רגעים מושלמים וגם לא…

נכון בקוקה קולה 

שמוזגים את המשקה בפעם הראשונה שהבקבוק נפתח

ואז זה נשפך לכוס 

ואז הגזים שוצפים וקופצים

ואז מוזגים עוד קצת 

ואז שוב שוצפים וקוצפים

והבועות נמצאות בכל מקום ומשפריצות לכל עבר 

ויש את הפיצפוצים הקטנים האלה שמתיזים באויר … 

אז כזה 

מולטי של עוד 

ואז עוד קצת

ואז עוד הרבה 

ואז תצרחי את העונג שלך 

ואז תתמכרי ותרצי עוד אחד .. 

אורגזמה שרודפת אורגזמה שמתפוצצת מקצות האצבעות ועד לקודקוד הראש 

והדגדגן 

זיקוקים זיקוקים. 

ועכשיו שקט 

ואם כבר חתולים אז היום פגשתי אחד דרשן במיוחד, הוא יכול להיות שולט מושלם.

הגעתי לאיזור האש, באופן תמים במיוחד וממש ללא מחשבה הגעתי למורה שלי למפגש, האמת שהדרך היתה סיוט! מלא פקקים ותאונה בכביש שש, ואיחרתי! … שונאת לאחר למרות שיודעת שיש אותי ויש את הדרך ולפעמים הדרך מובילה בצורה קצת אחרת למקום אליו אני רוצה להגיע. כל מה שרציתי זה לנוח, לא לעשות כלום, לשכב ולהיות בשקט, והנה אני והמורה שלי יושבות בחצר, הטבע עוטף אותנו, אני בסקפטיות מוחלטת של… יללה מה כבר יצא מהמפגש היום….אז התחלתי עם סיפור ועוד סיפור ולאט לאט המורה שלי התחילה עם פיתולים ושאלות. מגרה לי את המוח והמחשבה לצעד הבא שלי, צעד צעד מקלפת אותי, צעד צעד מדייקת אותי אל המטרה הבאה, כאילו שופכת אור על הדרך שאני הולכת בה. יצאתי עם ים חומר למחשבה. אוהבת ששורטים לי את המוח, הכימיה של המחשבה מעסה לי את התודעה והגלגלים מתחילים לעבוד, שיעורי בית לדרך, לדרך שהיא אני, לדרך שהם החיים עצמם. יצאתי משם נושמת עם אויר לכדור פורח בערך.

המשכתי לצימר… אספתי לי בדרך בקונדיטוריה סטייל פרובאנס יין סירה של גולן, עוגיות שוקולד עם שוקולד לבן בפנים, סלט קינואה, וריבוע פיצה חם שטרפתי בעודי יושבת ברכב.

6.4 קילומטר שמביאים אותי לאמבטיה חמה בטבע והחתול לוקי שמהרגע שליטפתי אותו נדבק אליי כמו עלוקה פרוותית. המארח הסביר לי איפה האורות, וגם את היציאה לחצר, וגם שהשאיר עוגיות שוקולד וכדור מלח לאמבטיה… וגם גולת הכותרת … איפה הממד…. גאד דאם!!!! אני בצל האש🔥

מהוססת אני שואלת אם יש אזעקות ומה המצב??? הוא עונה שסביר, ולא קורה הרבה אבל כדאי שאדע איפה הממד.

אוקיי שוב נושמת, אף פעם לא נלחצתי להיות בקו האש .. אולי זאת האמונה, תכלס מה זה משנה??? הסכנות אורבות בכל פינה. גורל? מי אני שאשאל שאלות כאלו גדולות.

אז פתחתי בקבוק יין ומזגתי לי כוס ויצאתי לחצר הקסומה, לוקי מטפס עליי, מגרגר, דרשני, רוצה לעלות ולטופף עליי עם כפות ידיו… נותנת לו חמש דקות בגן עדן ואז מציבה לו גבולות. למטה.

השקט פה ממכר, הכתיבה זורמת לי, היין מעולה, והאמבטיה החמה בחצר פראית ממתינה לי לעוד רגע של עונג על בחירות אמיצות והתמסרות לעצמי.

כן … כבר היה בום אחד

אבל לרוב העצים שורקים לחישות של רוח קרירה… בכל זאת צפון, ואפילו ירדו טיפות של גשם קטנות שהזכירו לי את הסתיו ביום קיץ שרבי של אמצע יולי.

תודה על רגעים קסומים של אושר

ושאני לומדת להיות החברה הכי טובה של עצמי וגם על מקומות קסומים עם בומים באויר.

פאק שתגמר המלחמה המזויינת הזאת כי יש כל כך הרבה עוד ויותר ואפשר.

וכן יש אותם, את אלה שהולכים, ואותם את אלה שמוחזקים, נשמות נשמות. הלוואי שהיתה ל ישרביט קסמים לשחרר נשמות כלואות וסורגים מולחמים בצל מלחמה כיבוש וטרור.

