זה הרגיש כאילו זה היה כל כך קצר שזה בקושי רק התחיל אבל הכאב והעצב כאילו היינו ביחד כמה חודשים לפחות.
לא רציתי שזה יגמר. ראיתי בך כמשהו לטווח רחוק.
סיפרתי עלייך למשפחה וגם אתה התלהבת ממני ללא הפסקה.
התאהבתי בך במהירות האור.
ראית אותי
ראית את הילדה שבתוכי
ראית את הכאב שלי
הרגשת את כולי
אבל הטריגרים היו קשוחים מידי...
כנראה ככה זה כששני אנשים דומים אחד לשני יותר מידי. מצד אחד אפשר להזדהות אחד עם השני יותר מכל בן אדם אחר כי זה כמו להסתכל למראה. אתה יודע בידיוק מה הבן אדם השני צריך.
מצד שני מינוס ומינוס לא שווים פלוס.
אם לשנינו יש חסכים מסויימים, אנחנו לא נהיה במקום שנוכל לתת לשני מעצמנו.
ושנינו בחסכים גדולים.
ושנינו אנשים מרצים. אבל אני פחות נאמנה לעצמי מאשר אתה.
כנראה זה למה כל מפגש איתך השאיר אותי מרוקנת.
זה דרש ממני משאבים שלא תמיד היו לי... להיות רגישה אלייך ולצרכים שלך, להזהר לא לפגוע בך, לצעוד על קליפות ביצים.
אבל לא מהסוג הרע. לא פחדתי שתתעצבן עליי או תתרחק ממני אם אפגע בך, פחדתי לפגוע בך כי אני יודעת איך זה מרגיש שעושים לי את זה. פחדתי לראות את הכאב בעיניים שלך. לא רציתי לפגוע בך כי אהבתי אותך.
בעצם האם אני אהבתי אותך? אני חושבת שכן... אבל אני לא יודעת מה זה באמת אהבה. את זה אני כבר הרבה זמן לא זוכרת.
אני יודעת מה זה לאהוב את החברים שלי ואת המשפחה שלי.
אבל בן זוג? אני מרגישה שאני לא סומכת על עצמי.
ירד לי כל החשק למצוא זוגיות
כל פעם אני נכוות מחדש
אז לא נשאר הרבה חוץ מלשבת פה ולבכות ולשחרר. לשחרר אותך. למרות שלא בא לי... הטוב היה כל כך טוב. עשה לי כל כך טוב...
אני מתגעגעת לחיבוק שלך
השיר הזה עכשיו קיבל משמעות חדשה
