ימים מוזרים.
נכון, אני לפני מחזור (שוב. כן, פעם בחודש אותה ברכה) ופעם בחודשיים ההורמונים יותר משוגעים ומשתגעים ואני מתחרפנת איתם. זו אולי הסיבה העיקרית. אבל,
אני גם הכי לא חרמנית שהייתי מזה הרבה זמן. הייתי מאשימה את החום אבל גם הוא כבר נשבר, והעומס הוא העומס הרגיל, אבל זה לא זה.
משהו בגוף שלי פשוט גמור בשבועיים האחרונים. הכל התחיל מהמיגרנה ההיא שעצרה סשן שנמשכה שבוע, ואחריה נשארתי עם גוף שבור וכואב שבקושי יכול לזוז מהמיטה.
כל בוקר אני מגרדת את עצמי מהמיטה ולמזלי רוב הבקרים שלי היו פנויים לאחרונה, אז יכולתי להרשות לעצמי להתמהמה ולא לגשת לעשות stuff רנדומלי כמו לשטוף כלים או להכין לעצמי אוכל.
אני אפילו לא רעבה כל כך. היום נראה לי פעם ראשונה שהרגשתי באמת רעב, וגם הוא נסתם לי מאוד מהר. ולמרבה האירוניה, אני לא יורדת במשקל אלא להיפך, אני מרגישה שאני רק עולה במשקל. בעיקר כי אני לא מצליחה להביא את עצמי למכון כמו שצריך להתאמן כמו שאני רוצה ואמורה.
לא לבקר אותי על זה. ולא לנסות לדרבן אותי ללכת למכון. אני מבקרת את עצמי מספיק בראש, אל דאגה. אני השופטת והמבקרת הכי גדולה של עצמי, בזה אף אחד לא יכול להתחרות איתי. ואם אני לא מסוגלת ללכת למכון, זה כי אני לא מסוגלת ללכת למכון. זה כי הגוף שלי מפורק וגמור.
אולי השיא שלי השבוע היה כשגררתי את עצמי לקניון למדוד בגדים אבל בסוף לא קניתי כלום. ואיזה עצוב זה היה שאפילו לא הצלחתי להביא את עצמי ללהתלבש יפה לכבודך בעקבים ובמשהו שווה עם תחרה. לא, סתם פאקינג כפכפים ושמלת טי שירט. איכס, מה אנחנו בשגרה?
והכל עייף ומתיש וכל מה שבא לי זה שמישהו יחבק אותי מאוד חזק חיבוק שובר עצמות כזה כדי להרגיע את הכאב הפיזי שלא עובר ומעייף אותי כל כך.
עונות מעבר. הסיוט שלי.
החום שנשבר הביא איתו גם את הכאבים הפיזיים הלא ברורים שגם כשהלכתי לרופא לבדוק, הוא שיחרר אותי בתנועת יד מזלזלת ואמר שזה איקס או וואי, שאני אעשה יוגה או משהו אחר וזה בטח יעזור. לא עוזר, למקרה שתהיתם.
כמו שאומרים לי ללכת לבדוק אם יש לי שחלות פוליציסטיות כי פעם בחודשיים המחזור שלי פי 8 יותר קשוח מהמחזורים המקבילים אליהם. מה הטיפול לשחלות פוליציסטיות אתם שואלים? או גלולות (שמהן ברחתי במאמץ רב) או תזונה בריאה ופעילות גופנית. אז אני אוותר על האבחנה, תודה.
אז מה שגיליתי שכל פעם שיש שינוי במזג אוויר, שנכנסת עונת מעבר, זה שהגוף שלי מתחיל לכאוב. זה לא השרירים, זה כמו כאב בעצמות.
וכשאני ככה, אני צריכה עוצמות שימסכו את הכאב. ואולי בגלל זה אני כל כך חולמת על סשן אימפקט בימים האחרונים, כל כך מחכה לזה. כל כך צריכה כוח שמופעל על הגוף שלי. לא כי אני חרמנית, לא כי בא לי לגמור.
יותר מזה, לא אוננתי אפילו פעם אחת בשבועיים האחרונים. שזה הזיה בפני עצמה. כי בדרך כלל זה הגו-טו שלי כשאני ביום לא וואו, אבל עכשיו כל מה שבא לי זה לעטוף את עצמי חזק חזק בתוך השמיכה ללפף חזק עד שהגוף ירגיש מוחזק וללכת לישון ככה.
אז לא בא לי לאונן, לא בא לי לגמור, אני לא חרמנית בכלל, לא רעבה לכלום בחיים האלה וכל מה שבא לי זה שתצליף בי עד שאני אשכח מהכאב המוזר והלא מוסבר הזה, שמעייף אותי מדי כדי לתפקד.
וזהו, זה למה כל כך בא לי סשן אימפקט.
סתם ככה, למקרה שתהית.
❤️
