אני ועודד חברים זמן רב.את עודד אני אוהבת מאוד, אך תמיד היתה לי תשוקה לא מוסברת להכאיב לו, לגרום לו לסבול, להשפיל אותו, לשלוט בו... אולי בגלל שהוא כל כך חזק ועוצמתי, דווקא זה, עושה את זה יותר מושך. כי אם אני יכולה להכאיב, להשפיל, לשלוט על מישהו כל כך חזק – זה עושה אותי חזקה עוד יותר ממנו.
לפני כמה זמן השגתי מחבר שלומד רפואה בקבוק כתום מלא נוזל שיתוק. זהו סם אכזרי במיוחד - די בשאיפה אחת ואתה לא יכול להזיז שום שריר למשך מספר דקות. אתה נשאר ער, מודע לחלוטין לסובב אותך, רואה שומע ומרגיש הכל – אך משולל היכולת להגיב, חסר אונים לחלוטין.
אם יש משהו שאני באמת אוהבת זה שמישהו, במיוחד חזק כמו עודד, נותר חסר אונים לחלוטין בי ואני יכולה לשחק בו כרצוני.
מכל מקום, היום הזמנתי אותו לקפה של אחר הצהריים. כרגיל, פטפטנו על הא ועל דה, כשאני משחקת בעצבנות בבקבוק עם הסם המדובר. באיזשהו שלב הוצאתי אותו, פתחתי את הפיה וביקשתי מעודד לעצום עיניים.
"מה, זה משחק?" שאל
"משהו כזה" עניתי
עודד, כלא יודע מה אני הולכת לעולל לו עצם עיניים. קירבתי את שפת הבקבוק עם הכיתוב הכתום אל נחיריו. הלב שלי דפק.
"עכשיו קח שאיפה עמוקה" אמרתי.
עודד לקח שאיפה עמוקה ומיד כיווץ את אפו.
"פוי! מה זה? זה ריח נוראי, כמו כלור או משהו" אלא שהסם פועל במהירות. לפני שהספיק להשלים את המשפט נפל על ברכיו, עוד ניסה לעשות משהו ואז צנח לגמרי על הקרקע כשרק עיניו בוהות בי באימה.
התהלכתי לידו, עקבי נוגע בפניו קלות, התכופפתי אליו, אוחזת בשערותיו השחורות.
"אתה יודע משהו," לחשתי "אתה די טיפש"
"לא ציפיתי ממישהו כמוך ליפול בפח כל כך ברור" המשכתי "אבל זה בסדר, אני כאן בשביל ללמד אותך לקח, עודד יקר. זה כמובן אם אין לך התנגדות" זרקתי את פניו חזרה לקרקע
"אממממ" ניסה עודד למלמל, אלא שהסם שיתק את שריריו ומלבד מלמול דק ולא ברור לא אפשר לו לדבר.
"אמרת משהו?" שאלתי בהקנטה "לא? יופי, אז אנחנו יכולים להמשיך"
"אממממממ!" זעק עודד כשאני מושכת אותו לאיבר המיטה שלי.
עודד גבוהה ממני באיזה 30 ס"מ ושרירי מאוד. לא היה קל לסחוב אותו, אבל המחשבה של מה אני הולכת לעולל לו גרמה לי סיפוק מוזר והעניקה לי את הכוח הדרוש בשביל לסחוב את הגוף הענקי הזה לסד העינויים שלי. כשהגעתי למיטה, איך שהו הצלחתי, בקושי רב מאוד לגלגל אותו על המזרון.
המיטה שלי היא מיטת אפיריון גדולה בעלת מוטות עץ אלון כהה וחזק המתמרים מעלה מן הקצה האחורי ועד לקדמתה. מה שמספק דרך מצוינת לקשור אדם כשידיו ורגליו פסוקות – קשירה המאפשרת התעללות מושלמת...
עודד שכב על המיטה כשגבו מעלה ופרצופו קבור עמוק בין שני הכרים הסגלגלים שלי. פניו האדימו ונראה שהוא מתקשה לנשום.
"אווו, אני מצטערת" אמרתי בציניות תוך שאני הופכת את גופו כך שפניו אלי "עוד לא אישרתי לך להתאבד" חייכתי. עיניו זזו בעצבנות ובזוית העין ראיתי את קצות אצבעותיו רוטטות. השפעת הסם מתחילה לפוג, הבנתי שעלי לקשורו במהרה.
