ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לידה מחדש

לפני שנה. 20 במאי 2023 בשעה 15:37

עם האוכל בא התאבון, ועל כן ביום שבת נהדר זה אני הולך לענות גם על היום השני של אתגר הקינק הגדול.

והשאלה השנייה היא פשוט נהדרת, כי מה מרגיש יותר טוב מאשר לפרוס את כל רשימת הסטיות שלי בפומבי, תוך כדי שאני יושב במרפסת ונהנה מכוס קפה קר.
רשימת הקינקים שלי היא מעניינת, כי היא עברה אבולוציה. בכל שלב של התהליך רכשתי קינק חדש, ואני לעולם לא יודע מה יהיה הקינק הבא שארכוש.
תהליך האבולוציה הזה יתואר בפרטים נרחבים יותר בהמשך, אבל לעת עתה נסתפק בשלב הנוכחי שבו אני נמצא.
למרות שבפוסט הזה אני מתאר אך ורק את המצב הקיים, עדיין לסדר יש ערך ומשמעות, הקורא הסקרן יכול לנסות להסיק אותו בעצמו.

באופן מקרי - או שלא מקרי, הרשימה תכלול דברים אשר מכניסים אותי לסאב-ספייס מהר יותר משהפרטנרית שלי תוכל למצמץ.

חיזוקים חיוביים
זה כנראה הפטיש הכי לא פטיש שיכולתי לכתוב פה, אבל כפי שכבר רמזתי - הולכת להיות פה אסקלציה.
ועל כן, יש לו מקום - כי אין כמו התחושה הזו שמתעוררת בי שאני מקבל טפיחה על הראש עם המילים "כלבלב טוב".
בשנייה שאני שומע את החיזוק החיובי בוקע מפיה של הפרטנרית שלי, אני שבוי בקסמיה, ואעשה כל מה שאוכל כדי לקבל חיזוק חיובי נוסף.
ואם צריך להזיז את כדוה"א לצורך זה, ארוץ לחפש מנוף (10 נקודות לאדם שיזהה את הרפרנס).

כאב קל
זה בעצם הצד השני של אותו מטבע, אם חיזוק חיובי מכניס אותי מהר מאוד לסאב-ספייס, אז כאב קל משגר אותי לשם.
משיכת שיער, שריטות על העורף, נשיכות קלות.
אלה דברים שממיסים אותי והופכים אותי לשלולית, משם הדרך לציות מלא היא מיידית.

חוסר אונים וקשירות
זו רשימה בפני עצמה, אבל היא בעצם מייצרת פטיש אחד כולל - כנראה הפטיש המשמעותי ביותר שלי, הפטיש שגיליתי כבר בילדות (סיפור מרתק ומשעשע שיסופר בהמשך).
אין בי את היכולת להסביר במילים את התחושות הפיזיות והמנטליות שמתעוררות בי כאשר אני קשור ונתון לחסדיה המלאים של הפרטנרית שלי.
שילוב של התרוממות רוח, פחד מהלא נודע, ציפייה אינסופית.
התחושה הזו שבה אני שוכב קשור וחסר אונים, עם חושים מחודדים, רק משתוקק למגע קל מהפרטנרית, רק משתוקק לאינטרקציה איתה, רק משתוקק להרגיש אותה.
המשפט הזה גרם לי ללכת לאיבוד בתוכי, ועל כן הוא לא הגיוני.
משהו בקשירות וחוסר אונים נוגע במקום הכי עמוק בזהות המינית שלי, ברמה שבלתי אפשרי להסביר במילים.
יש שם אוקיינוס של מורכבות ורגש שאני לא יכול להעביר, והמורכבות הזו היא זו שגורמת לכך שלא כל אישה אשר תנסה לשים עליה חבל ואזיקים תזכה לשגר אותי אל המימד השביעי.
זה הכל סביב החיבור הנכון.

סטארפאון
יש לי יחסי אהבה-שנאה עם הקינק הזה, בגלל שהוא הקינק הכי מורכב לביצוע.
זה קינק שעבורי הוא איננו self contained בקינק נפרד, אלא מגיע בעסקת חבילה יחד על כל השאר.
אם אנסה להתעסק בקינק הזה ללא שאר הקינקים שלי, אגלה שאינני נהנה מהחוויה.
ברמה האידיאלית מבחינתי, אין זה מספיק אם הפרטנרית תשים את הדילדו ותחרע לי את התחת, למרות שעל פניו זה בהחלט מספק את הפטיש.
יש שם מורכבות גדולה, שכן הקינק הזה הולך יד ביד עם הקינקים האחרים שלי.

