רגעים מושלמים וגם לא…

שבת שקטה וטובה 

שנהיה טובים לעצמינו

ולמי שמולנו 

חיים אדם כהן 

זכרונות ילדות 

יְהִי זִכְרוֹ בָּרוּךְ

❤️

שאני מחליטה לפתוח את השבוע 

בלשתול פרחים חדשים בגינה 

ולזרוע משהו חדש 

ולגעת באדמה 

ולהשקות 

אותם ואותי 

שבוע חדש 

אנרגיה חדשה 

והבטן שלי אומרת לי 

לאט לאט

יום כזה 

סתם כזה 

לא באמת כזה

נפתח עם זה 

והפך לזה 

ואני בתוך זה 

לא מתאמצת להפוך את זה 

למשהו מעבר לזה 

זה פשוט זה 

וככה זה 

ואני מקבלת את זה 

וזה גורם לי לחייך 

למרות שזה זה זה. 

כשהשמש זורחת עליי 

לפעמים זה ממש זה 

והזה הזה פשוט מושלם 

ביצוע מושלם ! 

לפני שנה וחמישה חודשים עם הטלטלה של הפרידה מהגרוש היקר שיחיה אחרי 16 שנות זוגיות הפסקתי ללכת לשיעורי יוגה.

שבת ב 8:00 בבוקר

פקל באש ובמים בשיא החום ובשיא הקור.

המורה האלילה שלי

מנטורית העל שלי שלימדה אותי חוזק וחוסן מנטלי.

האמת שלא הבנתי את הכוח המנטאלי שלה וגם שלי עד לשנה האחרונה שהתגלו בפניי אתגרים מנטאלים, חלקם מעוררים השראה ומשכו אותי לקצוות של הייי מטורף וחלקם הורידו אותי לעומקים חשוכים ואפלים בתוך עצמי

הכל מתחבר לי עם כל כך הרבה דברים שלמדתי במהלך השבוע ונסגרו עם סרט עטיפה ורוד מתקתק בשיעור יוגה, תוך כדי שהמורה שלי מבקשת למלא את החזה באויר ולנשוף לטבור ולהחזיק שם

למלא את החזה באויר ולנשוף מתחת לטבור ולהחזיק שם

למלא את החזה באויר ולנשוף לתוך המעמקים של התחתית

למלא את החזה באויר ולנשוף למעמקים ולהבריש את המעמקים קדימה ואחורה כמו גלים בתוך המעמקים של הבטן התחתונה שלי

כמו עיסוי פנימה עם הנשימה

הברשה פנימית של החלל הכי עמוק שלי.

המעמקים הגיעו גם עם תרגיל בשיעור בית של חשיבה תוצאתית … איך מנחה מוביל מונחה לדיפ של הרצון והצורך העמוק והבסיסי ביותר בזמן שהרצון הראשוני הוא A אבל הדיפ הוא בעצם M

למה M? סתם כי הרגיש לי אינטואיטיבית שב M יש את Me

לגעת בעומקים של הדברים זה אף פעם לא פשוט ולא קל … אבל מרגע שנוגעים בדבר יש שחרור אמיתי ועמוק בהבנה והדרך מתחילה לקבל אור חדש.

בסוף השיעור התערסלנו לתנוחת עובר, הרגש התעורר ודמעות של אושר זלגו, דמעות של הכרת תודה על ההקשבה לצרכים שלי וההרגשה של כמה טוב ונעים לחזור הביתה.

And I thank you for bringing me here
For showing me home, for singing these tears
Finally, I've found that I belong here

רצף הכתיבה שלי ביומיים האחרונים שופע סיטואציות וזרימה 

איכשהו מרגישה שכותבת בבלוג שלי אבל משאירה את זה אצלי. 

כאילו שאם אניח את זה פה זה יהפוך להיות משהו אחר, ובחרתי להיות בשקט. 

זה לא שמ ה 7/10 לא חגגתי ושמחתי 

כן והאמת לא מעט 

חשבתי שאני אתרגל … אבל לא 

זה כאילו יותר 

אז לשבועות 

זה מה שיצא 

ואני יודעת שיש בזה הרבה כאב 

ואיכשהו כאב תמיד מתחבר לי לאומנות

זה לא שאומנות מעבירה את זה פחות מציאותי, נועז, אכזרי … זה פשוט… לי זה פותח את הדמיון ומעביר לי והחוצה כמה זה אלים, מוטעה, פצוע, ושנוי במחלוקת. 

אז שבועות 

שבועות

שבועות שאנחנו מחכים ומצפים

שבועות של ילדים נשים וגברים מגולגלים בתחריכים לבנים

שבועות שהלבן מהול בעצב

שבועות של שדות נטושים ופירות שנושרים על אדמה חרוכה

שבועות שהלבן שטוף בדם אדום שמהול בייסורים ואובדן

בחג שבועות הזה אלבש שמלה לבנה שמזכירה לי מאיפה באתי ולאן אני הולכת

התחלה וסוף שהקו הדק שביניהם כל כך עמוק ועוד מים רבים ונהרות אין קץ וזמנים של כאבוחוסר וודאות נשטפים אל אוקיינוס שנקרא חיים על פני האדמה

