חשבתי על הפעם הראשונה שתבוא אליי הביתה.
במחשבות שלי, בפעם הראשונה שתבוא, אני אשאיר לך מפתח בארון חשמל ואתה תכנס מתי שבא לך.
אני אחכה בחדר שינה, במיטה, עירומה, עם כיסוי עיניים, ואתה - אתה תקח את הזמן לעשות מה שבא לך.
קודם תעשה סיבוב קצר בדירה - תסתכל על מדפי הספרים ותשתעשע מכמות ספרי השואה שיש לי,
אחר כך תראה את המזכרות שאספתי לאורך השנים, שפזורות ברחבי הדירה - על השולחן בסלון, על המדפים, על שידת הטלויזיה.
תמזוג לעצמך משהו לשתות, תעיף מבט בחדר השינה ותראה אותי שוכבת שם, מחכה בציפיה ובהתרגשות לרגע שתחליט להיכנס אל החדר.
תלך רגע לשירותים ואני אשמע אותך מרחוק משתין, מרגיש בבית, תופס בעלות.
תשב על הספה, תעשן סיגריה.
אולי תקח ספר ממדפי הספרים ותעיף בו מבט, סתם כי בא לך להתעלל בי קצת ואתה רואה שאני מתחרפנת מההמתנה.
אבל עם כמה שאני אתחרפן מההמתנה,
אני לא אזוז מילימטר, אני מבטיחה.
רק אחכה לך בשקט, בדממה.
ולאט לאט אני ארגיש איך אני נרטבת מהציפייה,
והגוף שלי ירעד קצת בשקט,
מהקור של המזגן או מההתרגשות,
אבל אני לא אזוז מילימטר, אני מבטיחה.
כשסוף סוף תחליט שזהו, התעללת בי מספיק - אתה תכנס בשקט בשקט אל החדר
ואני אהיה כבר כל כך דרוכה שאני אשמע כל רחש הכי קטן שיש כמו חיה נטרפת בחושך מוחלט
ואמקד את חוש השמיעה שלי בניסיון להבין איפה אתה בדיוק.
ובשקט בשקט, אבל בבת אחת, ובלי שום הכנה -
תדחוף שתי אצבעות לכוס שלי שכבר מזמן מזמן מחכה לך,
ותצא ממני גניחת הפתעה והתרגשות
ובתגובה לזה אתה תצמיד את היד שלך לגרון שלי, תחנוק אותי עד שכמעט לא ישאר לי אוויר
ותלחש לי באוזן
״חיכית לזה הרבה זמן,
נכון זונה קטנה?״
