הכאב שבלב

כשהייתי ילד, סבתא [זל] לקחה אותי להצגה.
ההצגה הראשונה שהלכתי אליה
עד אז לא ידעתי בכלל מה זאת הצגה.
כל מה שהכרתי היו מערבונים בקולנוע של בית העם בימי שישי בצהריים וסרטים 8 מ"מ שבן דוד שלי צילם במסעותיו בעולם.
ההצגה היתה שלמה המלך ושלמאי הסנדלר עם אילי גורליצקי.
נסעתי היום אחר הצהריים מהצפון לדרום [אחרי הלוויה] והשיר הזה לא יצא לי מהראש כל הדרך.
מילים: נתן אלתרמן
לחן: סשה ארגוב

בהיכליו יושב שלמה
וי ללילי, וי ליומי
כל איש יודע מה שלומו
אך אין יודע מה שלומי
וי ללילי, וי ליומי
אם זה אכפת למי.

עם הבקבוק שלומי לא רע
אך שלום שלמה טוב יותר
כי על טיפה כזאת מרה
גם הוא איננו מוותר
וי ללילי, וי ליומי
אם אין אתה לי מי.

אני שלמי והוא שלמה
ושמי שלי דומה לשמו
אבל בין שמו שלו לשמי
בכל זאת יש הבדל רשמי
וי ללילי, וי ליומי
אם אין אני לי מי.

לכן כבודי הוא במקומי
וכבוד שלמה הוא במקומו
לו מקומו הוא מקומי
היה כשלום שלמה שלומי
וי ללילי, וי ליומי
אם אין אני לי מי.

אני שומע אותה קוראת בשמי אבל הקול אינו דומה לקולה של אהובתי.....
אני מרגיש יד מועברת בשערות ראשי והמגע אינו מגעה שלה.......
אני מריח ניחוח בושם נשי והריח אינו ריחה.......
היא מצמידה לידי אזיקים וקושרת אותן מאחורי גבי.
פתאום נשמעת חריקת בלמים, מכונית נעצרת לידנו.
אני נדחף/נזרק בזריזות אל המושב האחורי, היא מתיישבת אחר כבוד במושב הקדמי, הדלת נסגרת ואנחנו בתנועה.
שוב אין לי מושג לאן פנינו מועדות, מי נמצא איתי, מה הולך לקרות איתי.
פשוט חוסר שליטה טוטאלי.
אני זוכר את הוראתה של אהובתי לשמור על שתיקה ולא לדבר עם אף אחד אחר חוץ ממנה.
שקט,אני לא שומע שיחה כלל ברכב.....
האם אני נמצא עם יותר מאדם אחד ברכב?
מי הם/הן?
חשש כבד בליבי והמחשבות לא מפסיקות למשוך אותי למחוזות אפלים.
שוב קר לי.
הנסיעה ארוכה מאוד התנוחה בה אני שוכב על הספסל האחורי מכאיבה לי.
אני מרגיש את כל שרירי מכווצים.
נראה לי שכבר בוקר.
אני זז בחוסר נוחות מנסה להזרים את הדם בגופי.
פתאום ללא שום סיבה מובנת לי אני מרגיש שירדנו מהדרך הראשית אל דרך עפר.
המכונית נעצרת, שומע את טריקת אחת הדלתות...
הדלת שלידי נפתחת ואני נמשך החוצה.
הבטן והחזה שלי מוצמדים אל מכסה המנוע.
אני מרגיש בחום הרב של מכסה המנוע.
ססוווייפפפפטטצצצצ אני שומע במהירות הקול את ההצלפה העומדת לנחות על גופי, אבל היכן, להיכן זה מכוון ?
תוך כדי המחשבה אני מרגיש את המכה הצורבת את ישבני.
זאת היתה רק הראשונה בסדרה של 12 הצלפות.
כואב לי, אני גונח, מייבב ואז שקט.
פתאום אני מרגיש אותה לידי, מריח את הריח שלה, היא מחבקת אותי מלטפת מענגת מנשקת ואומרת...
" ספרת כמה הצלפות הענקתי לך ?"
12 אהובתי, אני עונה.
"נכון אהובי, הצלפה על כל שעה בה האמנת בי, הענקת לי את הזכות לשלוט בך השארת בידי את הבטחון האישי שלך."
"12 שעות עברו ואתה עמדת בכל צפיותיי"
פתאום היא מסירה את מטפחת המשי מעיניי והשמש מכה בי בעיניים מסנוורת.
אינני רואה כלום, הצללים והחום מסביב מבהירים לי שאנחנו נמצאים במדבר.
אני מניח את ראשי על כתפה עוצם את עיניי בתוך שערה הארוך והגולש אל כתפיה.
דמעות של אושר זולגות מעיניי ואנחנו עומדים כך מחובקים באמצע המדבר.
כששמה לב שהתאוששתי הגישה לי בקבוק מיים מינרלים ואמרה....
"עוד שעה נסיעה ואנחנו באילת, בסוף השבוע הזה אנחנו נחגוג חודש לאהבתנו"
היו לי המון שאלות לשאול כמו מי הייתה האישה האחרת? היכן עמדתי וחיכיתי עם עיניים קשורות? איזו מכונית עצרה לידי ועם מי היא דיברה?
החלטתי לא לשאול.
אוכל לפנטז ככל שארצה ואם תחליט לספר זה יהיה כשהיא תרצה.

