הלכתי קצת לכלוב ?אמיתי אבל ?

שראיתי אותו בעבודה  לא יכלתי לנשום. לא זוכרת מתי ראיתי כזה גבר אלפא יפה ומרשים, ראיתי אותו השנה רק פעם אחת לפני הפעם הזאת וזכור לי אותה ההרגשה,  הנשימה שלי נעצרה.הוא בול הטעם שלי. בהכל. הגבר של הפנטזיות שלי יושב מולי, חם לי בגוף ורטוב לי למטה, אני אמורה לדבר על התקדמות של המטרות שהצבנו השנה וכולי מנסה לגמגם משהו ולהרשות לעצמי עוד מבט חטוף בעיניים שמטריף לי את כל החושים, ובא לי רק לזנק עליו כאילו אני חיה והוא הטרף שלי ואני ממש רעבה אבל ממש! וזה לא בכאילו כי אני פאקינג מורעבת !!!

בחיי שהסתכלתי עליו הרגשתי שכולם רואים בדיוק מה עובר לי בראש, וזה ממש סוטה מה שהולך שם כי אני רק מדמיינת איך אנחנו עושים סקס בלי הפסקה! בכל צורה, תנוחה ומקום אפשרי. אני רק מדמיינת איך הוא שולט ואז אני שולטת, אוי כן בבקשה !

פשוט לברוח לאי! אי של זיונים:)

אני לא צריכה לבדוק זה זיון  טוב שחתמתי עליו עוד לפני שהרחתי את הבנאדם. כזאת איכות מריחים ומרגישים מקילומטרים. אני רוצה לאכול אותו, ללקק, לנגוס ולבלוע יאמי יאמי :))

ארבעים דקות שאנחנו יושבים בחדר כזה קטן עם עוד חמישה נשים שבטוח גם אוכלות אותו עם המבטים והיו מתות שיעיף עליהן מבט. אני מרגישה שאנחנו מתביישים להביט בעיניים, רק שכולם לא יראו לנו כמה בא לנו אחד על השני וכמה בא לנו להפשיט אחד את השני באמצע החדר ככה, כאן ועכשיו, בלי סיבה מיוחדת. מספיקה הסיבה שמזמן לא הרגשתי שאני ככה רוצה .

אבל אסור, זה גבר שמור, שמור לאישה אחת. לעזאזל עד שאני רואה דבר כזה . נושכת שפתיים, נושמת עמוק, מפשקת רגליים, נוגעת בעצמי ומרשה לעצמי לפנטז, רק לפנטז, איך אנחנו מזדיינים כמו חיות עושים סקס של החלומות ככה בחדר, שכולם רואים עומדים ומסתכלים מופתעים ואנחנו בתשוקה מטורפת מזדיינים חזק כל כך, אוכלים אחד את השני, אפילו קצת מדליק הרקע מסביב, בכל מקרה שיזדיינו זה רק פנטזיה, לא יותר מחלום.

כל כך אהבתי את הזין שלך, בחיים לא חשבתי שאהיה מסוגלת לאהוב ולהתחבר ברמה כזאת לבולבול, באמת.

אבל הזין שלך, כמו סוכריה שלא נגמרת.

בחיי שאני יכולה לישון עם הזין שלך בפה בתור מוצץ, ככה כמו תינוקת, במקום חלב מהציצי תניק אותי מהזין שלך, תאכיל אותי, ואז תנקה אותי מהזרע שמרוח לי על הגוף או שפשוט תשאיר אותי ככה. כל כך טעים לי ובא לי עוד ועוד. נהנית, מתחרמנת מלמצוץ לך את הזין ברמה שהוא רק מתחיל להיכנס לי לפה וכבר אני מתחילה לגמור.

איך הייתי אוהבת שהיית משאיר אותי ככה,  מכוסה בשתן שלך ובזרע שלך, הייתי משתגעת מזה, אוי כמה שזה היה מטריף אותי מחרמנות, מצידי היה להישאר בתוך הכלוב או על הרצפה שעות ורק לחכות לעוד מנה של זרע או שתן, או נשיקה, או יריקה, לפעמים סטירה, הכל יגיע פשוט כל פעם בסדר שונה.

קטע שככה אהבתי את  הזין שלך, קטע כי אני לא חובבת בולבולים ומציצות. היה לי קטע עם שלך.

קטע שככה אהבתי אותו, קטע שככה אהבתי אותך.

הזיונים הטובים ביותר שלי תופסים אותי בזמן שאני מנסה להתחבר עם בחור חדש, הוא באמת מנסה! אבל אז באים לי לדמיון כמה חתיכים כאלה שזיינו לי את הצורה כל כך טוב, איי איזה זיונים, פרועים, סוטים, מלאים בזיעה, זרע ונוזלים שנוזלים אחד על השני.  כמה הנאה ותענוג.

