איזה דבר מתסכל זה להיות קשורה למיטה, עירומה, עם כיסוי עיניים, חרמנית למות.
בזמן שקשרת אותי למיטה אפילו לא חשבתי מה הולך להיות ומה אתה מתכנן. לפעמים המוח פשוט שקט.
ועדיין, יש משהו בלהיות עם עיניים מכוסות שגורם לי להרגיש כמו חיה ניצודה שצריכה להגן על חייה. כמו איילה שמנסה לברוח מאריה, רגע לפני שהוא טורף אותה.
רק שהאיילה הזאת קשורה למיטה בידיים וברגליים ולגמרי נתונה לחסדי האריה.
אני רטובה כבר ממזמן ואתה בקלות דוחף אצבע ובאוטומט יוצאת ממני גניחה שלא ציפיתי לה. פאק.
״יש לי משהו לספר לך״
״מממ״ אני בחצי האזנה-חצי חרמנית-חצי עוד שניה גומרת (יש המון חצאים בראש שלי) בזמן שאתה משחק ביכולות המוגבלות שלי להקשיב לך תוך כדי שאתה עושה לי ביד.
״אני משאיר אותך קשורה ככה, לבד בחדר. בזמן הזה אני הולך לראות את המשחק בסלון. עוד חצי שעה יגיע לפה מישהו. ואת תתני לו את המציצה של החיים שלך״
וזהו, ככה השארת אותי.
פאק.
לוקח לי רגע לעכל.
כמה דיברנו על זה. ועדיין, כבר הספקתי לשכוח. אני, בראש שלי, למרות שדיברנו בצהריים ולמרות הטיול מחר, בראש שלי - אימפקט. אפילו קצרצר. קצת, לא?
בכל מקרה, כבר שכחתי מהפנטזיה הזאת. למרות שהיו איזה שבועיים שלא הפסקתי לאונן על הרגע הזה שהיינו בסלון ודיברנו בצ׳אט עם גברים רנדומליים.
לא יודעת, כנראה שבראש שלי כבר נכנסנו לשגרה כזאתי. גם הגעתי אליך היום כולי ילדה בת 16 מאוהבת, בעננים. חחח די, סטירת התאפסות.
ואז כל מה שאני חושבת עליו זה -
יא בן זונה (סליחה), משאיר אותי ככה חצי שעה בלי יכולת לגעת בעצמי בכלל? סעמק. מעניין אם אני יכולה להזיז… לא. אני תקועה. למה ביקשתי ממך להדק את הידיים? לא יודעת. סתומה.
מה, לא יכולת להשאיר אותי עם ויברטור דולק? התעללות. זה לא פייר. יש פה אנשים שחרמנים כבר שבוע ומחכים. הלו.
מעניין אם… מעניין אם אני יכולה לגמור רק מהמחשבה. בלי לגעת. אולי אם אני אזוז טיפה עם האגן…
שיט איזה תסכול.
אני רק מדמיינת את הרגע הזה מגיע, הרגע של עוד חצי שעה. דפיקה בדלת, מישהו נכנס. אתה גורר אותי מהשיער ומוריד אותי לברכיים. ״תמצצי, זונה״.
וואו הזמן זז לאט. שיגיע כבר.
אוף, ואם אני לא אהיה טובה? מה אם הוא לא יהנה ואתה תתאכזב ממני? אוי זה יהיה מבאס ממש. אני מקווה שאני אהיה טובה.
אני מזיזה את הראש קצת ימינה, קצת שמאלה. מנסה למשוך את הידיים להשתחרר קצת, למרות שאני יודעת שאין סיכוי.
וואי מעניין מי זה שיבוא. זה מישהו שאתה מכיר? זה חבר? זה מישהו שמצאת בצ׳אט? יו ואם הוא יבריז? ואם זה מישהו שאני מכירה? אולי זה אחד העובדים מהעבודה?
אני שומעת דלת של מכונית נטרקת, ואז עוד אחת. טוב, זה בטח לא הוא. גם אין מצב שעברה כבר חצי שעה.
ברקע מכבי חיפה מבקיעים גול ואתה מרוצה.
ואם אתה מרוצה אני מרוצה.
ידעתי שאני אהיה קמע טוב.
דפיקה בדלת.
הדלת נפתחת ונסגרת.
פאק. פאק. פאק. איזה לחץ.
הדלת של חדר השינה נפתחת.
אני מרגישה אותך מתקרב אליי ואני כבר מדמיינת את מה שעומד לקרות עוד רגע.
עוד רגע תשחרר אותי, תקים אותי, תוביל אותי, תוריד אותי, תדחוף אותי, תצפה בי ואולי אולי אפילו תהיה גאה בי.
אני חצי מתרגשת חצי לחוצה חצי מפחדת.
פאק.
בבת אחת אתה דוחף לי שתי אצבעות לכוס ולוחש לי באוזן בחיוך -
״אין פה אף אחד״
מה.
