שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יוצא מדעתי בדרכי שלי

מעדכני סטטוסים שצריך להרוג
לפני 17 שנים. 6 באוקטובר 2007 בשעה 23:11

אני יודע שלא כתבתי הרבה זמן,
יש לי משהו כמו חמש שש פוסטים חדשים מוכנים אבל ממש לא בא לי כרגע לפרסם אותם,
אולי אני יעשה כמו החוטפים הגנובים האלה,
שאם לא ימלאו את דרישותיהם הם יוציאו בן ערובה אחת (או בת ערובה) כל שעה
אז אם לא ימלאו את הדרישות שלי,אני אתחיל למחוק פוסט אחת (או פוסטמה אחת) כל יום
רעיון מעניין.......


בנימה אחת לגמריי
אני והחצי היפה שלי נוסעים ממש בקרוב לאמסטרדם
אם למישהו יש המלצות על מועדונים, חנויות מקומות ובכלל נשמח לשמוע.
ואם מישהו רוצה שנבריח לו משהו אז נא לבקש בהקדם
כי נשארו רק מספר מועט של מקומות בתחת שלי ששמורים להברחות...

לפני 17 שנים. 1 באוקטובר 2007 בשעה 18:53

מחר ( ה-2/10) יערך ערב התרמה בהשתתפות ירמי קפלן, אסף אמדורסקי, עמיר לב, רונה קינן,
נועם רותם ונתי אורנן במועדון ה- BEAT בחיפה.

ערב ההתרמה מיועד ל "המקלט",
"המקלט" הוא מועדון מוסיקה לנוער שהוקם ע"י קהילת הצעירים בבת-גלים בשיתוף עיריית חיפה.
המקום הקים כבר 10 להקות צעירות מרחבי חיפה ומהווה בית שני ל50 בני נוער מהאזור,
"המקלט" מעודד חזון,יצירתיות והפקת מוסיקה מקורית ומקומית.

למופע ההתרמה התנדבו האומנים לתת מזמנם על מנת לעזור למקלט וללהקות שבו להגשים חלומות,
כל ההכנסות מהאירוע קודש לפעילות "המקלט"

אשמח לראות אותכם שם,
מועדון ה-BEAT, שדרות הנשיא 124, מרכז הכרמל, חיפה2/10/07 22:00 מחיר כניסה: 40 ש"ח

לפני 17 שנים. 29 בספטמבר 2007 בשעה 15:18

מסיבות שלא ממש תלויות בנו אני והיפה מצאנו את עצמנו מגיעים לעשות כל מיני סידורים בטכניון בחיפה,
הטכניון הוא מוסד שנחשב לאחד ממוסדות ההשכלה הכי טובים בארץ ואף בעולם
אז בואו וניקח דקה למנות את כל המעלות הטובות שלו:
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
באו ננסח את זה אחרת למי שלא הבין,
הטכניון הוא חרא של מקום מלא אנשים מוזרים, ולא מוזרים של יותר אלכוהול מפלסמה בדם,
אלא מוזרים בדרך שהם הולכים וממלמלים נוסחאות בפיסיקה.
דבר ראשון ששמים לב בטכניון זה שאין כוסיות בכלל, מדבר ,ציה, שממה ,ישימון
ועוד כל מיני מושגי פסיכומטרי שבתכלס אומרים no chices .
וזה לא אומר שהגברים שם נראים משהו,להיפך היפה אפילו הוסיפה עלהם איזו הערה
שאם לטור הזה קוראים מתחת לגיל 18 עדיף שאני לא אכתוב אותה
.
את הטכניוני הארצ-ישראלי המצוי אפשר לזהות בקלות,
דבר ראשון יש להם ים של חצ'קונים – דבר שמעיד ללא ספק על פעילות מינית מועטה עד אפסית,
אבל מצב שני יש שם צריכה גבוהה מאוד של קרם לחות אז יכול להיות שזה דיי מאזן את זה...
דבר שני ששמים לב אליו זה שכולם שם לבנבנים ברמה כזו שהם על גבול השקופים,
כאילו, זה אנשים שהפעם האחרונה שהם נחשפו לאור שמש ישיר היה שהיו עוברים בערך.
אבל הדבר הכי מובהק שעוזר לזהות את הטכניונים המצויים זה הנחמדות שלהם והרצון שלהם לעזור,
למשל אנחנו רצינו לדעת איך מגיעים לאיזה בניין אז לכדנו (כי הוא לא הסכים לבוא מרצונו) טכניוני אחד ושאלנו אותו:

-תגיד,אחי איפה אולמן?
-למה?
-אנחנו רוצים להגיע לשם
-מאיזה פקולטה אתם?
-אנחנו לא מכאן, אנחנו מהאוניברסיטה
-אז למה אתם רוצים להגיע לאולמן?
-הלו אחי,מה נסגר איתך, פה זה לא "המפעל טקסטיל" בדימונה, איפה זה אולמן?
-אני לא יכול לעזור לכם
- %@$^&*!
מכיוון שהוא לא ממש עזר לנו שחררנו אותו חזרה לטבע ,לבית הגידול הטבעי שלו (חוות המחשבים)

יהיה מיותר לספר לכם שלמצוא את אולמן היא יותר קשה מאשר לתפוס את אייכמן, אבל שסוף סוף הגענו לשם חשכו עיניי, המקום דומה באופן מחריד ומבהיל לבה"ד 1, קירות בטון כבדים, אנשים שנראים ומתנהגים אותו דבר ויש מצב שהם אפילו כולם חולקים אישיות אחת.
זה היה מוגזם, תפסתי את היפה ביד ואמרתי לה שאנחנו לא נשארים עוד חצי דקה במקום הזה שמרגע לרגע נראה יותר כמו כנס ענק של מועדון המעריצים של מסע בין כוכבים.
פתחנו בריצת אמוק לעבר היציאה ושסוף סוף יצאנו משם כל כך התרגשתי שלא ידעתי אם למחוא כפיים,
לנשק את האדמה או סתם לשיר "הבאנו שלום עליכם"
מה שבטוח לשם אני לא חוזר






ועל כך אני אומר:
טכניונים- שיזדיינו עם קופסאות של גפרורים

לפני 17 שנים. 26 בספטמבר 2007 בשעה 0:52

אם יש משהו שאני אוהב זה את החקלאים הטובים של מצרים,
חקלאים יקרים שלא מבזבזים את כל האדמה והשמש שלהם בגידולי סרק אלא יושבים ומגדלים
*ג'ינג'ר איכותי כדאי שאתם ובעיקר אני נוכל לשבת בצהריי יום קיציי ולעשות טבעות עשן מתוקות באוויר
בעזרת מקטרת השלום שלנו,

עד כאן הכול טוב ויפה אבל מה קורה שפתאום מסתער עלכם מאנץ אכזרי?
מסוג המאנצים שהם כל כך חזקים שיכולים לגרום לך לקחת ביס מגזע של עץ?

אדם שפוי היה רץ לפיצרייה הקרובה לביתו ומזמין הכול עם אקסטרא ציי'ז, פיצה אקסטרא ציי'ז,
מלווח אקסטרא ציי'ז, סמבוסק אקסטרא ציי'ז ואפילו בקבוק קולה עם אקסטרא ציי'ז .
אבל מה לעשות שאני לא בדיוק נחשב אדם שפוי והדרך לפיצרייה הקרוב לבייתי עובר דרך עמדה של מכבי אש
ואולי זה נראה לכם הזוי אבל שאתה מעושן הכבאים נראים לך כמו בלשי יס"מ מיומנים.

בכל מקרה המאנץ השתחרר ואני עשיתי את טעות חיי והלכתי להרגיע אותו בסופר השכונתי,
וככה אני מוצא את עצמי מטייל בסופר ומנסה לפלס את דרכי בין כל הפיליפיניות (והזקנות שמחוברות אלהן)
מקפץ מעל כל העגלות המלאות, זוחל בין המעברים עד שאני נעצר מול ערמה של פיצות ענקיות,
התחלתי לחגוג את סופו של המאנץ בריקוד קטן ודבילי להחריד עד ששמתי לב לפרט קטן ומטריד, הפיצות היו קפואות,
ולכל אלו מכם שלא חוו את ההנאה של לאכול פיצה קפואה, אז אני אחסוך לכם אותה ואספר לכם שזה ממש לא כיף
(בלשון המעטה).