[[[[[[[ *** סוף *** ]]]]]]]

היא נושכת בעדינות את תנוך האוזן שלי ולוחשת " אני אוהבת אותך, רוצה אותך ויודעת כמה אתה שלי ".
חיוך נמרח לי על הפנים מאוזן לאוזן, פרפרים מתעופפים לי מכיס המרה והלבלב אל הלב.
שוב חם לי ונעים......
פלאאאקקק קור עז ורעד עובר בי כשכף ידה נמרחת לי על הלחי השמאלית.
אני מניע את ראשי מצד לצד מנסה בחשיכה לנחש מהיכן תגיע בסטירה הבאה.
כמה שניות עוברות [או אולי יותר] אינני שומע כלום פרט לצילצולים באוזניים.
אני מרגיש ששוב היא מבתובבת סביבי.
נותנת לי את הבטחון איתה לכמה רגעים ואחר כך נעלמת.
מחזוריות שכזאת קשה לי.
אני אוהב אותה, מרגיש איתה כל כך בטוח, סומך עליה בעיניים עצומות [באמצע הלילה או תחילת הבוקרבבמקום שאינני יודע איפה] ואז כשהיא מתרחקת אני מרגיש מושפל, פגיע, חשוף ללא שום מנגנון הגנה.
מחשבות רצות לי בראש, אינני רגוע כלל. עד שאני שומע שוב את קולה.
" שלא תעיז להוריד את כיסוי העיניים, שלא תזוז מכאן, תמתין לי זונה אהובה שלי עד שאחזור...."
ניסיתי למלמל, לשאול, להבין.... וקיבלתי הצלפה על הישבן להזכיר לי שאין לי סיבה להטיל ספק ביכולתה להגן עלי גם כשהיא איננה פיזית לידי.
הרגשתי את צינת ריחוקה יותר מאשר את קור הלילה.
הרגשתי נטוש HelpLess רציתי אותה.
עמדתי שם באמצע העיר ודמעות החלו זולגות מבעד למטפחת המשי המכסה את עיניי.
רעדתי, פחדתי כמהתי אליה כמהתי לכאב הפיזי ממנה.
איבדתי את יכולת השליטה לחלוטין.
פתאום אני שומע קול רך נשי סקסי ומפתה מאחורי...
מי היא ? מי זאת? האם היא מדברת אלי?
אני מדמיין או שזאת היא במציאות?
אני שומע אותה קוראת בשמי אבל הקול אינו דומה לקולה של אהובתי.....
אני מרגיש יד מועברת בשערות ראשי והמגע אינו מגעה שלה.......
אני מריח ניחוח בושם נשי והריח אינו ריחה.......

[המשך יהיה]

