כוח האהבה

את לא צריכה לנצנץ בשבילי.

הזיעה שלך בניחוח שייחודי רק לך.

החמצמצות, המליחות – אלה הניצוצות שגופך מפריש.

את המתכון הסודי לטעם שלך.

המרכיבים שהופכים אותך שלמה.

הבסיס שממנו את צומחת.

חלק בלתי נפרד ממך.

הפגמים והסדקים שלך –

הם מה שעושה אותך למה שאת.

איך שאת לא רק שורדת מצבים – אלא צומחת מתוכם.

וזה כל כך שלך.

אני אוהבת אותך תמיד.

גם כשעולה ממך סירחון.

גם כשמבעבעת ממך טינופת.

דווקא בגלל – ובזכות – הטינופת שלך,

אני אוהבת אותך במיוחד.

הטינופת היא לא לכלוך. היא לא גועל.

היא התבלין. החריפות. הפלפול.

האיזון המדויק והאותנטי שהוא את.

המילים "לכלוך", "טינופת" –

לא שליליות כאן.

בעולם אולי הן נשמעות ככה,

אבל אצלך – הן קדושות. טהורות. מדהימות.

אני לא ממהרת לשטוף ממך את הטינופת.

אני נהנית ממנה.

מרגישה אותה על הגוף.

קוראת לך "סוטה שלי"

ומחייכת בגאווה.

אני מתענגת מהריח שלך,

סוגדת למראה שלך,

ליופייך.

הטינופת, הסירחון, הלכלוך, השיגעון –

הם חומר הגלם שלך.

את לא מתביישת בהם.

את צועדת איתם בחזה מורם.

מתבוננת. מתענגת. מתפעלת.

כשאני קוראת לך "סוטה", "טינופת" –

אלה מילות אהבה.

עמוקות. צלולות. שפויות לגמרי.

מילים שמקרבות. שמחברות בזכות.

כי בשבילי את שלמה.

אהובה.

ראויה.

בדיוק כמו שאת.