מבט קצר על הוראות ההכנה הראה שזמן ההכנה הוא 20 דקות, שזה בערך 19 וחצי דקות יותר
ממה הייתי מוכן להקדיש לזה, שתי שניות של חשיבה לעומק ורחרוח קצר באוויר הובילה אותי למסקנה הברורה שסופו ומותו של המאנץ יבואו מכיוון המאפייה,
ריצה מהירה לשם נעצרה מהר מאוד כשלנגד עניי הופיע טור של מאובנים בדמות של נשים זקנות עם שעיר בגוון סגלגל
שהטרידו את המוכרת עם שאלות כמו אם יש בבורקס גבינה סוכר ,אם יש בקרואסון מלח ומתי פעם אחרונה ניקו את התנור אפייה.

הייאוש התחיל לטפס והתחלתי לחשוש אם אני לא אגמור על המאנץ, המאנץ עלול לגמור עליי,
סקירה של 360 מעלות הביאה לי את הפתרון הברור ביותר והפשוט ביותר למאנץ,
אני לא יודע איך לא עליתי על זה מייד,
הפתרון המזרח תיכוני למאנץ מזרח תיכוני שנוצר עקב שימוש מוגבר ב*גי'נגר מזרח תיכוני
הלא הוא החומוס, נעמדתי מקרר החומוסים מזיל ריר ,שלחתי את ידי בצורה אקראית אל אחד החומוסים שלפתע מזנקת מולי אישה עם סינר של אחלה ומציעה לי חומוס גרגרים של ג'עפר, אמרתי לה סבבה מצידי שיהיה גם חומוס חצץ של עלי באבא רק תביאי, באתי ללכת שלפתע מאגפת אותי בחורה אחרת עם סינר של צבר שמציעה לי חומוס בריאות אורגני עם קינואה, באתי להמשיך ללכת שלפתע בחורה שלישית (שכנראה צנחה התקרה) הציעה לי חומוס לייט.

זה כבר היה מוגזם מידיי , הייתי מוקף שלושה חומוסיסטיות , בלי פיצה ,בלי בורקסים ועם מאנץ בגודל תחת של מתאבק סומו, לא הייתה לי בררה, פתחתי בריצת אמוק לכיוון היציאה תוך כדאי שאני שר בקולי קולות את הנעימה הפותחת של "משימה בלתי אפשרית" ,
חלפתי על פני המאבטח הרוסי המנומנם, האצתי שעברתי ליד הכבאים (שעדיין נראו לי כמו יס"מניקים)
הגעתי לפיצרייה השכונתית הסתכלתי בתפריט ואמרתי לבחור שם:" בסדר, אני אקח את הכול"





ועל כך נאמר:
*לא באמת ג'ינגר

לפני 17 שנים. 21 בספטמבר 2007 בשעה 18:12

מכירים את זה שאתם יוצאים טובי לב, שמחי לבב ושרוטי גוף מהדאנג'ן,
ככה באישון של בוקר יום שישי,
ופתאום ללא התרעה מוקדמת, וללא כל התגרות מצדכם תוקף אותכם רעב?
פשוט בא ומתנפל עליכם מאנ'ץ פוסט דאנג'ני שגורם לכם לפתוח בריצת אמוק לעבר אבולעפיה.

מכירים את זה?

כי אני מכיר את זה טוב ואני ממש מת על אבולעפיה,
אבל הבעיה היחידה שלי היא עם איזה בחור אחד שם, שבואו ונגיד שעברית זה לא הצד החזק שלו,
יצא לא פעם מצב שאני והיפה מגיעים אליו לבושים במיטב השחור והעור שלנו, מזמינים לאכול,
ואז הוא מתחיל לנסות ולהריץ איתנו סמול טוק:

- את באתם מהדאנג'ן עכשיו?
- כן
- אההה, אני יודע איך קוראים לכם, את פשיסטים
- לא אחי, אנחנו פטישיסטים זה שונה
- תגיד, מה היה הקטע הזה עם איטליה?
- הא?
- נו ,אתם לא קשורים לתנועה הזו של מוסולני?
- לא ,לא, לא זה פאשיזם, אנחנו פשיסטים
- ואללה נכון, אבל זה לא מוזר שאתם בתור יהודים לוקחים חלק בזה?
- מה הקשר?
- שהיטלר לא ממש אהב יהודים ובטח לא היה רוצה שתהיו בתנועה שלו
- תקשיב אחמד, זה נאציזם
- אז אתם מהחברה של גורבצ'וב?
- זה קומוניזם!!!
- אמריקאים?
- זה קפיטליזם וזה גם לא קשור
- אז למי אתם קשורים
- אנחנו לא קשורים לאף אחד ולשום דבר
- אז מה אתם עושים ,כאילו מה הקטע שלכם?
- אין לנו קטע
- אז אתם כאילו לובשים שחור
- כן
- אתם קשורים אולי לפנתרים השחורים?
- דייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!




