.

יש לו קטן! ואנוכי אישה קטנת ממדים ולא צריכה ענק כדי להרגיש. אך שלו כבר לא מרבה לעמוד ושכבר עומד זה צולע ממש.

תנוחות שאוהבת איננו עושים,קטנצ'יק לא מגיע ובורח לפני מבפנים.

לשבת עליו זה להאבק לשמור אותו פנימה. והתסכול שלי מזה מתרבה, אז כלל לא מנסה!

הוא טוען שמרוב שהוא נשלט, מוחו לא מאמין שמגיע לו להנות. והתחת שלו כל כך אוהבת לקבל שהזין לא יודע לתת. מנטלית יש משהו בדבריו.

אז הזיונים הם בעיקר אני אותו, שלא תטעו אני נהנת בטירוף! אבל אנוכי אישה שצריכה מידי פעם הרגשה,

כזו בדיוק של קריעה וסיפוק. 

והתסכול התחיל לעלות לי מעט.

שאלה לי אליכם נשלטים, כמה ממכם שאוהבים ממש שמזיינים אותם לזיין אחר כך את המלכה/אישה שאיתכם? מנטלית זה בעייתי עבורכם?

אשמח לחקור כמה נקודות מבט בעניין.

הבהרה: פוסע פריקה, אין בכתוב שום הזמנה לחיפוש אחר סקס עבורי.

3 חודשים הוא איתי.

הפסקתי לכתוב כי קושי קל התחיל להציף את החיים.

המלחמה הארורה הזו, שואבת הרבה פעמים את החיות ממני. חשק מיני- מה זה בכלל?!

הראש כל הזמן בלחץ. מה יהיה. והוא רק הצטרף לפני 3 וחצי חודשים למסע הלחץ בארצנו היפה, וכמובן שזה התחיל להשפיע גם עליו. אז קצת השתנה המאזן והוא לקח שליטה על חיינו. אני מניחה שחיכיתי שיהיה מישהו שיאחוז את המושכות שאוכל רגע קל להתפרק.

זה לקח לי זמן להתחבר שוב לצד הזה בתוכי.

והוא פה, מרים, עוזר, תומך ככן זוג ושותף מלא לחיים.

אני מקבלת הכל ומתחזקת דרכו

ונותנת לו כל פעם טיפה יותר גם את הצורך שלו וגם לי הצורך להתעצם 😄 אני כל כך אוהבת שזה נבנה על בסיס יציב עם אמון מלא.

וסופשבוע האחרון סוף סוף שוחרר פקק בראש שלי

וזה היה הכי מיוחד שלנו.

לא היה כאב, לא טוסיק אדום. היה אותו מזיין אותי עם הפה שלו, אותי מזיינת אותו ברכות, פראות והמון תנוחות. בשלב מסויים, הסטרפאון ירד ובזמן שהוא מזיין את עצמו התיישבתי עליו להרגיש את מלוא הזין שלו (ככה הוא הכי מורגש- הקטן הזה) ואז התפוצצות.

הרבה תנועות ידיים היו שם, עפות לכל עבר, מלטפות וצובטות.. שחרור הכי מיוחד שהיה לנו עד כה.

פשוט אבל מלא מלא מלא רגש.

מאחלת לנו ימים של שקט במדינה שלנו

כי הלחץ הזה גומר, בלא ,קטע טוב. בכלל.

כל כך קשוח וקצת מעייף.

לא אמרתי נואש אז אכתוב שוב

אשמח להכיר אישה לי.

שולטת או נשלטת לא משנה.

העיקר שהמשחקים היחידים שנשחק יהיו חיובים ולא מורטי עצבים.

סופ"ש האחרון ישנו אצל חברים במרכז.

נסענו עם הילדים, לשבת חברתית.

בשישי בערב התחיל לדגדג לי, אמרתי לו תתארגן ניסע למועדון קרוב.

הגענו ב1 בלילה למועדון, ריח ניחוח מוכר של שעוות נרות, זיעה וסיגריות.

מוזיקה שלא תמיד מתאימה לסאשנים עצמם, אבל קטונתי. נכנסו למועדון, פעם ראשונה שלו שם, פעם מיליון עבורי. נהנתי לראות אותו חוקר בעיניו, מסתכל סביב. בלשב מסויים זה התחיל לעצבן אותי, הוא לא מתרכז בי!! דרשתי פוקוס עליי. 