"חכה בדיוק כאן!" פקדתי תוך שאני רוכנת מתחת למיטה להוציא את ארגז העינויים שלי. פתחתי אותו במהרה והוצאתי 2 חבלי סיזל דקים, שחורים חזקים ומכאיבים ומתחתי אותם מולו, כמבהירה לו את כוונותי.
"נתחיל מהידיים" אמרתי כמדריכה המסבירה לתלמידה פעולותיה תוך כדי מעשה. הדקתי כל יד לחוד, כשאני מתחילה מהימנית. קשירה רגילה, הידוק חזק, קשירה נוספת וליפוף. הבטתי בו, פניו התכווצו.
"חזק מידי? לא נורא, אתה תסתדר" תפחתי על כתפו בעידוד ציני. ואז נטלתי את היד השניה מן המזרון ומתחתי בכל הכוח כשאני מתאמצת להגיע איתה ממש לעמוד האחרון בקצה השני של המזרון. זו היתה מתיחה חזקה מאוד ועודד השמיעה המית ייבוב כואבת.
"אוי עודד" אמרתי בקול מלא רחמים כשאני מהדקת את ידו השניה לעמוד – קשירה, הידוק, קשירה נוספת, ליפוף "אני מקווה שנוח לך, זה הולך להיות סצנה ארוכה וכדאי שתמצא תנוחה נוחה..." לגלגתי.
אלא שאז כפות ידיו נפתחו לצדדים וצווארו נמתח – הבנתי שהשפעת הסם פגה, הבטתי לאחור – רגליו עדיין משוחררות! עודד הבין את הנעשה במהרה ומיד תפס אותי מאחור ובכוח כביר זרק אותי מטה.
"מטורפת!" צרח "תשחררי אותי!!" רגליו התנועעו לכל עבר כאריה כביר בכלוב הנלחם על חיו. עטתי על אחת מהם כשאני מחזיקה בפי חבל נוסף, עבה יותר ומנסה להצמיד אותה לאחד העמודים, אלא שהרגל השניה בעטה בחוזקה בעורפי וכך, מצאתי את עצמי נהדפת שוב על הרצפה.
"ילד רע..." אמרתי כשאני מממשת את חזית העור המשופשף. ואז נעמדתי ושלחתי בו מבט סדיסטי. עודד הפסיק להתפרע והביט בי באימה "צו' צו' צו''" צקצקתי כשאני מזיזה את אצבעותיי בתנועת לא "היית ילד רע מאוד, ועכשיו מגיע לך עונש" כיווצתי את ידי הימנית בצורת אגרוף והתקרבתי אליו בצעדים איטיים.
רגליו של עודד החלו להתפרע שוב, במשנה עוצמה והפעם נזהרתי לשמור מרחק בטוח מהם כשאני מתקרבת אל ראשו. וכך נמתחתי קלות וכשידי היתה ממש מעל מכנסיו זרקתי את אגרופי בעוצמה אל בין רגליו.
"אאא...!" זעק עודד בכאב, עיניו נפתחו לרווחה וגופו נמתח לצדדים. הבטתי הישר אל תוך האישונים כשואבת כוח ממש מנשמתו. רגליו של עודד רטטו הצידה וגופו התנודד אנה ואנה כמחפש מה שיפחית את כאבו "אאאאא אחחח..." יבב.
"עכשיו תקשיב" אמרתי ונשענתי על לחיו כממתיקה סוד "אם אתה לא רוצה אחד יותר חזק תתחיל להתנהג יפה"
- "מה את רוצה שאעשה?" שאל כגור אריה הנכנע למר גורלו. חייכתי.
"תניח את רגליך בפיסוק ואל תזוז" עודד הנהן בהכנעה ועשה כמצוותי.
"יפה" התקרבתי אליהם בזהירות כשהחבל בידי "ואם תשקר לי..." קירבתי את ידי לבין רגליו. עודד עצם עיניים בחוזקה. וכך המאבק הקצר נגמר כשהתחיל וסוף סוף שכב אסלן האריה החזק פרוש וכנוע אל מול שולחנה של המכשפה.
- "את מטורפת" לחש כשטיפסתי על גופו.
"לא" אמרתי בנימה אימהית "אני פשוט רעה!" יריתי כשאני מצחקקת ברשעות.
(ההמשך יבוא...)
לפני 18 שנים. 26 באפריל 2006 בשעה 13:07