יום ראשון הכי שמח שהיה לי אוואר… לפחות ממה שאני זוכרת

הוא נח על הספה

מתמסר לרוח שהמזגן מעיף עליו

החום הזה, משרב אותנו … ( אני יודעת שברגע זה המצאתי מילה ) אבל היא מדליקה בעיני…

אז התכופפתי אליו, התיישבתי למרגלות הספה כדי להיות איתו בגובה העיניים, לחשתי לו מילמולים חתוליים… והתחלתי ללטף לו את הראש עם אצבע אחת, והמחשבות התחילו לרוץ בראש, רציתי להשכיב אותו, להוריד אותו לתנוחת שכיבה מעונגת, ואז תפסתי את עצמי לפני, עצרתי רגע וחשבתי איך אני גורמת לו להתמסר רק עם אצבע אחת ולרדת למקום שאני רוצה וחושבת שהוא גם רוצה… המשכתי ללטף עם אצבע אחת את קודקוד הראש, ציירתי לו פס בין העיניים והמצח ואז הרמתי את האצבע, שיחקתי איתו בהשהיות, להגדיל את הצורך שלו במגע שלי, לגרום לו לרצות להיות מתמסר ועירני לצורך בו זמנית, חזרתי וליטפתי, ולחשתי, ושיחררתי, וחזרתי, עד שהצורך שלו התמסר לעונג באופן טוטאלי ואז הוא פשוט נשכב מעצמו.

התמסרות, כניעה ומה שבניהן.

ואני בשקט בשקט למדתי שיעור של פיתוי, הקשבה והכנעה והתמסרות לרגע של משחק קטן עם החתול שלי.

אולי אני בעצם חתולה בדמות אישה.

חתול זאת חיה שאי אפשר לבקש ממנה שום דבר!

החיה הזאת כנועה באופן טוטאלי לחופש ולרצונות שלה.

יש אומרים שחתול זאת חיה אגואיסטית, שחושבת רק על עצמה.

מתישהו בשנות העשרים למדתי דרך גבר לאהוב חתולים, זה סימן לי דרך, דרך של נאמנות חסרת פשרות בעצמי, נאמנות לגלות מי אני ומה אני בעולם הזה, נאמנות לתשוקות והמאוויים שלי, נאמנות לכנות בלתי מתפשרת, קודם כל מול עצמי.

וכן יש לי גם כלב, וכלב זה כבר סיפור אחר, הוא משקף צדדים נוספים שלי, נאמנות שהיא אחרת, הנידיות שלי, הדרשנות, הרצון במגע ופינוק וביחד, השמחה והשיתוף פעולה ומניחה שעוד דברים.

היום במבט של זמן אני לומדת לראות ולהתבונן בצדדים הללו, ולהבין שכאישה ובת אנוש אני מתבוננות על איפה אני מוצאת נקודת איזון בין הדמויות שנמצאות בתוכי.

תודה לחתול שלי שעורר בי השראה לניסוי קטן שהוליד טקסט קטן והבנה קטנה.

תודה על הרגע הזה. 

שיר שאני אוהבת ומזכיר לי מקומות אינטימיים. 

שבת מנוחה ושקטה 

שבת שלום 

לא הכל סימטרי 

וכנראה שזה ממש בסדר

ואולי זה כל היופי 

את יודעת …
זה גלים
הים תמיד בתנועה
כמו המים בתוכנו
החיבור שלי עם עצמי הוא מלא בגוונים וצבע
לפעמים גם גאות ושפל
והשקט …. הווווווו אלה רגעי קסם
כשהים שקט
ואפשר לראות את הקרקעית
למצוא אוצרות
כי הם תמיד נמצאים במעמקים.

נתת לי השראה עם השאלה שלך… והתהיות.
קראתי את פוסט הקנאה שלך.
כל כך כנה.
כל כך פשוט לרצות שהכל יהיה שלך.
האם באמת יש לנו שליטה והכל שלנו?

וכך נוצר לי חיבור 

עם הרגע שלקחתי לעצמי בים היום 

ולתמונה אחת שלא ממש ראיתי מה יצא … 

אבל לפעמים לא צריך לראות … רק להרגיש 💙

שיר לסופש? …. ממממממ 

מה בא לי??? 

כשמילים וסאונד מתחברים ביחד 

את הנלמד אי אפשר לשכוח. 

החוכמה שנוגעים בה ברגעי אינטימיות אמתית מחלחלת אל הנשמה ומחדירה בה את הידיעה מי ומה אנחנו. 

היא משנה אותנו. 

#מיליםשנוגעותבמהשמחלחלבי.

הבטן שלי 

באחד המפגשים עם המורה הנדירה שלי היא הביאה למפגש את השאלה

במה כל אחת מאיתנו מתמידה?

