אני כותבת

פעם האקסית שלי אמרה לי שאם הקולות בראש שלי לא הגיוניים, אז הם טועים. היא אמרה לי שכשאנסה להתווכח איתם, אני אראה שהטיעונים שלהם לא מוכחים, ולכן הם לא יכולים להיות נכונים. זה עבד נהדר לכמה זמן. אכלתי שוב.. חייכתי לפעמים. מדי פעם אפילו האמנתי שאולי אני יכולה להרגיש שייכת עם חלק מהאנשים..
רציונליזציה היא מנגנון בו האדם מספק הסבר רציונלי להתנהגות בלתי רציונלית או שמאיימת על העצמי. לפחות זה מה שפרויד אומר. רציונליזציה בשבילי היא ההוכחה שהקולות בראש שלי צודקים, שהם נכונים.

רציונליזציה בשבילי היא החיפוש התמידי אחרי הכישלונות שלי, כל אחד מהם משמש לבנה בחומה הענקית שמקיפה אותי, שמזכירה לי שאני לא שווה כלום ולא מגיעה לי אהבה, שמזכירה לי כמה אני גרועה.

רציונליזציה בשבילי היא הניתוח התמידי של כל טון, כל אמוציה, כל ניואנס וכל מילה, בחיפוש אחר הוכחה שהאדם שמולי מרגיש כלפיי אך ורק שנאה.
רציונליזציה בשבילי היא לדלג על ארוחה, בתירוץ שאני לא רעבה.

רציונליזציה בשבילי היא ההבנה שזה לא אמור להיות ככה. זה לא אמור לכאוב כל-כך.

רציונליזציה בשבילי היא לפחד, כי לא הכול הגיוני.
כי אני מוקפת באנשים ואני מרגישה כל-כך בודדה, כי אני פוחדת למרות שאני מוגנת ובטוחה, כי הנשימה שלי סדירה אבל זה מרגיש כאילו קורסת לי ריאה ולאט לאט מיטשטשת לי הראייה והכול מתנקד בשחור והלחיים שלי רטובות ואני מוצאת את עצמי אוחזת בידיים רועדות בסכין, או מספריים, או סרגל, או כל דבר אחר שיכול להסביר את הכאב, שיכול לתרץ את הרעידות שלא פוסקות, שיכול להסביר את הפחד שאני לא עומדת לשרוד, שיכול ליצור הגיון בדבר הכל-כך לא הגיוני הזה שנקרא רגשות ואני מנסה לצרוח ולקרוא לעזרה אבל כל מה שיוצאת לי זו יבבה ופתאום אני על הרצפה וכלום לא הגיוני יותר ואני לא מבינה.
רציונליזציה בשבילי היא ילדה בת 15, שנשענת על הארון, פוחדת, בוכה ורועדת, עם סרגל ביד אחת ודם על השניה, בנסיון נואש לתת הסבר והגיון לעוצמת הכאב שהיא מרגישה, לפחד, לכעס, לבדידות, ולשנאה..

רציונליזציה בשבילי היא נערה בת 16, שמוצצת לגבר בן ארבעים בטענה ש"גיל הוא רק מספר" והיא בוגרת מספיק כדי לקחת את ההחלטה הזו בעצמה.

רציונליזציה בשבילי היא הפחד שיעזוב, וההחלטה הפנימית הזו כל לילה לבכות, ובבוקר לקום עם חיוך מזוייף ולהעמיד פנים שהכול נהדר, כי הכול אמור להיות נהדר, לא?

רציונליזציה בשבילי היא להתעלף במכונית של גבר זר כי הוא ביקש לחנוק וזה היה נראה חכם. רציונליזציה בשבילי היא סכין שמוצמד לגרון וההבנה שאולי אני לא אחזור הביתה, כי אני רק ילדה והוא אדם מבוגר. רציונליזציה בשבילי היא ההבנה שזו אשמתי כי אמרתי שאני רוצה סקס אז מה אם באמצע צרחתי ובכיתי והתחננתי שיפסיק, זה שהוא המשיך זה לגמרי הגיוני.

רציונליזציה בשבילי היא ההבנה שרציונליזציה היא בולשיט. שום דבר לא הגיוני ואין הסבר לכל דבר. הקולות בראש שלי צודקים וטועים וזה בכלל לא משנה כי הם עדיין שם. הם עדיין חוזרים שוב ושוב ומנגנים מנגינות שלעולם לא נגמרות וגם סרטים ותמונות אז מצפים לי לילות של ערנות ושל תחושות ורגשות ופתאום אני קולטת שהאקסית שלי טעתה והקולות אצלי בראש בכלל לא צריכים נימוק או סיבה. הם ימשיכו ככה או ככה ואולי באיזשהו שלב אני פשוט אטבע..