ועל כך נאמר:
אם אין לך אג'נדה ואתה לא חלק מתנועה, אל תאכל אצל אבולעפיה

נ.ב
הפוסט הזה מוקדש לכל קוראי הבלוג הצמים, שכל פעם שהזכרתי את המילה אבולעפיה טבעו בריר של עצמם

לפני 17 שנים. 21 בספטמבר 2007 בשעה 1:58

יום הכיפורים שבא עלינו לרעה הוא זמן לבקש סליחות,אבל בגלל שאני לא עשיתי רק לאף אחד (ואם כן אז על הזין שלי), אז אני לא הולך לכתוב על כל אלה שאני צריך לבקש מהם סליחה אלא על כל אלה שצריכים לבקש סליחה ממני.

*הראשון שצריך לבקש ממני סליחה זה המוסכניק הערבי שלי,שצריך לבקש סליחה על זה שכל פעם שאני מכניס את
האוטו לטיפול ,אז דבר ראשון לפני הכול הוא משנה את כל התחנות ברדיו לתחנות בערבית.

*אדם מפורסם ויקר שצריך לבקש סליחה הוא ראש העיר שלי, יונה יהב, שהחליט שבמשך כל תקופת בחינות
ישפצו בלילות את הכביש מתחת לבית על מיטב הכלים ההנדסיים שיש למזרח אירופה להציע

*ק.קישור שלי צריכה לבקש סליחה על זה שהיא לא הבינה רמזים והמשיכה להתקשר ולכתוב לי מכתבים למרות שאמרתי לה:
"רומי זה לא עובד בייננו, אני חושב שאנחנו צריכים להיפרד, זה עושה לי רע לראות אותך ולשמוע ממךאחרי כל פעם שאנחנו מדברים אני מוצא את עצמי לבוש בירוק ומתנקש במטרות קרטון תמימות"

*הדר מרקס, השדרנית המעצבנת והקודחת מגלג"צ, צריכה לבקש סליחה על זה שלא קיבלה את ההצעה שלי למלא את הכיסים שלה באבנים ולצאת לג'וגינג בים התיכון

*גם שר התקשורת אריאל אטיאס צריך לבקש סליחה על זה שלא קיבל את הרעיון שלי, להעביר את האולפן של 88 FM לספינה מחוץ למים הטרטוראילים של ישראל, ואז להטביע את הספינה עם איזה טורפדו

*והכי חשוב , מעל הכול, מי שהכי צריך לבקש סליחה , זה כל אלו ששולחים לי במייל הצעות לקנות ויאגרה
או כל מיני מכשרים להארכת הפין, חוץ מזה שאתם מציפים אותי בדואר זבל אתם ממש גורמים לבנ-אדם לחרדת ביצוע.



נראה לי שזהו,
ועל כך אני אומר:
לכל מי שצם - צום קל
ולאלה שלא צמים - קחו קרם שיזוף כי ממש חם בגיהינום

לפני 17 שנים. 19 בספטמבר 2007 בשעה 8:02

שנייה לפני שאתם גוררים אותי מהשיער למרכז הכפר ומתחילים לסקול אותי באבנים תזכרו שהכל בצחוק

1. כל מי שכל פוסט שלהם זה לינק אחר ליו-טיוב
2. כאלה שכיום כותבים משהו בסגנון :"קמתי בבוקר, חירבנתי, שתיתי קפה ,הבאתי ביד, חזרתי לישון"
3. מי שכותב "אני מגניב, אני חתיך, כל מי שרוצה להזדיין איתי לחכות ליד השירותי נכים"
4. כאלה שחייבים לנצל את כל הפונקציות של התצוגה וכתובים כל שורה בצבע ופונט אחר
5. אלו שכותבים המון, אומרים כלום, ובסוף גם משאירים אותך במתח ::"איזה מטורף היה אתמול ללא ספק היום הכי מדהים בעולם, לא חשבתי שיש דברים כאלה בכלל במזה"ת, אבל אין לי כוח לכתוב על זה ,לילה טוב"
6. כל מי שדוחף לכל משפט לפחות ארבע מילים חדשות שהוא למד בפסיכומטרי:" הדיאלקט האסקפיזי מותיר חלל דיכוטומי באינרציה הלאומית"
7. פרשנים מתוסכלים שלא קיבלו אותם לעבוד בשום עיתון אז הם מחליטים להפוך את הבלוג לטור פוליטי
8. בלוגרים שמטיפים לבלוגרים אחרים איך לכתוב
(כמו הח"מ למשל)
9. כאלה שמנסים בכוח להשלים רשימות עם עשרה פרטים
10. ובסוף מצליחים