וזאת חתיכת שאלה בשבילי…

כל אחת חיפשה ואפילו מצאה …

אני אמרתי

אני מתמידה בחוסר ההתמדה שלי.

היכולת והבחירה שלי להיות מים מאפשרת לי לבחור ולנוע דרך הדרך ובתוכה

המעגלים והמחזוריות נעים זה לצד זה והקבלה אולי זה הדבר היחיד שמניע אותי. אולי הרצון לקבלה.

המורה השניה שלי שהיא סוג של מכונת הנשמה ( כן ככה זה ביוגה ) אומרת שיש דברים שאי אפשר לזוז מהם או לפחות תמיד למצוא את הדרך חזרה הביתה, לארגן את האיברים הפנימיים ולהשיב אותם לפעום במקומם, לרווח, להנכיח, להכיר, ללמוד, לזהות, לבחון.

בתוך למידה וסקרנות יש את הילדה, זאת שרואה ומתרגשת בפעם הראשונה, מסתכלת בעיניים אופטימיות כל פעם מחדש על הכל באופן פשוט ונקי ורענן, וגם לפעמים לא.

לא קמה מוקדם, לא רואה את חצי הכוס המלאה, לא בא לה… 

אבל הכי כיף שזה כן. 

ואז אני זוכרת להודות על הכל, גם על הלא. 

בוקר אור עולם

ואיזה יופי שיש דברים קטנים שאפשר לנשום דרכם ולגלות אותם כל פעם מחדש כאילו שזאת הפעם הראשונה,

כמו לראות לצלם פטריות בצידי הדרך.

יום נעים ושקט 

בבקשה אלוהים תכניס אור בתוך החושך ותשיב לנו את השקט בארץ המובטחת. 

וכן תזרע אור ואהבה בלבבות האנשים

כי חם ועצוב וגם דייי 

דייי למלחמות 

לא אבקש דבר
את לא צריכה להוכיח לי כלום
הורידי אודם שפתייך
אבק דרכים רחצי מרגלייך

שבוע של נגיעות קטנות שמזיזות הרים וגבעות

המחברת רטובה

היא נרטבה אתמול כשהנחתי אותה בצד על השיש כדי לשטוף ידיים.

סופש הססני, צעדים קטנים במקומות לא מוכרים, הפחד מתבטא בכפות ידיי.

האש בוערת בתוך הגוף שלי, הביישנות מתפתלת לה בשקט מבחוץ וכמו רעם בתוכי. 

אני בתוך היער, עדת נשים סביבי, יהודיות וערביות, רק המבטא מסגיר את המהות, מהות נשיתשרוצה לצאת ולהתפרץ, להיות חופשיה באשר את.

כבר שמונה חודשים שאני מפחדת כשאני שומעת מבטא ערבי, הגוף והנפש זוכרים את הקולות, את היריות והפיצוצים, את המוות והפחד, ומשהו אחר דוחף אותי, דוחף אותי לעשייה, עשייהנמרצת, לצלול לתוך האמת ולצאת החוצה לסדר אותה, כאילו הנפש שלי אומרת, ״לא, זה לאיתכן, איך זה יכול להיות?, מהר, מהר, מהר לרוץ לשפוך טוב, לשפוך בהירות, לשפוך שליטה, ולהוסיף קצת צבע לתמונות הנוף שקפצה משום מקום לתוך חיי וחיי אנשים רבים כל כך במדינהשלי.

אז הנה אני כאן באמצע היער, מתחברת לשורשים שלי, נשים שרות בעברית וערבית ביחד, מדליקות נרות לתפילה ואור, לאחדות, לברכה חדשה לצד פיצוצים, פיצוצים שחובקים אתגבולותינ, והמילה גבולות מעלה בי כל כך הרבה תחושות ומחשבות, מהן הגבולות שלי בתוךמעגלים כל כך רבים שבהם אני נמצאת, מעגלי הקולות, מעגלי הבחירות והחלומות שלי, כאילואני מיקרוקוסמוס של גלקסיה נשית אנושית בתוך יקום ענקי ובלתי נתפס.

אני בתוכו, חלק ממנו, פינאצ קטנה שעטופה בכל כך הרבה אהבה ועדיין בוחרת להיות נוודת שלאיזורים לא מוכרים, מנכיחה את עצמי באיזורים שוברי שיגרה, האי נוחות מחדדת אותי ואתהתחושות שקיימים בי.

בתוך הזרימה יש כל כך הרבה התנגדות.

זוהי האש, עכשיו אני מבינה, ולאט לאט אחרי לילה באוהל קטן ומקלחת רעננה באמצע הטבע ב6:00 בבוקר אני מבינה שכל מה שאני צריכה זה להיכנע, כניעה מוחלטת.

אין אמת אחת

אסור לשכוח 

אין אמת אחת

למרות מה שאומרים

העצב הוא ברכה

והפחד בסך הכול

דאגה לעצמך