שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Dear Daddy

סודות כמוסים מהחדרים האפלים של הזיכרון והדמיון.
לפני 10 חודשים. 2 ביולי 2023 בשעה 14:10

הצלחתי דאדי הצלחתי.

אתה יודע איך?


לא יכלתי לקום מהמיטה בלי לגמור. אז המשכתי בסיבובים עדינים עד שנפתח פורטל קטן שלקח אותי ליקום מקביל. ביקום המקביל אני יוצאת לדייט, עם איזה בחור שהתחיל איתי בתל אביב. ואתה כמובן יודע, איך הוא נראה ומה הוא אמר לי, כי אתה אוהב לדעת את כל הפרטים. איפה אנחנו נפגשים ומתי ומה אני אלבש (ביקום המקביל אולי גם על זה אתה מחליט) ואני יוצאת עם המשחק שלנו בתוכי, ואתה מוכן להטריף אותי מרחוק.

וככה אני מגיעה לבית קפה בפלורנטין, בגופייה שחורה קטנה ובג׳ינס שאני בכלל לא כל כך אוהבת לשים אבל איך שאני נראית בו טוב. ויש לי זוג עגילים קטנים כסופים שלא נראים זולים כמו שהם באמת והם מתאימים בדיוק לשרשרת הקולר הכסופה והעדינה שלי. וככה אני יוצאת, עם עור חשוף לשמש התל אביבית, לפגוש בחור שאני לא יודעת אם הוא לגמרי לטעמי, אבל אני נהנית להפעיל את מיטב קסמיי על בחורים אקראיים וכך היה. ואני יושבת וצוחקת וקצת מתקרבת לבחור. אולי הוא כן לטעמי, דווקא מצחיק ואפילו קצת שנון. ויש לו שיניים יפות. אני מחכה. מחכה לרטט בין הרגליים.

נו?

הוא איננו. תכף ההפוך הקטן על שיבולת שועל ייגמר וגם הקוראסון שקדים ואף לא רטט אחד קטן.

אני בודקת את הטלפון.

 

        ״קומי לשירותים״

                 לפני שתי דקות.

       הלב שלי פועם במהירות.

 


              ״עכשיו״

                עכשיו.

          עוד יותר מהר.

 


״אני כבר חוזרת״ אני קמה והולכת לכיוון השירותים. ילדה טובה כזאת. הלב שלי פועם בחוזקה. איזה הוראה תתן לי?

 


אני מסתכלת במראה שמחוץ לתא הבודד. השיער שלי קצת פרוע, הלחות הקיצית של תל אביב לא עושה איתו חסד, אבל אני עדיין יפה, העיניים שלי בורקות מהתרגשות והשרשרת נוצצת על עורי השזוף. פתאום עומד מאחוריי גבר גדול. אני בקושי רואה את הפנים שלו במראה. הוא קרוב אליי מדי. אני מסתובבת והוא תופס לי בזרוע. מכניס אותי לתא הבודד וסוגר אחרינו. באת עד לכאן דאדי? אני לא מאמינה. כל הציפייה משתלמת כפליים. אתה מתנשף בכבדות. אני בקושי נושמת. נדהמת מההפתעה. לרגע אני חושבת על הבחור המצחיק וקצת שנון עם השיניים היפות שמחכה לי בשולחן עשרים ואחת שנקרא שולחן עשרים ואחת למרות שיש רק עשרה שולחנות בכל בית הקפה. הוא עוד רגע יסיים את האמריקנו הקר.

״על הברכיים״ אתה אומר ומפעיל את הרטט על העוצמה הכי גבוהה. הבחור בשולחן עשרים ואחת נשכח ממני חיש מהר.

 


ואז חזרתי, דרך אותו פורטל, כבר אחד בלילה ואני מותשת. כולי מתכווצת על האצבעות.

שוב ושוב. ושוב ושוב.

ושוב.

 


הצלחתי דאדי.

הצלחתי.

H2SO4 - נחמד
לפני 10 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י