אני מתחילה לתרגם את עולם השליטה בחיים הרגילים. לא כמו פה שהכל מוגדר אלא כמו שאתם קוראים לזה אצל הונילים.
אני מבינה שעכשיו אני השולטת במערכת היחסים הזו.
אני מחליטה מתי, כמה ואם בכלל.
זה לא מרגש אותי המקום הזה של לשלוט.
אני בין כה מצליחה לשלוט במשהו רק אם הרגש לא קיים.. כמו בעבודה או עם חברים או סתם בחיים עצמם כשאני רוקמת לעצמי תכניות בראש ואני על זה, שולטת במצב.
אז סיפרתי לו על "הכלוב" וחוויות מעטות שצברתי
על הריגושים הקטנים ואני חושבת שהוא הבין
אבל הוא יותר נשלט
יום אחד הוא אמר לי 'את צריכה לקבל מכות' על ההתנהגות שלי והאמת הכואבת שיוצאת לי מהפה לפעמים אבל הוא לא יכול עליי וקצת צחקנו על זה.
פעם אחרת הוא אמר 'צריך להעמיד אותך בפינה ולהעניש אותך' אני השתתקתי לרגע כי לשניה זה שיתק אותי בקטע טוב אבל מיד אח"כ התחלתי לצחוק ואמרתי לו 'זה כ"כ לא אתה' הוא צחק בקול ואמר נכון, הוא סתם אומר דברים שהייתי רוצה לשמוע, מנסה לשחק את המשחק ולא הולך לו מן הסתם כי הוא לא כזה.
הוא אחד שמרצה ונותן.
כשניסיתי לסיים את זה הוא אמר לי שהוא המעריץ מספר 1 שלי ובגלל שאני לא ניידת והוא זה שתמיד בא ואם זה יגמר הוא בטח יתחיל לישון במכונית מתחת לבית שלי. זה נורא מתוק והוא מנסה לשכנע אותי למה הוא הדבר הכי טוב שקרה לי.
איך אני לא מעריכה אותו שהוא כ"כ רוצה אותי.
את כל הדברים שהוא מוכן לעשות בשבילי.
איך בכלל אני חושבת לוותר על זה.
יכול להיות שהוא צודק.
אבל אני טיפוס יותר נשלט במערכות יחסים.
אולי בגלל שאני סופר בשליטה בחיים אני צריכה קצת שיהיה לא כל כך קל. שישימו לי גבולות..
שאני לא אקבל הכל על מגש של זהב.
קצת אתגר, קצת לחשוש מלאבד, קצת להתרגש מהודעה או אמירה שלא ציפיתי לה.
הכל מאוד צפוי איתו כי הוא יעשה מה שאני רוצה.
ואני מאלו שמשתעממות מהר, זה לא מאתגר אותי.
הוא סיפר לי שהוא אף פעם לא מדוכא, אף פעם לא עצוב, אין לו תהומות. אני ההפך הגמור.. לי יש תהומות ואני תוהה אם לא חווים תהום האם חווים התעלות רגשית מטורפת..
זה נהדר לא לחוות דיכאונות אבל אני לא מצליחה להתחבר לזה, אני לא מצליחה להתחבר לקו ישר.. אצלי הכל פיתולים, עלויות ומורדות. אני לא מצליחה להגיע לעומקים איתו.
בסקס זה דיי מדהים, הוא מביא אותי לשיאים חדשים או ישנים שלא זכרתי מהם בכלל.. אבל הוא גם לא יודע להפסיק. הוא תמיד רוצה עוד ועוד ועוד.. תמיד רוצה להיות צמוד אליי. כשאני מכינה קפה צמוד אליי, כשאני נכנסת למקלחת הוא מיד אחריי, בנסיעות הוא לא מפספס רמזור אדום ללא נשיקות.. ולי.. לי זה כבר דביק מידי.. מרגישה חנוקה מאהבה ואין לי ספייס וגם כשהוא הולך אני ממשיכה להרגיש חנוקה ומסוגלת לא לדבר איתו כמה ימים כי זה היה לי טו מאצ', והוא לא משחרר ולא מבין שאני צריכה את הספייס אחריי כל הדביקות הזו וממשיך בהודעות.. בטלפונים ואני מתבאסת שלא בא לי לענות.
אני מוצאת את עצמי הודפת אותו מעליי
פיזית כשהוא פה והוא מוגזם לי
ואחכ גם מנטאלית אני הודפת אותו מהמחשבות שלי
ואז הודעות.. 'את חושבת עליי? את מתגעגעת אליי?'
ואני לא.. ואני לא מבינה למה לשאול אותי בכלל
אני רוצה שזה יבוא ממני
לא נותן לי זמן להתגעגע או לחשוב
וזה גורם שוב להדוף מעליי
בקיצור זה המצב
יש טוב ויש את הלא טוב
ואני.. אני אישה אינטואטיבית, שפועלת מרגש
שצריכה משיכה ויש דברים שדוחים אותי והם תופסים פתאום מקום שווה או גדול ממה שאני יכולה לפעמים להכיל וזה לא נעים.