וכמה כל זה לא קשור עכשיו עם הבחור החדש.

כמה הפער גדול. כמה אפשר ללמד אני שואלת את עצמי, כמה אפשר להתקרב רק שהפער יצטמצם קצת.

כל כך התגעגעתי לזיונים שלנו, כמו שני שפנפנים חסרי שובע, רק רוצים עוד ועוד. כל כך אהבתי להזדיין איתך, כל כך אהבתי לראות איך שזיינת אותי, בכל תנוחה וצורה, נהניתי להסתכל עליך נהנה, לראות איך שני הגופים שלנו מתחברים כל כך יפה.

הכי חירמן אותי זה הפרצוף גמירה שלך, איך שנפתח לך הפה, עם השיניים האלה של הערפד, כזה סקסי, כולך מתרגש ואני יודעת שאתה עומד לגמור ואני מכוונת את עצמי גם לגמור איתך, אחרי שכבר גמרתי כל כך הרבה ועוד אמשיך לגמור. הרגע הזה   שאני רואה אותך ומרגישה אותך גומר בתוכי, מדמיינת את כל הזרע החם שלך בתוכי ושואבת אותו לתוכי, רגע קסום ויפהפה, רגע שאני הייתי כל כך רוצה לשחזר. רגע שנשאר רק במחשבות, רגע שאני מפחדת לחשוב עליו כי זה עושה לי עצוב שאין את הרגע הזה יותר.

לדמיין את הרגע הזה עכשיו רק משאיר ריק, רגע כזה מיוחד שאני יודעת שלא יהיה לי עם אף אחד. רגע שכנראה לא יחזור לעולם.

אם זה לא קקי אני לא אוהבת. מה לעשות לא הטעם שלי, יש לי חרא של טעם, טעם חרא.

רגילה לאכול חרא עם כפית כל החיים, פתאום אתה בא לי עם כפית של זהב ואוכל בריא?

אני לא יודעת איך אוכלים את זה, לא מוכר לי, לא טעים לי.

לך תסביר לתאילנדי שגוק תמר זה לא חטיף, לא נשנוש, זה מגעיל זה איכסה, זה קיי 300, זה אמאללללה זה כף כף  במהירות האור טס למחושים ולשמוע את המפרקת שלו נשברת כאילו יש לו שם מינימום דבשת של גמל.

לא יעזור מבחינת התאילנדי זה אוכל. גם לא סתם אוכל, אוכל של בית, כזה שמזכיר את הילדות, זיכרונות נעימים שמציפים את החושים.

אותו דבר אני והחרא. זה לא טוב לי ולא בריא בכלל אבל התרגלתי כבר לטעם של החרא, אז מה עושים עכשיו? להתחיל לרכוש טעם חדש? זה אפשרי בכלל? אני לא בטוחה. אם רק הייתי יכולה להתרגל לטעם,  הייתי מבינה שזה טוב לי, הייתי מפסיקה עם החרא ממזמן.

בא לי גם וגם

למה תמיד צריך לבחור?

למה תמיד זה או זה או זה , למה לא גם  וגם.

אני רוצה מישהו גם לדבר איתו וגם להזדיין איתו. למה זה שממש בא לי עליו ואני נמשכת ויש לנו סקס מטורף, דווקא  איתו לא יהיה אותם נושאי שיחה מעניינים או  מערכת יחסים בריאה וטובה כמו עם זה שאפשר לדבר שעות ויש לו לב כזה טוב והוא מכבד ודואג, דווקא איתו הסקס בנאלי ומשעמם, דווקא ממנו לא בא לי לקרוע את הבגדים, זה בסדר גמור שישאיר אותם עליו;)

למה זה לא  יכול לבוא ביחד? לא חייב מושלם אבל איך אפשר לחיות עם מישהו שלא בא לי שיזיין אותי, או שהוא סביר להניח לעולם לא יגיע לקרוב מהביצועים של אלו מלפניו?  או איך אפשר להיות עם מישהו שלא מכבד אותי ומתנהג כמו אידיוט, אבל סקס אלוהים ישמור.

למה אי אפשר גם וגם? אני רוצה גם וגם. לא גם וגם וגם וגם וגם וגם. רק גם וגם.

רק לב טוב וסקס טוב.  זה יותר מידי לבקש?

כנראה שהתפללתי ממש ממש חזק, כי הוא בא, הוא בא ולא ידעתי מיד שזה הוא אבל די מהר הבנתי שזה בדיוק הבחור בשבילי, ממש מדוגם לי, תפור לי למידות.

