|
|
|
אני מדברת אליה בלשון נקבה
הזין שלה לא גדול מספיק
בשביל להיות גבר
למרות המרחק
מצליחים להגיע לשיחות עומק
אני מרגישה אצלה ספר פתוח
יכולה להוציא הכל
היא מבינה
או לפחות מנסה.
היא כמהה לשליטה שלי
היא מספקת לי תחושה
שהיא תעזוב הכל בשבילי
אני המלכה שלה
והיא השטיח למרגלותיי
אני כל כך עייפה.
נפשית.
והיא מכילה ומבינה.
תודה
זונה קטנה @שומר הכלוב
אז ישבתי
וחשבתי עם עצמי
נברתי בעמקי הנפש
חיטטתי בזיכרוני
העלתי דמויות מהעבר
דמויות שעשו לי טוב
ותמיד זה נגמר
חשבתי על ההוא
שממנו הכל התחיל
שפתח לי צוהר שלם
עולם ומלואו
על חוקים ומה מותר
ומה עדיף שלא
ולא תמיד הקשבתי
הלכתי גם עם כאלו שקרובים אליי
קרובים לבית
שמכירים אותי אישית
טעות טקטית
גם הלכתי רחוק
עם אנשים מהמרכז
הייתי במסיבות
עשיתי ניסויים
שפכתי שעווה
קשרתי
השפלתי
דרכתי
רמסתי
התאהבתי
נאהבתי
כאבתי
בכיתי
נפגעתי
וכל זה בסוף
עולה מחדרי הזיכרון
כשיושבים בספה
בסוף יום
משחזרים רגעים
דמויות
ומרגישה געגוע
מהראשון ועד האחרון
איזה מוזר חח
להרגיש קטנה כזאת …
״שיחקת בנדנדה קטנה שלי? ״
מוזר להגיש נאהבת
וכל יום את הקטנים האלה
בתוך הלב
פרפרים חמודים
🦋🦋🦋
יושבים כל יום לאכול ביחד
שותים מסתובבים
כל היום אחד עם השני
ותמיד מגניבים איזה נשיקה
בלי שאף אחד יראה
כמו שני ילדים קטנים
מוזר להרגיש שמישהו דואג לי
אני רגילה לעשות הכל בעצמי
הכל לבד.
ופתאום הוא..
״נסיכות לא עושות כלום״
״הידיים העדינות האלה לא יגעו בכלום״
טוב אני מאוהבת 🤭
אפשר לגעת בעצמי ולפנטז עליו?
ואני מתגעגעת.
הוא נמצא שם בחזית
ליד עזה
עובר מה שעובר
קושי לחצים חרדות
ואני רחוקה
לא יכולה לגעת
לא לחבק
גם לתמוך לא
עוברות כל כך הרבה שעות
בין הודעה להודעה
ולי עצמי לא חסר
טרדות בראש
המשפחה הילדים הבעל
אבל מנסה לשמור
על הראש מעל המים
עורב שלי
שמור על עצמך ❤️🫂
מחכה לראות אותך בקרוב
לא היו לי מילים בפה
תתפלאו יש כאלו שחווים את ה7.10.23 בריפיט
כאילו הזמן עצר מלכת
זה לא דבר טוב, אבל כל שאר הימים לא צלחו
יש מין תחושה של להעביר את הזמן
מתחיל ראשון ומחכה שתגיע שבת
מה יש בשבת? תאכלס כלום
יום מנוחה, יום עם המשפחה, בלי דאגה שהוא לא לידי והיא רחוקה
אז התחלתי לשמור מאותה שבת ארורה
ואז במקום להעביר את הזמן
ההמתנה הפכה לציפייה
קצת נחמה בחיים
אבל תאכל עדיין יש תחושה של המתנה, כאילו זה לא זה, כאילו יש משהו מעבר…
והימים עוברים ועוברים
ואני מחכה.
אין לי מושג למה אולי שמשהו יקרה
אולי תחושה שמשהו הולך לקרות
פתאום כלום לא מרגיש בטוח. פתאום הכל ניראה עניין של זמן
מה אנחנו מחפשים ביום יום?
צרות?
למה אנחנו מסתכלים על כל דבר
כאילו זאת הצרה הכי גדולה שיכולה לקרות ?
תחושה של ׳כל הדברים הרעים באים אליי׳
כאילו הכל הופך לכבד כל דבר מרסק
כל דבר שובר
גם אם נשפך עליי משהו
או נתקעה לי האצבע בכיסא
או הכנתי קפה והמים לא הורתחו
או פנצ׳ר בגלגל
או מאחרת בגלל פקק
ואז מגיע ה״אוףףףף״
״אין, רק לי זה יכול לקרות״
״איזה עולם מסריח״
״קל יותר להשאר במיטה לישון״
אבל אז אתה שומע בשורה
שמישהו אחר סובל!
סובל יותר ממך!!
יותר מה״רגעים העצומים״ שחווית
סובל פי אלף ויסבול לעד
עד סוף ימיו!
איך חיים אחרי שאחד מבני המשפחה כבר לא חי?
איך ממשיכים הלאה?
חבר קרוב איבד אמא
לקחתי קשה
אבל לקחתי מסר
יש כאלו שסובלים יותר
תודו על מה שיש לכם בידיים
על משפחה, ילדים, בעל או אישה
💔
להתייעץ עם אנשים
להיעזר בהם
כדי לבחור
תעשו בחירות מהלב
בחירות שאתם יודעים
נטו על עצמכם
אל תתייעצו
ותנסו לקבל תשובה,
אל תתנו לאחרים
לענות במקומכם,
אתם היחידים
שיודעים!
מה טוב בשבילכם
מה טוב עבורכם
אז די
די לשאול אחרים
״מה אתה אומר״?!
תפסיקו
לקבל עיצות
״מה אתה היית עושה״?!
כי אתה זה לא הוא
ואת זו לא היא
לא באופי
לא ביופי
לא בסביבה החברתית
לא בסביבה המשפחתית
ובחירות שלו יעשו לו טוב
על עצמו
אבל עליך?
יכולות להביא רק נזק
צאו מאיזור הנוחות
של לשאול ולקבל תשובה
של להתייעץ ולקבל החלטה
תחליטו בעצמכם.
תשאלו את עצמכם.
מזגן על 16 מעלות
מנורת לילה דולקת
נכנסת להתקלח
יוצאת
מתנגבת
הילדים ישנים
הבעל יצא
קרם פנים
קרם גוף
מסרקת את השיער
מפילה את המגבת
יחפה
עולה למיטה
מצעים לבנים
קרים
פוך נוצות לבן
שוכבת ערומה
במיטה ריקה
מעבירה יד על עצמי
יודעת בדיוק
איפה
איך
כמה
מתי
על הפטמות
על הבטן
על השפתיים
גומרת
פעם אחר פעם
ועולה לישון
עם חיוך מתוק
😇
