האורות בחדר היו מעומעמים, רק נצנוץ קל של נרות על השידה האיר את החלל ברוך עמום ומסתורי. הקירות כוסו באריג קטיפתי כהה, שספג כל צליל והותיר תחושת שקט מהדהד. על הקירות היו תלויים אביזרים שונים — שוטים מעור, שרשראות מתכת דקות, אזיקים מברזל מבריק, ומגוון חבלים צבעוניים, כל אחד מהם מסודר בקפידה על ווים מתכתיים מבריקים, כאילו רק מחכה לתורו.
היא עמדה מולו, לבושה בשמלה שחורה פשוטה שגלשה ברכות על גופה, מבליטה את הקימורים המושלמים שלה. המבט שלה היה נחוש, אך בלבה ידעה שהיא מוסרת לו את השליטה. קו המותניים שלה הצטייר בעדינות מתחת לבד, שגולש על ירכיה, מדגיש את הגוף הנשי שלה בצורה מושכת. הוא פסע לעברה באיטיות, מבטו סוקר את גופה בריכוז, כאילו הוא סופר כל נשימה שלה, כל תנועה קלה של חזהּ.
בפינה עמד כלוב ברזל קטן, דלתו פתוחה מעט, כאילו מזמין, וכל רצועות העור והחבלים השתלשלו מהתקרה ומן הקירות, מוכנים לפעולה. שולחן עץ כבד היה ניצב במרכז החדר, מכוסה בעור כהה, מוכן לכל מה שהערב יביא עמו.
"את סומכת עליי?" שאל בקול עמוק, כמעט לוחש, בעודו מתקרב אליה.
היא הנהנה. "כן," ענתה, קולה רך אך יציב.
הוא לקח את ידיה בעדינות והניח אותן על הקיר מאחוריה, בדיוק ליד מתלה שבו היה תלוי שוט מעור מבריק. אצבעותיו נגעו בכתפיה החשופות, מחליקות באיטיות על העור הרך שלה, עוברות ברכות על זרועותיה החשופות עד לפרקי ידיה. גופה נדרך מעט כשהרגישה את המגע העדין אך העוצמתי, כל שריר בגופה כאילו מחכה להוראותיו.
"כל מה שצריך הוא מילה אחת," אמר, "ואני עוצר."
"אני יודעת," היא לחשה, נשימתה מתגברת מעט, שפתיה רועדות קלות.
הוא קשר בעדינות את פרקי ידיה, תנועותיו מדויקות ומבוקרות. היא הרגישה את החבל, רך ומלטף על עורה, החומר מדגדג את חושיה. כל מגע היה כאילו הוא חוקק את גופה מחדש, כל קשר והידוק גרם לגופה להתהדק ולפעום. השמלה הדקה התמתחה לאורך קימורי גופה, חושפת את הרמזים של עורה החם מתחתיה.
"האם את מוכנה?" שאל שוב, קולו רגוע ומלטף.
"כן," ענתה, עיניה פתוחות לרווחה, עוקבת אחרי תנועותיו.
הוא חייך קלות, משדר ביטחון, ומשך קלות בחבל הקשור, כך שהיא מצאה את עצמה נוטה קדימה לעברו, תלויה בתנועותיו. הוא הצמיד את אצבעותיו בעדינות ללסתה, מרים את פניה כך שתפגוש את מבטו הישיר. "מכאן והלאה, את שלי," הוא אמר בקול נמוך אך מלא סמכות, והיא חשה את המילים כובשות את מוחה, ממלאות אותה בהתרגשות שקטה.
החדר שמסביבם נעטף בתחושת מתח מחשמלת. רצועות העור שעל המיטה, המנורות האדומות הרכות, החבלים והאזיקים על הקיר — כולם היו שם, מסמלים את מה שנמצא בהישג יד. הוא משך שוב בחבל, וגרם לה להתקדם צעד אחר צעד לפי רצונו, כל תנועה שלה הייתה כעת תחת שליטתו המלאה. הוא נגע בגבה באצבעותיו, משאיר שביל של תחושה חמה, בעוד היא חשה את גופה נמתח ומגיב לפי ההנחיות השקטות והברורות שלו.
"אני מחליט מתי את נוגעת בי," הוא לחש כשהוא סובב אותה באיטיות לעבר השולחן הגדול במרכז החדר. העור עליו היה קריר למגע, והתחושה הייתה חזקה, כאילו המקום כולו נבנה בדיוק לרגע הזה. גופה התהדק סביב החבלים, והיא חשה את השליטה החזקה שלו חודרת לכל תא בגופה.
הוא העביר את אצבעותיו על שפתיה בעדינות, מכתיב את התשוקה שלה בצורה מדודה. "אל תזוזי עד שאני אגיד," הוא הוסיף, והמתח נבנה בה בכל נשימה, כשהיא מרגישה את השליטה המוחלטת שלו עליה. החדר, עם כל פרטיו הקטנים והמדויקים, היה חלק בלתי נפרד מהחוויות שהם יצרו בו — מרחב שבו תשוקה ושליטה התמזגו לכדי משהו חזק ובלתי נשכח.