בעלי במילואים, ועד שישוב אני חושבת עליו… על עובר אורח ברחוב, חולפת לידו, והוא צד אותי במבט עמוק והנהון ראש מזמין. המבטים חודרים, אני מסיטה ממנו מבט בקושי רב... אני חרמנית. אני ממשיכה הלאה, משוחחת עם הפועל של הבית – הוא מסדר לי את כל מה שאני רוצה, מצלם את שלמות העבודה שלו בזוויות, כשדמותו משתקפת מאחת המראות, בעוד הוא מעדכן אותי על כל התקדמות. והיד שלי… בתחתון, אני חרמנית.
יום עבודה מאחוריי, אני זוכרת כל מה שעשיתי, מה אמרתי, איך הסברתי, זוכרת את החיוך שלי בזווית הפה כשאני מצחיקה את עצמי תוך כדי ההסבר, ולפתע מבינה שכולם הבינו את ההומור שלי, ומולי מלא פנים מחויכות – זה מעורר אותי יותר... אני חרמנית.
יוצאת עם הכלב, יושבת בגינת כלבים, בוקר רגיל ומדהים, יושבת על ספסל כשהרגליים מפסוקות לרווחה, לא במודע או בכוונה, אבל בשנייה שהגינה ריקה אני נושכת את השפה… אני אוהבת פומביות והדמיון מפליג... אני חרמנית.
מגיעה הביתה, מגלה בפורנו ז'אנר חדש שמעניין אותי, פורצת את הגבולות המוכרים, והתחושות רק מתעצמות... אני חושבת על הסצנה משם כבר יומיים, אני חרמנית.
טוב שבעלי מגיע מהמילואים ביום ראשון… מחכה לך, גבר שלי, אוהבת ומתגעגעת מלא.
שלך – החרמנית.