סיימתי , אפשר להתחיל לסקול

לפני 17 שנים. 18 בספטמבר 2007 בשעה 11:06

יש אנשים שמגדלים כלב, יש אנשים שמגדלים חתול, יש את אלו שמגדלים חשיש איכותי
ויש כאלה שמגדלים סמור, אבל אני והיפה מגדלים שכן.
כן ,כן מה שאתם שומעים, אנחנו מגדלים שכן
אז נכון שאולי אנחנו לא מאכילים אותו או מוציאים אותו לטיול אבל אנחנו מרעיפים עליו המון חום ואהבה.

השכן שלנו גר בניין ממול ויש לו שני דברים מאוד חשובים, חלונות ענקים וחיים הזויים כמעט כמו שלנו,
באו נתחיל עם זה שלשכן שלנו יש מה שרות ווסטהיימר הייתה קוראת "חיי מין בריאים"
ולמי שלא הבין, השכן שלנו נושא את דרגת רב-שאגל (במיל'),

כמעט כל פעם שהיינו יוצאים למרפסת להשקות את האדניות (הידועות לשמצה מלפני שני פוסטים)
השכן היה עם בחורה חדשה ולפעמים שתיים, אבל חלילה שלא תחשבו לרגע שהשכן שלנו כזה סתם זיין
יש לו גם יציבות בחיים, כל סופ"ש יש לו מישהי קבועה שמגיעה ביום חמישי ועוזבת במוצ"ש
הבחורה המסכנה הזו כנראה כל כך ענייה עד שאין לה כסף לבגדים, אז היא פשוט מסתובבות לו ערומה בדירה
כל הסופ"ש.

אבל כל ההקדמה הארוכה הזו מתנקזת למקרה שהיה לפני שבועיים,
אני חוזר לדירה והיפה ניגשת אליי ואומרת לי שיש צעקות רמות מהשכן,
יצאנו למרפסת ושם אנחנו קולטים את העירומה מהסופ"שים ובחורה חדשה עומדות וצועקות
כשהשכן יושב בניהן עם הראש בין הידיים.
לא היה קשה להבין מה בטח קרה שם, אבל מה שהיה ממש קשה להבין זה איך פתאום נפתחה הדלת
ונכנסת מישהי ,שהיא לא פחות ולא יותר מאשר המתרגלת שלי!!!!


תוך בערך שתי שניות היא הרגיעה את כולם והם התחילו לסדר את הדירה למה שלא ספק אמור להיות אורגיה המונית
אבל....
אני יודע שאתם עכשיו ממתינים לתיאור רותח ונוטף זימה של תאוות בשרים המונית,
אז חצי שנייה לפני שאתם מפשילים את המכנסיים והולכים להביא את הקרם לחות הכי פחות איכותי שלכם,
תתאפקו כי מסתבר שהמתרגלת שלי לא סתם מתרגלת באוני' כי היא הצליחה להפעיל את המערכת המסובכת והמתוחכמת שנקראת התריסים.


ועל כך נאמר:
פעם הבאה שאני במילואים אני חוזר עם מערכת תצפית תרמית

לפני 17 שנים. 17 בספטמבר 2007 בשעה 14:10

יש דברים שערבים עושים הרבה טוב מיהודים
למשל חומוס,קפה שחור, פלאפל ,עבודות בניין ופיגועים,
יכול להיות שזה גנטי, יכול להיות שזה תכונה שנרכשת מהסביבה
ויכול להיות שזה כי פשוט לא נותנים להם לעשות שם דבר אחר ,
בכל מקרה יש דברים שהם (הערבים) עושים הרבה יותר טוב מאיתנו (העם שחותך את הבולבול לילדים שלו אחרי שבוע וקצת)
אחד מהדברים האלה זה עבודת צבעות, זה נראה לנו (קצוצי הפין) כל כך קל ופשוט,
לוקחים מברשת צבע ושעה אחרי זה יש לנו דירה חדשה בצבע לבן קרם.

