ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

נעול. שלה.

זה התחיל כעוד בלוג שמתאר את החיים שלי בכלובון צניעות.
מה שקרה מאז שננעלתי - לשיפוטכם.
לפני 8 חודשים. 2 בספטמבר 2023 בשעה 13:09

 

 

 

סורי שעצרתי באמצע, צריך לבנות מתח. נראה גם שלא אעלה עוד בתקופה הקרובה מסיבות אישיות (אם כי אחזור מהר מכפי שהייתם חושבים), אז בינתיים זהו לזמן הקרוב.

 

 

אז אני עם עיניים קשורות בסרט משי וידיים קשורות הדוק בחבל, שכוב על שש, וחוטף הצלפות בטוסיק. היא מסיימת להרביץ לי, אני מנסה לחזור לנשום, ומחכה שהיא תשחרר אותי ותחבק כמו שהיא עושה אחרי כל עונש. היא משחררת לי את העיניים, אני מגיש לה את הידיים הקשורות שתשחרר לי אותן – והיא מודיעה לי שלא. אני נשאר קשור. עד מתי? לכל הלילה.

אני בהלם. קודם כל, היא אף פעם לא קשרה אותי בידיים, בכלל, עד עכשיו. וכמובן שמעולם לא ישנתי קשור. כלומר כן פעם אחת, מיוזמתי, כששמתי לעצמי אזיקים, אבל זה היה שונה לגמרי ואזיקים נותנים קצת יותר חופש תנועה. הפעם אני קשור בחבל, כשהידיים כמובן מוצמדות חזק אחת לשניה, ואין לי בכלל אפשרות לזוז. מהר מאד הבנתי שגם הפעם שום תחנונים לא יעזרו ושבכלל אני צריך להגיד תודה שהיא לא קשרה לי את הרגליים וזה כי לא היה לה כוח לקום איתי באמצע הלילה כשאני הולך לשים משחה שתרגיע את הכאב מהכלובון. גם הפעם היא עמדה על זה שאודה לה על העונש הכי קשה שקיבלתי ממנה אי פעם. זה היה לי ממש קשה.

השפלה נוראית.

להודות על זה שהיא קשרה לי את הידיים ללילה שלם!!! כשאני עדיין עם ידיים קשורות, ויש לי עוד לילה שלם להיות קשור!!!

כמובן שהודיתי לה בסוף, היא לא השאירה לי ברירה.

לא מאד ישנתי באותו לילה. זה כמעט בלתי אפשרי לישון ככה. לשמחתי, בבוקר היא שחררה אותי מיד איך שקמנו, אבל מיד כשהיא יצאה לעבודה היא הורתה לי להיקשר באזיקים להמשך היום. המשך העונש, היא קראה לזה.

עבר קצת זמן, ושוב הייתי צריך להיענש כשהיא שכחה את אחד מהרוטטים בחוץ (לטענתי. לטענתה אני החבאתי אותו כדי שהיא לא תראה ותכניס לקופסה הנעולה. אני טוען שלא החבאתי אלא הנחתי במקום שבו היא לכאורה יכלה לראות, אם כי זה באמת לא בלט) ואני ניצלתי את זה ואוננתי. חוץ מזה גם צברתי כמה וכמה פסילות, כך שידעתי שהעונש שלי הולך להיות קשוח. בלילה של העונש אשתי קשרה אותי באזיקים למיטה, קשרה לי את העיניים בסרט משי והניחה עלי קוביות קרח תוך כדי שאני צורח כי זה כואב ממש. בהמשך הגיעו המכות, הצלפות שוט בעוצמה מטורפת על הטוסיק והגב כשאני מאולץ לספור. קיוויתי שהיא תסתפק בזה, כי באמת חטפתי ממנה מכות רצח, אם כי ידעתי שאין הרבה סיכוי. כשנקשרתי למיטה חששתי שהיא תשאיר אותי ככה ללילה, אבל לשמחתי היא שחררה לי את האזיקים אחרי העונש. קיוויתי שזה הסתיים, אבל כשהיא סיימה להרביץ לי – היא כמובן הכריחה אותי להודות לה, כמו שהיא אוהבת ואני שונא, ואז לקחה חבל וקשרה לי את הרגליים ללילה. היא השאירה לי קצת מרווח שאם אני צריך לקום לשירותים או משהו שאוכל ללכת בלי להעיר אותה, אבל הזהירה אותי שלא אעז לשחרר את הקשירה עד שהיא לא משחררת אותי. לא ממש חשבתי לנסות, וזה גם לא היה כל-כך נורא, הקשירה ברגליים. לא הכי כיף, אבל סך-הכל הייתי מרוצה שככה היא סיימה את העונש כי חששתי ששוב אשן עם ידיים קשורות או משהו, וזה באמת סיוט.

מאז, כבר קרה פה ושם שהיא שכחה את אחד מהרוטטים בחוץ, אבל היא לא תמיד שמה אותי באזיקים כשאמרתי לה. הפחד מלישון קשור שוב עשה את האפקט. אם כי, באחד מהימים האלה כשאמרתי לה שאני חרמן נורא והתחננתי שתאשר לי לאונן או שלפחות תקציב לזה עונש קל יותר ולא תקשור אותי ללילה שלם – היא שמה אותי באזיקים, כדי שלא אתפתה בטעות לאונן.

לפני כמה ימים, למשל, היה לי איזשהו אירוע, שלכבודו היא רצתה לשחרר אותי ושנשכב. הייתי מאד עייף, ולא הייתי מוכן לזה. אז נורא שמחתי להשתחרר, אבל ידעתי שהסקס לא יהיה משהו וכנראה יגמר מהר מדי, ולא יהיה מספק לשנינו. היא נתנה לי לבחור, אם אני רוצה לישון משוחרר או להינעל ולקבל סקס ביום אחר בשבוע. בחרתי לישון משוחרר, כי קיוויתי שאקבל סקס בכל מקרה ביום אחר בשבוע. היא הסכימה, ולראשונה מזה הרבה זמן ישנתי משוחרר בהסכמה. כן היה איזה לילה שישנתי לא נעול, אבל זה היה כי באחת מהנעילות העור של הזין נצבט והיא נתנה לי להישאר לא נעול עד שזה יחלים כי זה כאב נורא וחששנו שזה אולי יהיה מסוכן, אבל זה לא היה מתוך שחרור אז זה לא ממש חלק מהמשחק.

אמנם, מובן שמיד כשקמתי הבוקר היא שלחה אותי להינעל. אבל עדיין חרמן מאד, וגיליתי שיש רוטטים בחוץ שהיא לא נעלה בקופסה. שלחתי לה, במחשבה די נואלת שאולי הפעם היא תסכים באיזשהו תנאי או משהו, וכמובן שהיא אסרה עלי לגעת בהם ולא הסכימה להוריד מהעונש אם אעז לאונן. אבל אני חרמן ממש, ולא יודע אם אצליח להתאפק. לרגע היא אמרה שאקשור את עצמי, אבל ביקשתי שלא והיא לא המשיכה עם זה. וידאתי שהיא בסדר עם זה שאני לא נקשר, שזה לא ייחשב לי פסילה, והיא אישרה שאני יכול להיות לא קשור.

 

 

זהו בינתיים. נתראה עוד תקופה קצרה. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י