ללא גבולות.

אמא שלי שנאה את כל החברות שאי פעם היו לי, וזה כולל את הראשונה בכיתה ג'. רק אחת זכתה להכרה ממנה. היתה זו ס' (מצטער שוב על פרגוד הסודיות, צנעת הפרט... אתם מבינים). מכל מקום, אני וס' היינו ידידים טובים 6 שנים לפני שהחלטנו להיות חברים. לא ניתן לומר שזו היתה ידידות אפלטונית גרידא, היו לנו כמה מצבים שובבים למדי אבל ממש להגדיר אותנו כחברים פחדתי. לא רציתי להרוס ידידות מופלאה שכזו. מכל החברות (הקינקיות יותר והקינקיות פחות) שהיו לי ס' זכתה בביתי לכבוד מלכים (החברות הזו נמשכה 18 יום בדיוק, אבל נעזוב את זה). היה זה בימי השירות האומללים שלי. באותה תקופה ס' בדיוק התחילה את שירותה. רצה הגורל והשבת שאני יצאתי לא חפפה לשלה (ולמי מכם שהיתה לו חברה בצבא בבסיס סגור יודע על מה אני מדבר) וכך קרה שלא התראינו שבועיים שלמים. שמוליק הקטן שלי לא עמד בזה יותר, ובערב קיצי אחד, בשעת לילה מאוחרת, כשאפילו היתושים בביתי הקט התייאשו והלכו לישון נכנסתי לחדר מחשב שלנו על קצות האצבעות, סגרתי את הדלת, נכנסתי לאתרים מענינים ו... נתתי לטבע לעשות את שלו. עכשיו, החדר שלנו היה מסודר כך שמול הכסא היה את מצג המחשב וממש מאחורי את דלת הכניסה. חס ושלום שהיא תדפוק או תיכנס כמו כל בן אדם נורמאלי. היא חייבת לפרוץ לחדר כמו איזה פאקינג יחידת ימ"מ! תחשבו שאני נהנה לי מול המחשב וממש בשיא המשגל והפנטזיה, ששוקי כולו אדום וסמוק מתענוג, שניות לפני שהוא מתפרץ בנתזי תודה לבנים נפתחת הדלת במהירות מפתיעה ולחדר פורץ הדבר הכי לא מושך בעולם, האנטי-תזה לכל תורת מין - אמא שלך! היד שלי זינקה החוצה בשבריר שניה ושוקי ברח אחורה בבושה כשצילה וגילה עושות כל שיכולתם לגונן על הנווד המסכן. ורק בשביל לוודות הריגה בעודי מתפלל שקרא נס והפורץ לא ראה כלום היא בחוסר הטקט המשווע שלה פלטה "אוי סליחה" דק ומרגיז וסגרה את הדלת.
שבוע שלם! שבוע שלם לא יכולתי לתפעל אותו. כל פעם שנסיתי לשכנע את שוקי שזה בסדר, היא לא תחזור והוא יכול לצאת מהחור השחור הזה ולעמוד זקוף ואיתן כפעם, נזכרתי באמא שלי והוא ברח חזרה לאחור... תארו לכם!
רציתי למות, להדחיק, לשכוח בכלל שזה קרה לי. הלכתי כמו שאני, בלי אפילו לכבות את המחשב ופשוט צנחתי למיטה ונרדמתי. בבוקר באמת לא זכרתי כלום ובעודי מדדה למטבח להתעורר עם הקפה קלטתי את אימי יושבת בכורסת העור האדומה שלנו וכוססת ציפורניים כשהיא לוטשת בי מבט מודאג.
"אמא..." תהיתי "מה עובר עליך?"
- "אני לא מבינה" השתוממה "יש לך חברה"
ואז ניתח בי הזיכרון הנורא מאמש, כמי שחווה איזה אונס מודחק בשנית! כל שנותר לה זה להתקשר לס' ולהגיד לה שהיא לא מספקת את הבן שלה! בחיי, אימהות!! כמה חסרות טקט אתן יכולות להיות?!