מרגע שנתתי את הדרישה, עיניו לא משו ממני.כל כך נהנתי מהפוקוס, מהעיניים החרמניות שלו. רקדתי והתערטלתי על גופו, כאילו היה אחרון הגברים בעולם.

ברגע אחר משכתי בידו וגררתי אותו אחרי למטה, התיישבתי על הספה הפנויה  "תראה לי את מקומך".

חיש מהר ירד ככלב טוב על ברכיו והתחיל ללקק את כפות רגליי, בהונותי. 

רבותיי, ההתמסרות שלו היא באמת אחד למיליון

התענגתי!!!

באיזהשהוא שלב, היה איזה שוביניסט עם זוגתו שחיכה שאפנה את הכיסא. התלונן בלי סוף על הפינוק הארוך שמקבלת, ושעבר זמן המסז'. איחלתי לו שיכאב לו עוד הרבה ולזוגתו שתחווה פינוק כשלי ונפנפתי אותו. לאדם דומה הייתי נשואה שנים רבות  מידי, אחד שחושב שכל העולם שלו והכל מתנהל לפיו.

הכי כייף היה לי לתת לו לחכות לשובינסט הזה, הכי כייף היה לי לאחל לאשתו מציצת רגליים, הכי הכי היה כייף לצחוק בהנאה גדולה בזמן שמתענגת ומדמיינת כיצד את ביציו אני מוחצת ולא את של הביצ'י שלי.  

אחרי מילותיי הם נעלמו, וההנאה נגמרה חזרנו למועדון.

עוד קצת ריקודים ולבית של חברים.

שבת נחמדה בסהכ.

ברצוני להעלות תמונות, בגלל שאין לי מנוי

אינני יכולה.

פספוס.

כל יום עושה איתו דברים חדשים.

נמצאת בסטוק, הדמיון רץ מכל הפריטים שיש.

לקחתי מהדקים קטנים, תופסני דפים שעומדים לקבל העברה לתופסני פטמות.

משום עבר להיות תוספני ביצים.

(אנחות הכאב שיצאו ממנו, משהו. חיוך רחב התפרס על פניי מכל אנחה). 

לקחתי גם גומיות משרד, החומות. אלו שברגע שנוגעים בעור תופסים כל שערה ומכאיבים כאב עז.

לא אגלה מה עשיתי איתם.

בשביל זה צריך תמונות

אבל אופס, אין מנוי. אין תמונות

אגב, לקחתי על עצמי משימה, השטחת ביצים.

אעדכן.

מה יש?

עוד לפני שהכרתי אותו, רציתי אישה.

מאז שהוא פה אני מחליפה פנטזיות בראשי ללא הרף.

פעם אישה עבורי ולשחק בו.

פעם גבר רק עבורו ואני בצד, מצטרפת שבא לי.

הפעם זה זוג. כמונו. 

אני רוצה לילה של שגעת טובה עם עוד איש/ה. זוג.

הימים האחרונים היו עמוסים.

טיול, עבודה, ילדים ואזכרה שנתיים לאדם שהביא אותי לעולם.

בזמנים האלו מעבר בין מגוון הרגשות הוא חד ומהיר.

רגע אני מודה על כל מה שיש לי, רגע בוכה על מה שהלך. ממש כמו יום הזיכרון ועצמאות. 

מזלי שהוא לצידי כעת, הוא מכיל אותי ועוזר לי לאיפוס אם לרגע שואפת יותר מידי עמוק, אפילו עד כדי מחנק. הוא שם לשים לי יד על הגב, להרגיש כמה אני כן חזקה ולהפוך את השאיפה פנימה לעוצמה ולא חולשה. זה עוזר. מאוד.

בלילה, שאנחנו שוכבים במיטה, שם אני מרגישה שאני חוזרת לעצמי. שם אני לובשת את העצומה האמיתית שלי ומחצינה אותה.

בלילות אני מוציאה עליו הרבה אנרגיות, חלקן טובות עם המון נשיקות, לטיפות. הרבה מגע רך, הוא הופך להיות האישה שלי. אני מזיינת אותו יותר בעדינות, גופי מתעקל בכל חדירה ויציאה ממנו, הופכים להיות כאחד. ובמשב רוח קל הרוך ממני נעלם. כמובן שהוא עונד את חגורת הצניעות שלו בעיקר שאני מדינת אותו, לראות זין רופס זה לא דבר מחרמן.

