Pretty Devil

ומדי פעם גם לי קצת נמאס,

וגם לי מותר לבקש יחס,

וזה לא גורע ממני במשהו. 

מדי פעם להישאר,

ולא רק ללכת.

אבל לפחות חזרתי לטיפול השבוע,

אולי זה יעזור מספיק.

לפעמים, כל מה שצריך זה-

צמר בגוונים סתיו ומסרגה חדשה,

כוס שוקו טעים,

מישהו שיגיד שהוא גאה,

מרתון תוכנית ישנה וטובה (המפץ הגדול),

מישהו שמחמיא ודוחף קדימה,

זמן מנוחה במקום שקט,

מישהו שידאג כשקשה לדאוג לעצמי,

מקום נוח לחזור אליו.

לפעמים כל מה שצריך זה-

שמחר לא יהיה יום ראשון ושנתחיל ישר סופ"ש נוסף.

תהיות בעקבות המלחמה (שעדיין קיימת מבחינתי לטובת מי שבדעה שהיא נגמרה),

האם למי שלא היה פיזית בלחימה עד כה או בגזרת העוטף ב7.10 או בתגבור באחת הגזרות האחרות, יכול להרגיש טראומה או שזה משהו אחר? 

האם לאנשים שנחשבים "עורף", מותר להרגיש שהם עברו טראומה?

תוהה לעצמי, כי התחושה העצמית היא שלא, שיש אנשים שיותר "זכאים" להרגיש טראומה, ושבמקרים כאלו צריך פשוט להתמודד ולהמשיך כי זה לא מספיק טראומתי. 

ברור לי שמבחינת ההגיון, הרציונאל, כל אחד יכול להרגיש טראומה ממשהו אחר ושזה בסדר להרגיש ככה.

אבל כן. מצד שני, ההרגשה היא שלא.

דעות? מה לגיטימי כיום?

עורכת-

כמובן שבמידה וישנה טראומה- מומלץ לפנות לאנשי מקצוע רלוונטי.

תוהה לגבי תחושת האשמה בנושא.

She said, "You think the devil has horns? Well, so

did I

But I was wrong, his hair is combed, and he wears a suit and tie

He's nice, polite, he'll catch you by surprise

A smile so bright, you'd never bat an eye"

Said she was in a hurry

That's when she met him Sunday walking down the street

She dropped her bag, and it fell to his feet, he got down on one knee

He handed her the purse and gave a warning to her saying

"Miss, you know, the devil has horns, he's out tonight

Walking 'round downtown carrying a gun and knife

He'll fight, you'll die, but you'll see him clear his light

An evil sight, you should know the warning signs"

So then he walked her to her home

He said, "A pretty girl like you can't be alone

Because the devil, he will take all that you own

And he'll strip you to the bone"...

(Devil in disguise- Marino)

שתכלה שנה וקללותיה, ותחל שנה וברכותיה.

שנמצא מה שמחפשים,

ואם אפשר גם קצת שקט.

לפעמים תוהה איפה המקום שלי?

והאם יש מקום מפלט? 

או בשביל מה?

שהתוצאה בסוף זה בניית חומות.

מדי פעם בא לי שמישהו יהיה גאה בי,

הכוונה לא על דברים משמעותיים,

אלא על דברים קטנים,

על זה שגררתי את עצמי מהמיטה לעוד יום בעבודה,

על זה שעשיתי משהו אחרי העבודה ולא שקעתי בכלום,

על שהתקדמתי ביעד כלשהו אישי,

על זה שאכלתי אוכל לצהריים במסודר.

לפעמים צריכה שיגידו לי את זה במהלך היום,

גם אם זה לא יום קשה,

גם אם לא עשיתי הרבה.

או לפחות ככה זה מרגיש,

שנשאר רק החור בחזה.

לא יכולה עוד עם המבצעים. המלחמה.

לא בטוחה עד כמה דומה, אבל לפחות זה חמוד.

בספר שאני קוראת, רשמו משהו בסגנון- 

"גם אם יש מיתון, לרצח תמיד יש ביקוש, תמיד אנשים ירצו לרצוח מישהו". 

זה לא עיקר הספר, אבל זה תפס אותי, 

אם תמיד אנשים ירצו לרצוח מישהו,

האם זה עובד גם על בדסמ? 

תמיד אנשים ירצו לשלוט? להישלט? 

האם זה גם לא יושפע ממיתון? ממלחמה?

מניחה שהתשובה להכל זה כן.

גם אני שוקלת לקחת הפסקות לעיתים,

גם לקחתי לפעמים. 

אבל לרוב אני חוזרת, 

ממה שאני רואה גם אחרים. 

סתם משהו לחשוב בסוף יום ארוך. 

בפוסט הראשון רשמתי על אי אהבתי לחסה, 

לעומת זאת, סינבון זו אהבה. 

חייבת לציין שסינבון של סינבון שפתחו לאחרונה בארץ, מוצלח בהחלט.

הקלאסי כמובן.