

והוא ממשיך. והאיזור ככ רגיש שזה כבר כואב ואני רוצה לבכות. אני מתחננת שיפסיק, שיוציא את היד שלו משם. "מה את?" הוא שואל. "חור שלך אדוני" אני משיבה. "יופי, ואני יכול לשחק בחור שלי איפה ואיך וכמה שאני רוצה, נכון?". "כן אדוני" אני משיבה. אני ככ רוצה שזה יפסיק. ואז, בבת אחת, הוא שולף את היד שלו החוצה, ואני נושמת לרווחה. אני מחבקת אותו, קוברת את הפנים שלי בחזה שלו. "תודה אדוני" אני אומרת שוב ושוב. זה כל מה שאני מסוגלת להגיד.

הוא מלטף אותי, ומהיר מאוד מתקבע על התחת שלי. הוא מתחיל לשחק לי בכוס מאחורה, תופס אותי בצורה שאני לא יכולה לזוז. ואני רוצה יותר. אני מצליחה להשתובב על הגב ולפתוח רגליים. הוא משחק לי בכוס מעל התחתון. זה ככ נעים, ועדיין אין סיכוי שאגמור מזה. אני מבקשת מתחת לתחתון, והוא אומר "אבל אז האצבעות שלי ייכנסו לתוכך, ואת לא רוצה". "בבקשה אדוני, בבקשה" אני מתחננת. "לפני רגע התחננת שאני אוציא את היד משם" הוא אומר. "רק הייתי צריכה רגע לנשום, בבקשה אדוני" אני משיבה, והוא מסיט את התחתון, משחק לי בדגדגן לרגע ואז דוחף אצבעות פנימה. זה ככ כואב בשלב הזה. ואיכשהו גם ככ מענג.

ואז הוא שולף את הזין שלו. אני מתחילה לשחק בו עם היד, ואני מתה למצוץ לו. אבל אני צריכה לבקש. קשה לי ככ, אבל לאחר דקה או שתיים אני מצליחה להגיד "אני יכולה בבקשה אדוני?". "יכולה מה?" הוא שואל. "למצוץ לך אדוני" אני עונה. הוא מחבק אותי ככ חזק "ידעתי שתצליחי ילדה טובה שלי" ואני כמעט בוכה. "וכמובן שכן" הוא אומר, פושט את הבוקסר. אני מתמקמת למצוץ לו. "עם התחת אלי, אני רוצה לשחק בחור שלך תוך כדי". אני מתחילה למצוץ לו בהתרגשות והתלהבות והוא דוחף לי אצבעות לכוס. באיזשהו שלב, כשאני נחנקת על הזין שלו והוא רק דוחף אותו עמוק יותר, והאצבעות שלו בתוך הכוס שלי ואני מנסה לגנוח על הזין שלו, הוא אומר "ככה ממלאים חורים". 

באיזשהו שלב הוא קורא לי אליו לחיבוק, משאיר אותי עם טעם של עוד. "תודה אדוני, תודה אדוני, תודה אדוני" אני אומרת שוב ושוב. ואז אנחנו מבינים שאני רועדת בטירוף ואני עושה הפסקת עישון. אני חוזרת למיטה ומהר מאוד הוא חוזר לשחק לי בכוס. אני גומרת שוב, כנראה את הגמירה הארוכה בחיי. זה פשוט המשיך והמשיך ולא הפסיק, גלים של עונג מציפים את גופי הרועד. ואז אני רועדת שוב, ומעשנת שוב, וחוזרת לחיבוק שלו. בשלב הזה המוזיקה המסיבה מתחתינו נעשית לי יותר מדי ואני מבקשת שנתקפל ונלך, וזה מה שאנחנו עושים, והוא מחזיר אותי הביתה.

תודה אדוני. תודה שאתה מותח את הגבולות שלי, תודה שאתה מכאיב לי, תודה שאתה מחבק אותי. תודה שאתה מאמין בי יותר משאני מאמינה בעצמי תודה שאתה לא מוותר לי ועלי. פשוט תודה.

אבא שלי נגע בי הרגע (לא בקטע מטריד או משהו)

ממש שם לי יד על הכתף וליטף אותה.

הוא לא נגע בי בשום צורה בערך מאז שאני בת 12.

12!!

וטפ קרה הרגע

היי, אני אוליביה, מתל אביב. ביסקסואלית עם העדפה לנשים, שלקחו לה כמעט עשר שנים להבין שהיא לא לסבית ועדיין השימוש במונח ביסקסואלית מרגיש לה מוזר, אחרי ככ הרבה שנים שבהן היא היתה בטוחה שהיא לסבית לחלוטין.

בדסמית בקשר עם שולט מדהים.

בפן המקצועי יותר אני סטודנטית למתמטיקה באוניברסיטה הפתוחה (התחלתי ממש עכשיו), בעבר למדתי שנתיים כימיה ומגדר באוניברסיטת תל אביב (ואז הבנתי שאני לא באמת נהנית מכימיה ושאני לא רוצה לעסוק באף אחד מהתחומים ובשילוב עם קריסה נפשית, עזבתי). מהחנוניות שאשכרה חושבות שמתמטיקה זה יפהפה.

עובדת כמוכרת בחנות (למרות שכרגע אני בחופשת מחלה ארוכה), אבל האמת שרוב הנסיון התעסוקתי שלי ומה שאני באמת מתחברת אליו הוא הוראה והדרכה, פשוט ידעתי שאני רוצה להתחיל ללמוד ואלה עבודות שקשה לשלב עם לימודים, מבחינת האינטנסיביות של יום העבודה.

בפן היותר אישי אני סורגת, אני מנגנת טיפה בגיטרה ושרה (כרגע מחלימה מיבלות במיתרי הקול אז הקול של השירה שלי עוד לא חזר במאה אחוז אבל עובדת על זה), אני בנאדם מאוד חברתי ומבלה הרבה מזמני הפנוי במפגשים עם חברים.ות.

אמונוגמית היררכית בחיפוש אחר קשר ראשי.

מפחיד אותי להגיד את זה. הרבה זמן לא הרשיתי לעצמי לחשוב אפילו על להכנס לקשר ראשי. לא הרגשתי מוכנה לזה, והתאים לי לגמרי להיות משנית. אבל משהו בי השתנה בתקופה האחרונה, ופתאום אני רוצה את הזוגיות הראשית עם כל מה שהיא מביאה איתה, את השותפות הזו בחיים, את הלעבור את הדרך שלי עם מישהו.י לצדי, ואת הזכות להיות המישהי הזו עבור מישהו.י אחר.ת. פתאום אני חושבת על לגור עם בן.ת זוג, על מחוייבות עמוקה יותר באיזשהו מקום, דברים שעד לאחרונה הבעיתו אותי.

הדברים שהכי חשובים לי בקשר הם תחושת הבטחון שלי, גם בכללי עם הבנאדם וגם בקשר עצמו. אני מאמינה שבכל קשר, צריך כל הזמן לדבר על הקשר ועל איך אנחנו מרגישים בו ומה עושה לנו טוב יותר ופחות, ובכללי אני בנאדם מאוד פתוח ותקשורתי וזה משהו שחשוב לי בקשר. חשובות לי כנות ושקיפות, ומרגיש לי שדווקא בקהילה הזו אני חולקת את התחושה הזו עם רבים אחרים.

אשמח להכיר :)