בזכות החגורה הביצים והזין כבר נמחצים אז אני אוהבת לתת את המגע שלי למחיצה הכי דק שאפשר. הכי חזק שאפשר. ככה שאין כמעט ביצים חוץ מ2 גולות קטנות ודוחות. וזין קטנטנן וריק מבפנים. לא נשאר הרבה אז אני מדמיינת אותו כאישה וזה מחרמן אותי יותר ויותר.

בשלב זה אני כבר באקסטזה, החלק האחורי של סטארפון משפשף אותי בדיוק במקום הנכון.

אני באטרף עליו, חזק, ללא רחמים.

הוא נאנק מהנאה, מעוצמת הכאב.. הפטמות שלו זקורות ואצבעותיי מוצאות את הדרך אליהן במהירות ומוחצות גם אותן.

ככה פורקת את כל האנרגיה עד שתמו כחותיי. אני מסופקת לעת עתה.

אותו משאירה עם רצון לעוד.

נשכבת לצידו שגבי מופנה אליו, עכשיו תרדים אותי עם פוצ'י מוצ'י בגב עד שארדם.

לילה טוב

תה עם נענע טרייה מהגינה והעוגה שלי.

בבוקר לא צריך הרבה לרצות אותי, חיבוק, ליטוף, תה ועוגה. גורם להתחיל כל בוקר מלאת אנרגיה.

כשזה קורה ברציפות לאורך תקופה, זה נהפך הרגל וזה הרגל מפונק. כל חיי אני הייתי המרצה, המקריבה.  פתאום, שמתי לב "שהתרגלתי" לפינוק הזה. מודה, לא אהבתי את ההרגשה הזו. משהו כל כך פשוט ומלא בכל כך הרבה תוכן, אסור לו לקבל מקום של הרגל.

אתרגל בשמחה שהפרצוף שלו עמוק בתוך התותה שלי, רק נושם אותו במשך שעות. אתרגל באהבה לעיסוי כפות רגלי והליקוקים (אני נמסה מזההה) כל ערב. אבל, להתרגל להתעררות כל בוקר בפינוק מעט הלחיץ.זה המובן מאליו וכן הפינוקים האלו לעיתים גם גורמים לחוסר שאפתנות. באותם רגעים כל כך טוב, לא צריך יותר מזה. וזה אפילו לא קשור אליו.

החלטתי באותו הרגע עם עצמי, בנוסף להודיה לשם בכל בוקר על הודיה נוספת, על הדברים שאני לפעמים לוקחת מובן מאליו, למרות ששום דבר לא מובן מאליו.

היום התחיל בעצלתיים.

אחרי התעוררות מוקדמת של פוצ'י מוצ'י לצידו ובדיקה שהוא אכן ישן עם חגורת הצניעות שלו כמתבקש. חזרתי לנמנם ונמרחתי במיטה עוד קצת, מנצלת היטב את היום החופשי שלי. התה עם נענע ועוגת השוקולד המטריפה שהוא מכין לי קבוע, כבר חיכו לי בצד שאתענג עליהם.

הוא יצא לעבודה, נשלחה לו הודעה שהתחממות הביצים שלו לאורך הלילה והבוקר משמחים אותי. ככה בפשטות. זה כבר 9 ימים שהוא עם החגורה ללא הורדה פרט למקלחת. הוא בוער וחרמן תמידי ואני עפה מזה. 

אין לי כל התעסקות עם ענייני הבית יותר אז יצאתי לזמן איכות עם חברה.

המוח שלי כל כך משוחרר, אין עוד עומס של משימות שלא נגמרות. אין עוד לחץ להספיק הכל. אני רגועה.

עד שחזרתי לבית, הוא כבר הגיע.

הרחתי את הכביסה שהספיק לתלות, את הרצפה השטופה אפילו הספיק להכין משהו קליל לאכול.

כמובן שקניתי לו סינר עם תואר, ולראות אותו כל פעם עם הסינר, זה מקבל משמעות חדשה עבורי. ביטחון בעיקר בנו. 

בלילה שנכנסו לחדר, בסוף היום,

נעלתי את דלת החדר, נכנסתי למקלחת ולבשתי את הזין שלי, זה שהוא אוהב במיוחד. בזמן הזה ממנו ביקשתי לחכות כאשר הוא לבוש רק בחגורת הצניעות שלו על המיטה, תחת מגבת.