כלוב צניעות ו tease and denial
היהלום שבכתר. הקינק החזק ביותר שלי, הקינק המורכב ביותר להבנה, הקינק שאני מתבייש בו יותר מכל.
הקינק הזה מתאר יותר מכל את האספקט המנטלי עבורי, זה בעצם חוסר אונים וקשירות על סטרואידים.
הידיעה שאסור לי לגמור, או אפילו לקבל זקפה ללא אישור היא מפוצצת לי את המוח לחלוטין.
החרמנות האינסופית שגורמת לכל אירוע מיני הכי קטן להיות חגיגה.
אותה החרמנות מחזיקה אותי באופן תמידי on edge מבחינה מינית וזה תחושה ממכרת ומשכרת לחלוטין.
העבודה שאני מסתובב עם הכלובון מתחת לבגדים במהלך היום יום מוסיפה עוד רובד אשר מזכיר בעיני פטיש פומביות.
כלוב צניעות הוא סוג של ייצוג פיזי של הזהות המינית שלי ברמה הטהורה ביותר.

ולסיום - תמונה שממלישה את הפטישים שלי בצורה נהדרת, מקווה שביום מין הימים אזכה להיות אני בסיטואציה הזו.

לפני שנה. 20 במאי 2023 בשעה 14:53

באחד הבלוגים הנהדרים פה בכלוב ראיתי את אתגר ה"30 יום של קינק", שבהם בכל יום נשאלת שעולה כלשהי.
השאלות מצאו חן בעיני והרגשתי שזו תהיה הזדמנות טובה להכיר את עצמי טוב יותר, כי אין מה לעשות - רוסים אמיתיים לומדים דרך היד (או במקרה שלי, דרך המקלדת).
אשתדל מאוד לעשות בכל יום פוסט, אבל 30 יום זו מחוייבות רצינית, ועל כן אבקש מחילה מראש על כל יום שאפספס.
מבטיח שבסוף אשלים את כולם.

ובואו נתחיל עם היום הראשון
*כפיים והתרגשות מהקהל*

 

כמו בכל דבר בחיים, גם פה יש תשובה פשוטה ולא מדוייקת, ותשובה מורכבת ומתחמקת.
התשובה הפשוטה והלא מדוייקת היא שאני נשלט לחלוטין. בכל אינטרקציה מינית אני תמיד שם את הרצונות של הפרטנרית שלי מעל הרצונות שלי.
גם באינטרקציות וניליות אני ארד לפרטנרית, אלטף ואענג אותה. אעשה כל שביכולתי כדי שהיא תהנה מכל רגע, ושבסוף - תגמור באורגזמה מרטיטת רגליים ובקול תרועה גדול.
וזה כיף לי.
ועתה נעבור אל התשובה המורכבת והמתחמקת.
הזהות הבדסמית שלי יכולה גם לפרוץ החוצה בתור הדומיננטי, אני יכול להנות לקשור, להתעלל קצת, לעשות טיזינג אינסופי ולזיין אותה חזק.
ועל כן היה אפשר לטעון, שמדי פעם אני שולט או לכל הפחות - מתחלף.
אבל זו תהיה הטעייה חמורה מאוד, שכן גם כאשר אני בעמדה הדומיננטית באינטרקציה המינית, אני בעצם סוגד לפרטנרית, ובכל נקודת זמן ברור לחלוטין לשני הצדדים, שזה רגעי וזמני. והכוח תמיד אצלה. 
בכל רגע הסיטואציה יכולה להשתנות לגמרי.
כי אני לא באמת בשליטה, כי אני רק רוצה לסגוד לפרטנרית שלי ולהסב לה הנאה ועונג.
ועל כן, גם התשובה המורכבת לבסוף היא פשוטה - נשלט בכל רמ"ח איבריי.

לפני שנה. 19 במאי 2023 בשעה 23:30

לפעמים אין צורך להכביר במילים. 

לפעמים רק אפשר לגנוח וליילל.

לפני שנה. 18 במאי 2023 בשעה 10:52

באחד הראיונות המפורסמים שלו, ר'צרד פיינמן (פיזיקאי על ונגן חובב על תופי בונגו במועדוני חשפנות) הציג את הבעיתיות בשאלה "למה".
מצד אחד, ככל שנשאל "למה" נוכל להתעמק יותר ויותר בנושא מסויים ולרדת אל שורש העניין.
מצד שני, עם כל רמה כזו - כמות הידע וההנחות שאנחנו עושים גדלה משמעותית. כמות הידע המקדים הנחוץ לנו כדי לענות על שאלות הלמה גדלה אקספוננציאלית. לבסוף נגיע אל אוקיינוס של ידע מקדים, שלאדם שלעולם לא נחשף לתחום, יהיה בלתי אפשרי להבין.