כאילו טוב  ברור שאין מושלם אבל מה שאני צריכה וגם מה שביקשתי.

זה ברור לי שאת הטייפ קאסט הרגיל שלי, של החתיך המקועקע השרירי השזוף והמטומטם, אני לא רוצה בתור בן זוג ואבא לילדים. ידעתי שמשיכה פיזית בלבד אינה מספיקה, אז הוא הגיע ונתן לי להכיר קודם כל את הנשמה היפה שלו ולא באיזה דימוי חיצוני, בלי קשר הוא יפה אבל עכשיו אחרי שראיתי את הנשמה שלו , הוא הרבה הרבה יותר יפה בעיני.  אבל מה עם יהיה עם הסקס ??? מה עם הבדסמ????

הוא כזה ונילי, לא מצליחה לדמיין אותו באיזה סשן.

בכלל לא מעוניינת כרגע באינטימיות, רוצה שזה יהיה שונה לגמרי. גם יודעת שזה לא יהיה הבסיס בקשר הזה. 

חוששת.

טיילתי בגאורגיה לבד, אני אוהבת להיות לבד אבל היה חסר לי לשתף בחוויה שלי ולהיות שותפה.

רציתי מישהו לידי הרגשתי מתמיד את הלבד. הטיולים במדינות זרות  מזכירים לי את המערכת יחסים הארורה האחרונה, מזכירים היטב, את כל החוויות שחוויתי, אני בוכה וצוחקת, שמחה כל כך שאני כבר לא שם , שמחה שאני לבד חופשייה ומאושרת באמת באמת, אבל אחרי כל המלא לבד הזה, גם בזוגיות שהייתה וגם בחמש שנים  של רווקות .

אז כאב כבר בלב באמת כל הלבד, כי הרגשתי שגם שרוצים זה חיצוני, לא רואים אותי באמת פנימה, מי אני באמת, אפילו לא מנסים, יופי נראית טוב מבחוץ וזהו, כאילו שזה כל מה יש לי להציע, ואני משדרת מיניות בלי להתכוון אני יודעת, אני סקסית ואם בא לי על מישהו אז נוזל לי קצת ריר, נו מה אני יעשה, הבאסה שזה דופק אותי, כי אז אני נתפסת בעיני האחר כמשהו שאני לא. האמת היא שלרוב אף אחד לא עושה לי את זה, אבל שמגיע אחד שכן אז אני רוטטת, מיללת כמו חתלתולה קטנה, לא כי אני זונה, כי אני מתרגשת:)

אני רק רוצה להרגיש. הכי חזק והכי עוצמתי שיש. להרגיש באמת. להרגיש את הכל.

 והפעם אני רוצה להרגיש עם מישהו שגם רוצה להרגיש, ככה כמוני. שלא מפחד, שמוכן להסתכל לפחד בעיניים ולהמשיך הלאה ממנו ועוד הלאה לחפש ועוד להתבונן, לשאול, להקשיב, להרגיש, להיות.

שלא יפחד להיות לבד.

שלא יפחד להיות ביחד.

אני רוצה ביחד.

מידי הרבה זמן לבד.

ריקוד ומוזיקה איך אני אוהבת  את התחושה הזאת, פשוט להרגיש על ענן כיפי כזה הכל רך נעים, אני צוללת לתוך המוזיקה מדמיינת ומרגישה כל ביט. מוזיקה זה דבר מושלם. מעבר לכך שהקצב באמת מרגיע. אני מעדיפה מוזיקה בלי מילים. מקסימום מילה פה מילה שם, אולי איזה משפט יפה.

המוזיקה חיה נושמת בתוכי. ההשפעה של המוזיקה היא עצומה פשוט.

אני כל כך נהנית לשים אוזניות לשמוע בוליום גבוה באיכות טובה, לתת למוזיקה להעיף לי את המוח.

איך שהמוזיקה מעיפה לי את המוח ככה מתפשט לו חיוך ענק שמגיע מעומק הנשמה, אני עוצמת את העינים ומתמסרת למוזיקה.

הגוף פשוט מתחיל לזוז, בדיוק לפי הקצב, מין חיבור מושלם בין נפש לגוף.

הגוף שלי מתרגם את המוזיקה לריקוד, גם אם אני לא מכירה הגוף שלי זז כאילו הוא יודע איזה ביט מגיע ומתי.

אני כל כך אוהבת לרקוד. אין דבר יותר משחרר מזה איזה מתנה נפלאה זאת לרקוד.

אני מרגישה שהצלילים פשוט שטים להם בחלל.

כל ביט הוא יצירה, בריאה של ממש.

״dancing is an active meditation”

goa gil