תאר לעצמך את התמונה הבאה. אתה מסתובב איפשהו בהרי יהודה. אולי מטייל, אולי קוטף כל מיני תאנים ועשבים. אתה נכנס למקומות שמעולם לא היית בהם. מהמקומות שרואים מרחוק מהאוטו או מהרכבת. אבל התמונה הזו לא מושלמת באמת. אתה גם שייך למישהי ואתה חושב שאתה עדיין עצמאי. היא לא חושבת ככה והיא כל כך מכירה אותך שהיא יודעת איפה אתה נמצא בכל רגע.
זה לא סיפור על ציד, כי היא לא צריכה לצוד אותך. היא מזמן תפסה אותך. עכשיו אתה רק מסתובב, נכנס למערות, מסתכל על השמיים, אבל יודע את מה שהיא יודעת. לא תצליח להתרחק יותר מדי. אין מקום כזה בעולם. יכול להיות שבגלל שנעלמת אתה תיענש אחר כך. אבל זה לא קשור לשום פנטזיית ציד. הציד כבר נעשה והגחלים כבר דולקות מהרגע הראשון שהכרתם. מדי פעם היא מסובבת אותך, ולפעמים היא טועמת קצת. אתה צריך אותה כדי להמשיך.
הלכת הרבה ברגל, הרגליים כואבות ואתה שוכב שם על הדשא. מסתכל לשמיים. לאינסוף. אתה מרגיש חופשי כי אתה פתאום מבין שוב את המקום הזה שלך. בתוך הכיס של מישהי אחרת. כי יש כמה הגדרות לחופש. כאלו שבתוך עולם, כאלו שבתוך ראש וכאלו שבהם אתה לא יכול בעצם לעשות כלום. לא לקרוא, לא לכתוב, לא להבין כלום. רק להיות עצמך ולקבל הכל, כי זה מגיע לך.
