אני כותבת

היא שונה מכל מה שהכרתי, וזה מדהים.

היא רגישה ואכפתית וחכמה. היא שם בשבילי כשאני בהתקפי חרדה. היא לא נבהלת מהמצב הנפשי שלי, להפך, היא עוזרת לי להתמודד איתו. לא נמאס לה ממני כשאני שולחת לה שני מסכים שלמים של הודעות רצופות. היא לא מוותרת עלי כשאני לא מצליחה. היא מודיעה לי כשהיא עסוקה ולא תהיה זמינה, כי היא מבינה שיש לי חרדת נטישה. היא מתעניינת בי באמת, וחשוב לה שאגיע למטרות שהצבתי לעצמי. היא משתמשת בכוח שלה עלי על-מנת לקדם אותי. היא נותנת במקום לקחת, וזה הדבר הכי מוזר שפגשתי.

המשימות שלה כלכך מיוחדות. אני רגיל שמבקשים ממני תמונות עירום בכל מיני תנוחות, אבל היא שונה. המשימות שלה הן לעשות איתה נשימות כשאני בחרדה. המשימות שלה הן ללכת ללימודים גם בימים שאני לא רוצה. לעשות סיבוב בשכונה כשלא יצאתי מהבית כל היום. לשתות 2 ליטר מים ביום. המשימות שלה הן להתקלח, או לשבת להכין דף נוסחאות שאני צריכה למבחן.

היא מלמדת אותי כלכך הרבה. על עצמי, ועל שליטה. אנחנו מכירות רק שבוע, ואיכשהו אני כבר מצליחה לעשות בזכותה דברים שלא חשבתי שאהיה מסוגלת לעשות. אני לומד הרבה יותר, מבין הרבה יותר, מצליח הרבה יותר. אני מתגבר איתה על התקפי חרדה בלי קלונקס או קנאביס. אפילו הצלחתי לשבור חוק של הOCD שלי אתמול בזכותה. אני לומד איך מתנהגת שולטת שבאמת שמה את הקידום שלי בראש מעייניה. אני לומדת כמה אני זקוק לשליטה הזו, כמה אני מוצא את עצמי בתוכה. אני מגלה לאט לאט כמה חופש השליטה היומיומית הזו נותנת לי. אני לומד שאני מסוגל להתחיל לסמוך. שאני מסוגלת להרשות לעצמי להתאבסס ברמה שאני לא מפסיקה לדמיין את עצמי על הברכיים מולה, או בחיבוק שלה, ולהרגיש בטוחה בדמיון הזה. אני אפילו מתחילה להאמין לה שהיא לא הולכת לשום מקום, שהיא פה להשאר. זו תחושה מוזרה.

אני פוחדת. אני פוחדת שאני נקשרת יותר מדי, ומהר מדי, שאני מתאבססת מדי, שאני יותר מדי. היא אומרת שלא, אבל כולם אומרים שלא, עד שזה הופך לכן והם בורחים. אנחנו מכירות כלכך מעט זמן וכבר קשה לי המחשבה שיום אחד היא לא תהיה כאן יותר. אני פוחדת לגלות לאן זה יתפתח. אני פוחד שיימאס לה ואף אחת אחרת לא תעמוד ברף שהיא מציבה. אני פוחד שטוב לי מדי איתה.

היא מונוגמית ביחס לנשלטות שלה, ואחרי שחשבתי שאני לא אכנס יותר למונוגמיה לעולם, אני יודעת שאני מוכנה לנסות שוב בשבילה. כרגע עוד מותר לי להפגש עם אחרות באישור שלה, אבל היא אמרה לי שבאיזשהו שלב בקשר זה ייפסק. אני כלכך רוצה להיות שלה שזה מרגיש שווה את זה.

הייתי אמורה לצאת בשישי, והיא אמרה לי לכתוב את הראשי תיבות של הניק שלה על היד. כלכך התרגשתי והתגאיתי לענוד סימן שלה, שנשארתי עם הסימן על היד למרות שלא יצאתי בסוף. הוא ירד רק במקלחת ביום למחורת. הלוואי שהיה עלי תמיד סימן שלה. אולי מתישהו אקבל ממנה סימנים כחולים יפים שיישארו עלי למשך כמה ימים.

אין ממש פואנטה, פשוט רציתי לשתף. היא מדהימה כלכך, וקשה לי להכיל את זה לבדי.