וכאן אנו מגיעים אל אחת הבעיות שנתקלתי בה במהלך חיי. אני משתדל להיות כן ואותנטי לגבי הנטייה המינית שלי, לגבי העובדה שאני בדסמי בכל תא מגופי.
לכן, למרות שזה קשה, ולא נעים, יצא לי לנהל מספר לא מועט את השיחה הזו עם נשים אשר התעניינו "למה".

למה אני אוהב להרגיש חוסר אונים?
למה אני אוהב שמתעללים בי?
למה אני אוהב להיות נתון לחסדיה של המלכה?
למה אני אוהב להיות נעול?
למה אני משתוקק לזה?
למה אני צריך את זה?

ולכל שאלה כזו אפשר לנסות ולתת תשובות, להסביר את התופעה מכיוון אחר, שטחי יותר או שטחי פחות.
אבל בלי כל הידע המקדים, בלי כל ההבנה האמיתית - לא ניתן להגיע אל שורש העניין.
אנשים שמבינים, שבאמת מבינים, לא צריכים לשאול "למה", הם יודעים למה.
למרות שגם הם לא תמיד יודעים להסביר את זה.

אם אדם מן הרחוב ישאל פיזקאי "למה שני מגנטים נמשכים זה לזה" התשובה תהיה מורכבת וקשה לניסוח.
לבסוף, אחרי כמה רמות של "למה" וללא הבנה אמיתית של אוקיינוס הפיזיקה המורכבת התשובה תתכנס למשפט הפשוט "כי זה הטבע שלהם".
ובאופן זהה לחלוטין עבורי, אפשר לשאול אותי "למה אתה צריך את כל הבדסמ הזה?"
אם האדם שמולי מבין באמת את הצורך החמקמק הזה כי זה גם בוער בו, אז השאלה הזו נשמעת לו מצחיקה, כי הוא מבין ושחה באוקיינוס הענק שמתחת לפני השטח בעצמו, הוא מכיר אותו בדיוק כמוני. 

אבל עבור אדם פשוט מין השורה שבאמת ינסה להבין יצטרך בסופו של דבר להסתפק בתשובה אחת פשוטה
"כי זה הטבע שלי".

 

תמונה שקשה לי להסביר במילים מה היא מעוררת בי, אבל זה לגמרי הטבע שלי 

לפני שנה. 17 במאי 2023 בשעה 15:37

מצחיק איך החיים שלנו מתקדמים, לפעמים אנחנו טועים לחשוב שאנחנו מתקדמים בקו ישר קדימה.
כל יום נעשה צעד קטן קדימה, ולאורך זמן רב הצעדים שלנו יצטברו, ולבסוף נגיע אל היעד.

זה מה שהופך את הסיטואציה שלי לתמוהה בעיני, מה עלי לחשוב כאשר אני נמצא באותה הסיטואציה שהייתי בה לפני 7 שנים? עשיתי סיבוב ענק וחזרתי לאותה הנקודה. 

עובד בעבודה מאתגרת שאני אוהב, מנהל אורח חיים בריא ומבלה זמן רב עם משפחה וחברים וכמובן - פותח חשבון בכלוב.
כמובן שכל אחד ישים לב שחסר משהו ברשימה הזו, כמובן שזו מערכת יחסים.

אוו מערכת יחסים, הדבר החמקמק הזה שכולנו רודפים אחריו, מוכנים להקריב הכל עבורו רק כדי לגלות אחרי שנים שזה לא היה שווה את זה.
לא שאני לא מאמין במערכות יחסים, "לא טוב היות האדם לבדו" הוא משפט חכם וצודק - אנחנו יצורים חברתיים, ועל כן אמורים להיות יחדיו.

אבל כמובן שהמשפט איננו שלם, יש לו חצי שני - "לא טוב מקריב האדם את עצמו", ולצערי - במשך זמן רב הקרבתי מעצמי.
בגלל שלא הבאתי את הדבר שבוער בי וזורם לי בדם. בגלל שויתרתי על האני האמיתי שלי. 

והפעם אני לא אוותר, הפעם אני לא אתפשר ולא אקריב.
הפעם אני אגשים את עצמי.

ומה זה אומר להגשים את עצמי? פשוט מאוד - יושב על הברכיים, נעול בכלובון צניעות, מסתכל על האישה שאני אוהב במבט מעריץ ומתחנן לנשק את כפות רגליה המושלמות.
היא תצחק בקול מושלם, תגיד משהו כמו "אוח אני אוהבת שאתה כזה פתטי" ותדחוף את כף הרגל שלה לתוך הפנים שלי.