יששכר בן-יעקב בראיון עבודה
--------------------------------------
מתישהו בשנת 2019, יום שטוף שמש בעיר הגדולה. יששכר בן-יעקב מגיע לראיון עבודה אצל הדומית הכי מפורסמת בארץ. לא נגעתי.
בוא, אני לא באמת צריכה אותך. אחד המשרתים שלי הכין לי רשימת קשר של כמה מאות שמות. כל מה שאני צריכה לעשות זה ללחוץ send, וכל העבדים האלה מקבלים הודעת ״תביא את התחת המשומש שלך לפה במיידי״. תוך פחות משעה, אני יכולה לגייס מאות לוזרים מריירים מחוץ לדלתי, כולם על ארבע, עם כרטיסי אשראי בין שיניהם, ודמעות התרגשות והוקרה בעיניהם. אתה לא מבין איזו זיקפה הם מקבלים כשאני מושיטה יד ענוגה אל פניהם ושולפת את הכרטיס מהפה שלהם, תוך ליטוף אגבי על ראשם של הכלבלבים, שלאחריו אני רומסת להם את הראש ומכריחה אותם לאכול עפר לרגליי. עומד לך כבר? הפרצוף שלך אדום והעיניים שלך פעורות לרווחה. ברור שאתה מגורה. תירגע, תרגיע. איך אמרת שקוראים לך?
תבין, יש לי יותר כסף ממה שאני יכולה להוציא, הודות לעבדי הפינדום שלי שדואגים לנזילות קבועה. יש לי כל כך הרבה זוגות נעליים, שאפילו אם מהיום והלאה הייתי נועלת זוג אחד חדש בכל יום בשארית חיי, לא הייתי מספיקה להשתמש בחצי מהם. יש לי עשרות מכוניות, כ״א שווה 200 אלף לפחות, ורשימה אינסופית של נהגים פוטנציאליים, המתחרים זה בזה עבור הזכות להסיע אותי. יש רק שיר אחד שמותר לו להתנגן כשהם מסיעים אותי ״ baby you can drive my car ״ מצחיק, לא?
יש לי אחוזה ענקית בכמה ערים ראשיות, כולן מאויישות על ידי צוותי השירות הטובים ביותר שאי פעם שירתו מישהו ברדיוס של אלפי קילומטר. אני חכמה ומוצלחת, יפהפיה שאין דברים כאלה, ובלי להגזים, נסגדת על ידי מאות אלפי עוקבים. אנשי עסקים ופוליטיקאים מתחננים שארשה להם להזמין אותי לארוחות מפוארות. נשים רואות בי מנטורית. ומי אתה? אני לא מכירה אותך, קרוב לוודאי שלעולם לא אראה אותך, ושלעולם לא תצליח לגרום לי לענות לך להודעות. אז תגיד לי, שטיחון, באיזה מציאות אתה מעורר בי גרם קלוש של עניין? פשוט תקבל את זה. זו המציאות. זה אמיתי. מצידי תדפוק את הראש בריצפה, תאכל לכלוך ולך לישון מרוב ייאוש.
מה אתה אומר? יש לך רשימת הצעות? אתה באמת חושב שאמצא בך איזשהו שימוש? מה למשל, סמרטוט? אה-אה-אה. סתום. אתה לא מדבר עד שקיבלת רשות. זחל לפה. שים את הפרצוף שלך על הריצפה. תביט בנעליים שלי. לא אמרתי ללקק, אידיוט! צריך הרבה הכשרה כדי לעלות לדרגת מלקק-נעליים שלי. פשוט שים את הסנטר על הריצפה ותמתין להוראות, בתשומת לב מירבית. טוב. בוא נראה מה יש לך ברשימה.
אתה מציע את עצמך בתור ״ליצן-צמוד-למסיבות-כדי-לשעשע-חברות-שלי״? איזה מתוק! אבל אין לך מזל. יש לי כבר 5 כאלה. אתה לא תאמין כמה נמוך הם ירדו רק בשביל שאגרור אותם בקולרים שלהם, על ארבע, מול החברים שלי. אתה חייב לשמוע מה קרה בפעם שעברה! זה היה יום הולדת למישהי, ובתור מתנה, הבאתי את המרצה שלי מהמכללה, ארוז בתוך קופסת מתנה גדולה, בעירום מלא, ידיים קשורות מאחורי הראש, ומברשת קשורה לפה. שלוש שעות הוא חיכה בתוך הקופסה, בחושך. איזה צחוקים היו כשפתחנו את המתנה! אל תשאל.