קולה ומילותיה מהדהדים לי בראש, אני מחכה, אני רגוע ויודע שיש לי למה לחכות.
עייני פקוחות ואורות העיר מרצדים לי אל מול העיניים בצבעים של כתום וצהוב ולבן.
ניידת משטרתית חולפת בהבהוב של כחול.
רמזורים מתחלפים בין ירוק ואדום.
את השעון השארתי בבית לפקודתה.
אינני מורשה להציץ בשעון של הטלפון הנייד.
ברור שאסור לי לשאול, במצבי אני גם לא יכול.
אבדתי תחושת זמן לחלוטין.
אין לי מושג כמה זמן כבר עבר, כמה זמן אני מחכה.
כל שאני זוכר ויודע שהחנתי את הרכב בשעה 6 ארבעים ושתיים [על פי הפתק של החניון שיש לי בכיס]
ברור לי שעברו יותר מכמה שעות, הרחוב התרוקן, תנועת האוטובוסים פסקה.
פתאום כאילו משום מקום אני מרגיש את ציפורניה על עורפי החשוף.
אני שומע שתי מילים בלבד - "אל תסתובב".
היא מעבירה את ציפורניה מתחת לחולצתי לעבר הגב ואל החזה.
בגופה וזרועותיה מחבקת, עוטפת אוהבת.
אני מסניף את ניחוחה, שואף את ישותה אל ראותיי.
חש באצבעותיה אוחזות בפיטמתי הימנית, צובטת, מסובבת ומושכת.
גופי מגיב לכאב, רעד קל עובר בי לאורך כל הגוף.
אני נותן דרור לאנחת כאב מעורבת בעונג צרוף.
היא הרגישה, היא שמה לב, היא אוהבת את זה.
היא מרטיבה בלשונה את קצות אצבעותיה ומלטפת את הפטמה הכואבת, הצורבת.
אני עדיין בגבי אליה מרגיש את גופה נצמד אלי מאחור.
לפתע, עיניי מכוסות, מרגיש את המשי הרך על הלחיים והצדעות.
וכעת היא פוקדת "אחרי אהוב שלי, אחרי זונה".
תוך שניות אבדתי את תחושת המקום.
אין לי מושג לאן היא מובילה אותי.
ככה באמצע הרחוב בעיניים עטויות בכיסוי ממשי, מובל על ידה ואין לי מושג היכן אני ומהו יעדה.
אני שומע מכונית נעצרת לידנו.
לא שמעתי דלת נפתחת.
אני מנחש שהיא משוחחת עם הנהג/ת מבעד לחלון.
אני מרגיש חשוף, פגיע ממש חסר אונים, למרות שהיא כנראה רחוקה רק כמה צעדים ממני.
פתאום אני חש בנוכחותה לידי, אני מריח את ריח הבושם שלה, אני מרגיש שהיא מודדת אותי במבטה.
מסתובבת סביבי, לרגע היא מאחורי ומיד אחר כך למולי.
היא נושכת בעדינות את תנוך האוזן שלי ולוחשת " אני אוהבת אותך, רוצה אותך ויודעת כמה אתה שלי ".

[המשך יבוא]

תהיה מוכן ב 7 , אנחנו הולכים להנות הערב ואני לא מקבלת ביטולים.
ככה שמעתי אותה אומרת בקול סקסי שלא השאיר מקום לספקות.
הנהנתי בראשי [כאילו שהיא יכולה לראות] נאלמתי דום.
מרוב צפייה וחרמנות לא הצלחתי להוציא מילה.
הרגשתי שאני נשאב מהמילים שלה אל תוך עולם הפנטזיה, אל העולם שבו אני מחובר אליה ואל רצונותיה.
ממש כמו GPS המופעל באמצעות הקול התחלתי להתקדם הביתה להתארגן.
דמויות עברו מצידי, מכוניות, עצים, חצרות בתים, רחובות הסתיימו לי לפני שהתחילו.
כל הדרך מכאנית לחלוטין.
אני מרוכז, מפוקס, חם לי, אני מרגיש אש בעיניים.
אני חרמן מהמחשבה מהציפייה, הזין שלי התמתח, התנפח, התמלא בדם.
הפטמות שלי זקורות מתחכחות לי אל מול החולצה.
אני מרגיש בגלי חום לאורך שתי רגלי.
הגלים מתחילים במפשעה ויורדים עד לכפות הרגליים.
אני מרגיש שלם, שלו, רגוע, מאושר.
אני עולה במדרגות, אפילו לא ניגשתי לתיבת הדואר.
מוציא מכיסי את צרור המפתחות ונכנס הביתה.
תוך 2 דקות אני ערום במקלחת, מתגלח, מצחצח ולבסוף מתקלח.
המים החמים זורמים על גופי זה ממש נעים לי.
מתנגב, קצת דיאודורנט, אפטר שייב משובח ומתלבש.
הטלפון מצלצל, אני מזהה שזאת לא שיחה ממנה ומתעלם.
גם הטלפון בבית מצלצל ואינני עונה.
טוב לי, לא רוצה שיגמר.
נועל את הדלת, נכנס לאוטו ונוסע למקום שקבעה.
מחנה את הרכב במקום בטוח [שלא יגררו הנבלות] ויוצא אל פינת הרחוב להמתין לה.
קריר כבר בחוץ, אנשים עוברים על פני בדרכם הביתה לאחר יום עבודה.
שליח של פיצה עם אופנוע עולה על המדרכה ונעצר.
זוג נעמד בתחנת האוטובוס שממול ומתנשק. הם נראים חמודים, נהנים, אוהבים.
אני רואה הכל אבל אינני מתחבר לכלום, אני שקוע בעולמי.
קולה ומילותיה מהדהדים לי בראש, אני מחכה, אני רגוע ויודע שיש לי למה לחכות.........