ולמה אני מספר לכם את כל זה?
מכיוון שלפני חודש נאספנו ארבעה חברים לעזור לחב שלנו להפוך את הצבע של הקירות בדירה החדשה שלו
מצהוב חלוד ללבן פנינה, בתיאוריה זה הייה ממש פשוט, מגיעים בשמונה בבוקר
ובעשר וחצי אנחנו כבר בדרך לחוף אחרי שעשינו את אותו המאושר באדם,
הנחנו הרי שאם חבורה של גנבי רכב עושים את זה ביום שלם, אז ארבע סטודנטים מבריקים יסיימו את זה ברבע מהזמן.

למרבה הפלא (אלק) דברים לא בדיוק קרו ככה.....

8:00 – השעה שקבענו להתחיל את העבודה
8:40 – אני מגיע לדירה שפוך מעייפות ומחפש מקום לישון
8:41 – קולט שאין ריהוט בדירה ונשכב לישון על הרצפה
8:42 – מתעורר בבעתה אחרי שעכביש חשב שהאוזן שלי היא המחילה שלו
9:02 – קובי וגיא מגיעים לדירה עם ארוחת בוקר מזינה , בירה ובורקסים
9:09 – עוד סיבוב בירות
9:18 – קופצים לדראגסטור לקנות עוד שישה
9:30 – מתחילים לצבוע וקולטים שבכל פינה של קיר יש קור עכבישים עם עכביש בתוכו
9:31 – מתקבלת החלטה פה אחד שצובעים על העכבישים
* דרך אגב , עכביש צבוע בלבן שרץ על הקיר משאיר עקבות ממש פסיכדליות אחריו
10:20 – מסיימים לצבוע קיר אחד וקולטים שלא דיללנו את צבע במים
10:21 – מגלים שאין מים זורמים בדירה
10:23 – מבקשים מהשכנה הזקנה ממול מים, היא בתגובה אומרת לנו :
" זה בסדר חמודים, תרמתי שבוע שעבר לאגודה למען החייל, אבל יש עוגיות מפסח אם אתם רוצים"
10:24 – לוקחים ממנה זוג עוגיות עבשות ובדרך מחטטים לה בארון תרופות כדאי לגלות על איזה סמים היא נמצאת
10:28 – גונבים מהחצר את הגיגית עם המים של הכלב של השכנים
10:29 – הכלב מגלה אותנו ופותח במרדף
10:34 – כוחתיינו שבו בשלום לבסיסם, הכלב משכיב מארב ליד הדלת וממתין לנו
14:10 – מסיימים קירות ומתחילים תיקרה
14:40 – מנסים להבין איך אחרי חצי שעה עבודה התקרה עדיין צהובה אבל הרצפה קיבלה גוון לבן בהיר
16:00 – חברה של בעל הדירה מגיעה וחוטפת שבץ, מסתבר ששכחנו לשים עיתונים על הרצפה ועכשיו יש כל כך
הרבה לבן על הרצפה שזה נראה הייתה שם אורגיה של פילים.
16:40 – מסיימים סוף סוף את הצביעה ונשבעים לעולם לא לקחת לאחמדים יותר את העבודה
16:42 – יוצאים בשקט מהחלון כי הכלב עדיין מחכה ליד הדלת
16:44 – הכלב מגלה את התרגיל שעשינו לו ורודף אחרינו אל עבר השקיעה


ומוסר השכל ילדים הוא :
אם שותים לא צובעים, בשביל זה יש ערבים

לפני 17 שנים. 15 בספטמבר 2007 בשעה 10:19

אם יש דבר שאני שונא יותר מללכת לרופא זה ללכת למוסך,
אבל לצערי פעם בעשרים אלף ק"מ, חצי שנה או תאונה (המוקדם מביניהם) אני נאלץ להגיע למקום הזה
שמשום מה קיבל את הסטיגמה של מעוז הגבריות,
וזה כנראה רק כי הסטיגמה של מעוז האנשים המפגרים בעלי חשיבה איטית ודיבור מעצבן היה תפוסה ע"י כנסת ישראל.