״מצחצח נעליים״ — נו באמת. נראה לך?? יש לי איזה 300 סמרטוטי נעליים. הם קונים ממני נעליים ישנות, קונים לי נעליים חדשות, וניזונים מהאדמה שאני דורכת עליה. תמיד מצחיק אותי כמה אושר מביא לאנשים הלכלוך בסוליות הנעליים שלי. מעולם לא חבו גברים רבים כל כך, אורגזמות טובות כל כך, לנעליים של בחורה אחת קטנה — מואה.
״מימון מלא לארוחות ערב ״ — אווווו - מעניין. אבל איחרת קצת. יש לי 10 כאלה. לא שילמתי על ארוחת ערב מ 2013. אני בוחרת מישהו מהם אקראית, והם מיד משלמים. חוצמזה, המקומות בהם אני מבקרת למטרות ארוחות ערב הם way over היכולות שלך, חמוד.
״אם ארוחות ערב תפוסות, אז נסיעות לחו״ל״ — אתה צוחק עלי?! אני ההתגלמות הנשית של יורדי הים הקדמונים, אלה שהיתה להם אישה בכל נמל. יודע למה? כי יש לי עבד בכל שדה תעופה! הם מחכים לי, לבושים בחליפות ארמאני שלהם והשעונים שלהם שעולים 4 ספרות מינימום ביורו, עם הקלאסה והסטייל האירופאי המאופק שלהם. כשאני צועדת לתוך אולם הנכנסים הם מנשקים אותי בעדינונת על הלחי, נושאים את מזוודותיי כמו משרתים, משכנים אותי בסוויטות הפאר המדהימות ביותר שאפשר למצוא, ומשקיעים את מיטב מרצם וזמנם בסגידה הארד-קור. הם כאלה חמודים! לא, סנטר-בריצפה קטן. אתה לא בליגה שלהם. אבל אתה ממש מנסה! אתה יודע מה? אני מרשה לך לנשק את סוליית הנעל שלי.
״אם שום דבר אחר לא פנוי, אז יועץ אישי״. אתה רוצה להיות מה?! יועץ אישי?! חחח. איזו מקוריות. חייבת להגיד, דבר כזה עוד לא שמעתי. הם רוצים שאזיין אותם, ממש או מנטלית, או שהם רוצים להיות עבד רגליים, או קוקולדים. כמה מהם רוצים להיות עבד שירותים שלי, בעלי רעב וצמא תמידיים לכל הפרשה שלא תבוא מהגוף האלוהי שלי. אחרים בקטע של פינדום, מאושרים לממן את סגנון החיים שלי, ויש כאלה שרוצים להיות נהגים שלי, שמחים להמתין לי שעות ליד מכון כושר, מועדונים, מסעדות, ומה לא. אבל יועץ אישי?! זה חדש. אתה בטח ממש נואש! אתה יודע מה? אין שום דבר שאני יכולה לעשות איתך. אתה לוזר מושלם, חסר שימוש טוטאלי. אתה מוכן להקריב את חייך בשבילי, להרוס את כל מה שאולי אי פעם בנית, ולהקדיש את עצמך לגמרי לשירותי. וואו, אני כמעט מרחמת עליך.אבל אתה יודע מה, אני לא אעיף אותך ככה סתם. אתה כבר פה, זוחל על הריצפה מתחתיי, אז תסיים ללקק את כל הלכלוך מסוליות הנעליים שלי. אני אניח רגע את הרגל על הפנים שלך. יש לך כמה שניות לסגוד - רק במבט — לרגליים שלי, לפני שהנעל שלי תכסה את שדה הראייה שלך, וכל מה שתראה זה לכלוך שהיית יכול לקבל אחריות עליו, אבל אפילו את זה לא קיבלת. בערך בעוד 30 שניות, אתה תלך מכאן עם טעם מריר בפה של לכלוך מהנעליים שלי, וטעם עוד יותר מריר מזה שאתה כישלון גמור, אחד מני רבים, ואין לך מה לעשות חוץ מלקבל את זה. עכשיו תתנדף, סמרטוט. תלקק את הנעל ותעוף מפה.