[המשך בפעם אחרת]

לכולנו יש שם וגם שם משפחה,
לווניל, לדומית, לסאב, לדום וגם לשפחה.
הדיסקרטיות והחופש שהאינטרנט לנו מעניק,
זה היכולת לומר [כמעט] כל דבר אחרי שנרשמנו ובחרנו ניק.
אחד חי לו בשקט עם ניק בודד,
שני חייב ניק נוסף כי הוא קצת פוחד,
שלישית מחליפה ניקים כל פעם שהמסך מרצד,
ורביעי בוחר לו עוד ניק בשביל שלא ידעו שהוא בוגד.
יש גם ניקים שמטרתם להגן על אחר,
ויש ניקים שבכלל אף אחד לא זוכר.
צריך להבין ולדעת להפנים,
שגם במדיה הזאת, בשביל לא להפגע, פשוט לא נחשפים.

יש כל כך הרבה אלימות,
יש כל כך הרבה צביעות,
יש כל כך הרבה בזבוז,
יש כל כך הרבה בוז.

מסביב יורים טילים,
גאידמק חוגג בקלאסה,
אז למה יש כל כך הרבה מיסים,
ולמרות החגיגות אנחנו בבעסה ?

יש כל כך מעט אהבה,
יש כל כך מעט חברות,
יש כל כך מעט פירגון,
וגם היה מתאים עכשיו זיון.

בואי זייני אותי כמו לביאה חרמנית,
בואי אהבי אותי לא אהבה הרסנית,
בואי קחי אותי, האצליח אלייך להכנע,
עכשיו זה זמן טוב, זאת תחילת השנה.

חושך, פנטזיה,
נסיעה, מחשבות,
פגישה, חיבוק,
מילים, מבט, מגע,
כאב, עונג,
יושר, אושר,
כפיתה, שיעבוד,
מבט, מגע,
אור, עוד אור,
סינוור, זרקורים,
כאב, עונג,
מבט,
חיבוק, מילים,
מחשבות,
פנטזיה,
חושך עד הסשין הבא.

היה לי סוף שבוע טוב, היה למה לחכות,
מיום חמישי ועד עכשיו ספרתי ת'דקות,
קיוויתי שהבוקר אוכל לומר אני של,
התקווה שלי נמוגה כשקיבלתי את המייל.

היא היתה כנה, היא אמרה לי לא,
האמת, הייתי רץ אם היתה אומרת בא,
עצוב לי, חבל לי, לא זה כואב, אפילו קצת מפדח,
אבל על טעם ועל ריח אין להתווכח.

תודה לך שהיית כנה, אפילו שאני כמעט דומע,
את מקסימה ואת מלכה את זה אני יודע.

8 וחצי השכמה, איזה גשם בחוץ והשמיים אפורים.
אבא, אתה יכול להכין לנו משו טעים?
מה בא לכם?
אבא כל מה שאתה מכין בא לנו [כאן אני מתמוגג]
3 עגבניות, 3 מלפפונים, 1 פלפל ירוק, 1 פלפל צהוב, חצי צרור פטרוזיליה, 2 גזר, 8 עלי חסה, 1 בצל, לימון טרי, שמן זית משובח, קצת מלח
וזהו 10 דקות יש סלט מוכן.
2 בצלים קצוצים ומטוגנים, 1 פלפל אדום חתוך לרצועות דקות נוסף לבצלים, 4 עגבניות חתוכות נוספות למחבת, חצי פלפל ירוק חריף בלי הגרעינים, קצת מיץ עגבניות מבקבוק, מלח פלפל שחור חצי כוס מיים ו 40 דקות בישול.
4 ביצים נזרקות בזהירות לרוטב שלא ישברו ו 7 דקות אחר כך יש שקשוקה מוכנה.
10 תפוזים, 4 קלמנטינות נסחטים לקנקן.
הוצאתי חלה מהפריזר, חיממתי קצת בטוסטר אובן ויאללה לסדר שולחן.
גבינה צהובה, לבנה בכדורים ושניים מילקי בשביל הילדים וזהו יש ארוחת בוקר.
חצי שעה אחר כך נשארו רק פירורים.
בינתיים יצאה השמש, לקחנו את האופניים ויצאנו לרכב בפארק הירקון.
לא הרבה אנשים, קצת משחקים במתקנים והביתה.
5 משחקים בסוני פליי סטיישן [בכולם הפסדתי ותאמינו לי ניסיתי לנצח, אין עליהם הם אלופים הילדים]
בנינו רובוט מגלילים של נייר טואלט, קרטון ביצים ריק, כפתורים ישנים, שאריות צמר, מדבקות, שני מפתחות שבורים, כדור פינג פונג שכבר מזמן אי אפשר לשחק בו, סלסלה ריקה של תותים, דבק ונייר צלופן.
היורש היה מבסוט וצלצל לסבתות להודיע שיש לו רובוט חדש.

הם היו מרוצים, אני עוד יותר,
ממש עונג שבת.