והשמלה הלבנה שלי שבסוף נשארה תלויה 

היתה אצלי חברה 

היא שולטת 

נכנסו לשיחת עומק 

כזאת טובה 

היא נרקמה לאט לאט כמו סשן 

ממש כמו לעשות אהבה

הא ודא 

ואז הוא והוא 

ואז נכנסו לדיפ של הדיפ 

הכוחות שמניעים שליטה 

הכוח הנשי של נשלטת והכוח הנשי של שולטת 

הכוח הנשי הוא פיתוי 

ופיתוי זאת אומנות 

הגוף הנשי, המילים שנאמרות, וגם 

איך, איך הן נאמרות 

השפתיים שלוחשות מילים, מביעות רגש, מביעות תשוקה, מביעות חופש 

אפילו בזמן שאני כותבת את זה אני יכולה לחוש ולראות את השפתיים שלה נעות, את הרגש שנע בתוך השפתיים שלה שאומרות מילים, מספרות סיפור או סיטואציה, שמעורר בתוכי את המסע שלי בתוך עולם השליטה 

הכניעה לשם מהי? 

השליטה לשם מהי? 

מה ומי באמת מושך בחוטים הללו? 

הקולות הכי דיפ שלי אומרים לי שזה הקשר 

חוט שנקשר באופן כזה שהוא נמשך לתוך עצמו

שני גופים שמושכים כוח מגנטי כל כך חזק שלא יכולים להיפרד 

ממש כמו בהיפנוזה 

הרגע הזה שבו המטוטלת מקשיבה למיינד שאומר 

זוזי ימינה 

זוזי שמאלה

ימינה ושמאלה

שמאלה וימינה 

חזק יותר, מהר יותר, יותר יותר, יותר 

ואז תנוחי,

יותר לאט, לאט יותר 

תעצרי! 

ועכשיו בתנועות מעגליות 

סובבי אותך, סובבי אותה 

רק במחשבה

רק מתוך הרצון והמבט 

והיא מסתובבת 

נעה סביב מרכז השליטה 

פיתוי, 

שפתיים, לשון מרטיבה 

רק כי השפתיים יבשות 

מתוך תנועה שמחלחלת עמוק בתוך התחושה 

שורטת מבפנים 

שמבשילה וגדלה 

פיתוי 

ידיים עדינות ונשיות רוצות להאחז בגוף 

חזק

יציב 

ואיתן 

שדורש 

שמבין 

שרואה 

ומפשיט את התחושה עמוק כל כך 

עד שלא נשאר כלום מלבד ערום 

שברירי ונוגה 

כמו נוצה שמתעופפת ברוח סתווית מרעננת 

אז פיתוי נשי 

לא משנה אם הוא מלמעלה או למטה 

הכוח שלו הוא דווקא 

רכות 

הכלה 

צחוק מתגלגל 

עיניים טובעות

כמעט רטובות 

ורעד קליל של כניעה לעונג שסוחף לתוך עולם שלם שעוטף אותך ואת הגבריות הבלתי מתפשרת בך. 

שולטת נשלטת ומה שבניהן 

פיתוי. 

אז יצאתי לטיול עם הכלב 

משוחחת בטלפון 

שיחה בהחלט מפתיעה ונעימה 

באיזשהו שלב אני קוראת לפלוטו לחזור אליי

שנלך הביתה 

המבט שלי תפס לרגע קטן את האדמה 

ועליה היו מונחים בתום 2 ( מטבע של שני שקלים ושני מטבעות של עשרים אגורות ) 20 

לומר את האמת התרגשתי כמו ילדה שהגיעה למערה של עלי בבה וארבעים השודדים …. והעברתי את ההתרגשות שלי לזה שהיה בצד השני. 

כמובן שהמשכנו לדבר על תודעת שפע 

ועוד … יש קסמים של הרגע הזה 

ויש קסם שעולה 2.20 שח 

כמה פשוט לקנות אושר 

וכמה נעים זה עושה לי בגוף המספר 22 

והשיר הזה גורם לי לחייך 

שוב ושוב ושוב 

החתול שונר צ'שר עונה לשאלה של אליס על לאן עליה ללכת:

אליס, "התועיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"

"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע," אמר החתול.

"לא איכפת לי כל-כך לאן – " אמרה אליס.

"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי," אמר החתול.

"- בתנאי שאגיע לאנשהו," הוסיפה אליס כהסבר.

"בטוח שתגיעי," אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה."

שבוע מבורך ושקט 

ועוד ניסים ומתנות של החיים באמצע הדרך 🙏🏻

כשלב מתגלה 

מאמינה בניסים
דברים משונים קורים לידי כל הזמן
יש צירופי מקרים
ניסיתי להתעלם
אבל זה כל הזמן חוזר אליי

כשפתחתי את הדלת
אלוהים יודע
מה אני מצאתי שם

בוא אליי
אם הרוח ליטפה אותי ככה
סימן שאתה כאן עכשיו
מעליי
כבר שנים שאני מדמיינת אותך
מדבר אליי

אם ידעתי למה באתי
לא הייתי באה
לא הבנתי מעולם
רק ידעתי שנמשכתי
וידעתי
שיש משהו מכוון משם

מאמינה במילים
דברים שאומרים
ופתאום הם קורים
לא נראה לי מוזר
מבט בין אנשים
קשה להסביר
זה מרגיש לפעמים
שהיינו פה כבר

אז פתחתי את הדלת
אלוהים יודע
מה אני מצאתי שם

🌿שבת מבורכת🌿