דבר ראשון ששמים לב שמגיעים למוסך זה שהמוסכניקים תופסים את המציאות בדרך אחרת לחלוטין מאשר מה שאני ואתן תופסים אותה, הם מאמינים באמת ובתמים שהם סוג של רופאים,יש להם כל מיני יציאות הזויות כמו:
"אל תלחיץ אותי שאני אסיים מוקדם את הטיפול באוטו, היית לוחץ על מנתח לסיים מהר ניתוח"
או למשל הם יכולים לבוא לך ביציאה כמו " איך אתה לא זוכר את המספר רישוי של האוטו, זה כמו לשכוח את השם של הילד שלך"

אבל שום דבר לא הכין אותי לסרט שהם עשו לי שהייתי שם,
ומעשה שהיה כך היה..........

אחרי שאתה מפקיר את האוטו שלך בידיי בוגרי מגמת מכונאות רכב של עירוני מקיף ז'
אתה מקבל הערכה מעורפלת שאומרת "האוטו שלך יהיה מוכן תוך 4-5 שעות"
ואז אני ניצב בפני דילמה, מצד אחד לשבת בחדר המתנה רווי אדי דלק שהאטרקציה היחידה בו
היא גיליונות ישנים של מגזין "אוטו".
מצד שני אפשר לצאת לעשות סיבוב בחוץ בין כל מכוני העיסוי, מועדוני החשפנות וחניות הסקס הסליזיות
שתמיד צמודות לכל איזור מוסכים שמכבד את עצמו.

מכיוון שחשפניות על הבוקר, ממש כמו חומוס, עושים לי צרבת לכל שאר היום החלטתי לתפוס ראש מאדי של 96 אוקטן
בזמן שאני קורא שיצא דגם חדש של סוסיתא לשוק (אמרתי לכם שאלו גיליונות ישנים.....)
לפתע באמצע הסטלה של ה 96 אוקטן נכנס לחדר המתנה אדם בחלוק לבן עם לוגו ענק של המוסך ,ומבקש שאני אתלווה איתו למשרד שלו,
הוא מושיב אותי במשרד שלו ומסתכל עליי במבט מודאג ואומר:

- אתה יוני ,הבעלים של הרכב הזה והזה?
- כן
- אתה הגעת אלינו היום בבוקר עם תלונות על רעשים בצידו האחורי השמאלי של הרכב,
כשהעלנו את האוטו שלך על הליפט ופתחנו אותו, גילונו שבר במסב האחורי ונאלצנו לכרות אותו.
(בשנייה הזו קלטתי שהגנוב הזה לקחת את השריטה של מוסכניק= רופא לרמות לחדשות)
- טוב, איש מכונות יקר (וגנוב) מה זאת אומר?
- תקשיב, היום למזלנו אפשר לטפל בזה, אנחנו נוכל להשתיל לו מסב חלופי ונקווה שהגוף לא ידחה אותו
(הלו בלוקבסטר, יש כאן מוסכניק אחד שצריך להחזיר את הסרט שהוא חי בו, עד מתי אתם פתוחים)
- ומה זה אומר מבחינתי?
- אתה תהייה חייב להיות עדין איתו, אני לא יודע אם הוא יחזור להיות אותו דבר אבל עם הרבה מאמץ,
טיפולים אינטנסיביים, חום ועדינות האוטו שלך יוכל להחלים.
תראה למשל את האוטו הזה (ומצביע לי על תמונה של טיוטה שתלויה על הקיר במשרד שלו), הרכב הזה הגיע אלינועם שני מייסבים שבורים, אנחנו טיפלנו בו ארוכות ושבוע שעבר הבעלים שלו התקשר וסיפר לי בהתרגשות שהרכב נסע עד ירוחם ובחזרה כמו גדול, מה תגיד על זה?
- מה לעזאזל גורם לבן אדם לנסוע לירוחם?
(דרך אגב השאלה הזו מופנת גם לעמרם מצנע)
- זו לא הנקודה,
-לא, אבל תכלס אחי ,מה יש לחפש שם?
- זה לא קשור, בכל מקרה יש לך שאלות?
- כן , כמה סמים קשים אתה לוקח, ואיך אתה מארגן לי גם?


שבע שעות מאוחר יותר ואני והפצוע האנגלי שלי עם יצאנו מהמוסך עם מסב אחד חדש
1500 ₪ פחות והחלטה אחת ברורה:

מהיום התהפכו היוצרות, סמים נקנה במוסך וטיפול רכב נעשה אצל הערבים